הביטוח לנשיאת העליון: "השופט לחץ עלינו לשלם לאלמנה"
שופט בית משפט השלום רמז לחברת הביטוח כי הוא לוקח ברצינות רבה את תביעתה של האלמנה שביקשה לממש את פוליסת ביטוח החיים של בעלה לאחר מותו, אך סורבה בטענה כי נשלח מכתב המבטל את הפוליסה, עוד לפני מות הבעל.בחברת הביטוח לא אהבו את המלצת השופט - שהצדדים יגיעו לפשרה, וביקשו לפסול אותו. מה חשבה על כך נשיאת בית המשפט?
בבית משפט השלום בתל אביב מתנהל בימים אלה משפט בין חברת הביטוח מנורה לבין אישה שהתאלמנה מבעלה. מנורה ביטחה את חייו של הבעל. אף על פי כן היא מסרבת לשלם את כספי הביטוח. מנורה טוענת שהיא ביטלה את הביטוח במכתב אותו שלחה לכתובתו של המנוח זמן רב לפני מותו.
המשפט מתנהל בפני השופט יאיר דלוגין. כמקובל בבתי המשפט גם השופט דלוגין עשה מאמצים להביא את הצדדים לכדי פשרה. השופט ניתח את הסיכונים והסיכויים שיש לכל אחד מבעלי הדין והציג בפניהם את הניתוח שעשה. השופט הדגיש כי עדיין לא גיבש סופית את דעתו אולם נכון לנקודת הזמן שאליה הגיע הדיון נראה לו כי לאלמנה יש סיכויים לזכות בתיק.
השופט הסביר כי חברת ביטוח המבטלת פוליסה אינה יכולה להסתפק במשלוח מכתב ביטול. עליה לוודא שהמבוטח קיבל בפועל את מכתב הביטול. במקרים מתאימים, חברת הביטוח חייבת אפילו להפעיל חוקר כדי לאתר את המבוטח.
זה מופרך לחלוטין שנפעיל חוקר במקרים כאלה, טענה נציגת מנורה. בעיני זה לא מופרך, השיב השופט. עבור תאגיד כמנורה סכום הביטוח (470,000 שקל) הוא כאין וכאפס לעומת נחיצותו עבור האלמנה, כך הבהיר השופט את דעתו תוך שהוא ממהר להדגיש באותה נשימה כי הפער הכלכלי שבין הצדדים לא מהווה עבורו שיקול לגבי תוצאת המשפט.
נציגת מנורה הבחינה כי הרוח הנושבת באולם המשפטים אינה תואמת את עמדתה והחלה להביע בגלוי חוסר נחת מדברי השופט. היא עשתה זאת הן במסרים מילוליים, בהתפרצות אל תוך דברי השופט, והן במסרים לא מילוליים, בהבעות פנים של חוסר שביעות רצון מהשופט.
השופט דלוגין ביקש שוב ושוב מנציגת מנורה שתאפשר לו להשלים את דבריו אולם ללא הועיל. לבסוף כשנוכח לדעת שאין סיכוי להביא את הצדדים להסדר פשרה הרים ידיים תוך שהוא מפטיר "אין עם מי לדבר".
חילופי דברים שכאלה הם עניין של יום ביומו באולמות המשפטים בארץ. אף על פי כן, כעבור חודש הונחה על שולחנו של השופט דלוגין בקשה מטעם מנורה כי יפסול את עצמו מלדון בתיק. בבקשה טענה מנורה כי השופט הפעיל עליה לחץ לשלם לאלמנה את מלוא סכום התביעה. מנורה באה בטרוניה גם על שהשופט העז להעלות על דעתו כי חברת ביטוח צריכה לוודא באמצעות חוקרים אם המבוטח קיבל את מכתב ביטול הביטוח.
