העירייה מנעה מקשיש למכור נכס לפני מותו
בן 83 שמצבו הבריאות הידרדר ביקש למכור שטח שבבעלותו בפ"ת. אבל העירייה סירבה: "המקום מיועד להפקעה". בית המשפט העמיד אותה במקומה
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- שופטת: התנתקות מפלאפון הייתה דרך ייסורים
- רשלנות במעקב היריון: הורים יקבלו 8 מיליון ש'
- רופא שיניים קרא לעובדת "מטומטמת" - ויפצה
- תבע בדיקת אבהות: "היו לה גברים אחרים"
התובע רכש את החלקה בשנות ה-60, וב-40 שנה האחרונות היא משמשת אולם תצוגה לאריחים. לפני כמה שנים החמיר מצבו הבריאותי והוא החליט שהגיעה השעה למכור. אלא שהדבר לא התאפשר, שכן תב"ע מ-1977 אפשרה לעירייה להפקיע חלק מהמתחם, שהוכרז כשטח ציבורי פתוח (שצ"פ). המשמעות היא שניתן להפקיע את השטח בכל רגע, דבר שמן הסתם מרחיק כל רוכש פוטנציאלי.
אבל הוועדה סירבה לוותר על השטח. היא טענה שהיא מתכוונת לבצע את ההפקעה ברגע שהעותר יממש את מלוא זכויות הבנייה בחלקה (טענה שהשופט יעקב שינמן התייחס אליה בתמיהה ובחומרה בפסק הדין). העירייה ניסתה גם לטעון שהיא מחויבת לשמור על שצ"פים, במיוחד בשכונות ישנות שיעברו בקרוב תוכניות כמו תמ"א 38, שיוסיפו לצפיפות ויצריכו הקמת שטחים ירוקים.
העירייה עמדה על כך שעתירות לביטול הפקעה אמורות להגיע לבית משפט רק אחרי שבוצעה הפקעה. באשר למועד ההפקעה הוסיפה כי הוא היה משוער בלבד, ובכל מקרה, אי-עמידה בזמנים לא מעקרת את סמכותה. היא סיכמה בכך שהיא בעצם מתחשבת בעותר בכך שהיא לא מפקיעה את השטח ומאפשרת לו להחזיק בו ולהפיק ממנו פירות.
ללא סיבה לגיטימית
אבל השופט יעקב שינמן קבע שסמכות ההפקעה של הוועדה הוגבלה בתוכנית לחמש שנים כפרק זמן מחייב ולא "משוער". מאחר שלאורך שנים נמנעה העירייה אפילו מפעולה "ראשונית ומינימליסטית של הליכי הפקעה", הרי שסמכותה פקעה. יותר מזה: לטעמו של השופט המתינה הוועדה עם ההפקעה כ-40 שנה ללא סיבה לגיטימית או הגיונית, למעט מניע כספי – חיסכון בתשלום פיצויי הפקעה לעותר.
בין היתר התייחס פסק הדין לחוסר ההיגיון בטענת הוועדה שלפיה היא ממתינה למימוש זכויות הבנייה: "לא יתכן שמימוש זכויותיה של העירייה תלויים ברצון העותר, או נכון יותר תלויים בכפייתו, לבצע בנייה בשטח שבבעלותו".
עוד כתב השופט שינמן: "אין זה סביר להותיר את המצב כפי שהוא, כאשר בידה של העירייה לקבוע גורלו של אדם בן 83 'לשבט או לחסד', בעת שהוא מבקש לממש את זכותו על פי חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, למכור את קניינו – הקרקע שבבעלותו".
לסיכום נקבע שבהעדר תוכנית קונקרטית למימוש בפרק זמן קרוב, יש לבטל את סמכות ההפקעה. השופט הפנה את הוועדה לפסקי דין של העליון שקבעו במפורש שניתן לבטל הפקעה במקרה כזה גם אם לא בוצעה עדיין. הוועדה חויבה בשכר טרחת עו"ד של 18 אלף שקל.
מעיריית פתח תקווה נמסר כי היא מתכוונת לערער על פסק הדין: "הניסיון להראות כאילו העירייה חמסה שטח של קשיש לפני מותו אינו נכון בעליל. עיריית פתח תקווה היטיבה עם אותו אדם כאשר התירה לו לשהות בשטח משך 40 שנה, ואף להפעיל משם את העסק שלו- מבלי להפעיל את זכות ההפקעה שנתנה לה בחוק. בחמש השנים האחרונות הוכנו תוכניות מתאר אשר מייעדות את השטח לשימוש ולרווחת הציבור ואלו אף הוצגו בבית המשפט. בית המשפט התיר על כנה את העובדה כי מדובר בשטח בעל ייעוד ציבורי, והעירייה אכן תפעל בנדון לטובת מימוש שטח זה לרווחת הציבור".
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ העותר: עו"ד משה י' קמר
- ב"כ המשיבה: עו"ד גיל זילבר
- עו"ד אורן פרג' בנימין עוסק בתחום המקרקעין כולל תכנון ובניה והתחדשות עירונית
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