העליון: אין מקום לפסילה
השופט דחה מכל וכל את בקשת מנורה. "לא היה קמצוץ של לחץ בדבריי. התייחסתי עניינית לתביעה ולהודעת ביטול הביטוח אשר עומדת במרכז הדיון. הדגשתי כי לא מדובר בדעה מגובשת. הצגת ניתוח מצב התיק נכון לנקודת הזמן הנוכחית כ"הפעלת לחץ" על חברת הביטוח לשלם את התביעה הנה הצגה מטעה של מצב הדברים. תרצה מנורה לשלם במסגרת פשרה את סכום התביעה, תשלם. לא תרצה, לא תשלם. כך או אחרת, שופט אינו מנוע מלהביע את דעתו על הסיכויים והסיכונים בתיק מתוך חשש כי בעל דין יפרש בצורה לא נכונה את דבריו ויראה בהם משום לחץ".
השופט העיר כי ביקש לנהל "שיג ושיח מתורבת בין משפטנים עם נציגת מנורה, אולם זו לא הייתה פתוחה כלל ועיקר לקיים שיח שכזה. מיד עם משמע דבריי התפרצה לתוכם והבהירה לי באמצעות ארשת פנים מתאימה ולא מכובדת את חוסר הנחת שלה מדבריי".
מנורה לא ויתרה. היא הגישה ערעור לנשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור. בערעורה טענה מנורה כי דרישת השופט להפעיל חוקר כדי לוודא שהמבוטח קיבל את מכתב הביטול אינה סבירה ואינה בת יישום. לכן ברור מראש שהשופט יפסוק נגדה. לדעת מנורה גם האמירות האישיות כלפי באת כוחה היו מיותרות והן מצביעות גם כן שדעתו של השופט נגדה כבר מגובשת.
הנשיאה מרים נאור הזכירה לנציג מנורה שהגיש את הערעור כי לשופט יש סמכות טבועה להציע הצעות פשרה לבעלי הדין. במסגרת סמכות זו, השופט רשאי להציע למבוטח לשקול בו לחזור מתביעתו ולומר לחברת הביטוח כי ראוי שתשקול להסכים לשלם את תביעת המבוטח במלואה. כבר נפסק בעבר, כי ניסיונות השופטים להביא את בעלי הדין להסכמה אינם מצביעים על גיבוש דעתם המוגמרת בטרם הכרעת הדין.
יתרה מכך, הוסיפה הנשיאה נאור, כל שופט חייב להחזיק במושכות ההליך המשפטי ולגלות יוזמה ויצירתיות במטרה להביא לסיום ההליך בשלב מוקדם מבלי לוותר על הגעה לתוצאה צודקת וראויה.
הנשיאה נאור הרגיעה אם כן את מנורה כי היא לא צריכה לחשוש ממשוא פנים. השופט יאיר דלוגין פעל נכון ואין כל מקום לפסול אותו.
למקרא פסק הדין עולה שאלה מטרידה: מנורה גובה מהציבור למעלה מחמישה מיליארד שקל פרמיות בשנה. לזה יש להוסיף רווחי עתק מעמלות ודמי ניהול של קרנות פנסיה. איך ייתכן שמישהו בכלל ידון ברצינות בטענה של תאגיד שכזה כי השופט "הפעיל לחץ" כאשר המליץ לשלם תביעה של אלמנה?
מעבר לכך, למה שתאגיד ביטוח לא יפעיל חוקר כדי לוודא שהמבוטח אכן קיבל את מכתב הביטול? ההגינות מחייבת זאת. מעבר לכך, אין זה סוד כי תאגידי הביטוח הצליחו לכופף את החוקרים לתעריף של 120 שקל לכל פעולה. עבור בדיקת מכתב שהגיע הם יסתפקו בהרבה פחות.
אגב תאגיד הביטוח יכול גם לחסוך ולהפעיל את סוכן הביטוח או את אחד מאלפי פקידיו כדי לוודא שהמבוטח קיבל את מכתב הביטול. גם זאת אפשרות שהשופט דלוגין העלה בדיון.
לפנייה לכתב/ת 
