ביהמ"ש פסק נגד קלאב הוטל: לא השתמשת לא שילמת
ניתן לסיים את ההתקשרות עם קלאב הוטל בלי לשלם דמי אחזקה ובלי חובות עבר, כך פסק ביהמ"ש בתביעה ייצוגית נגד הרשת. השופט קבע: "לא ניתן לחייב רוכשים לשלם עבור זכות לשהות ביחידת נופש שלא נעשה בה שימוש ואף אין כל כוונה או רצון לעשות בה שימוש במשך 98 שנים ויותר"
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע היום (ד') כי כל בעל זכות נופש רשאי לסיים את ההתקשרות עם קלאב הוטל תוך ויתור על זכותו ואינו חייב עוד לשלם דמי אחזקה. "זכות הנופש היא זכות המוקנית לרוכשים ותשלום דמי האחזקה הוא תנאי למימוש הזכות ואינו חיוב חוזי עצמאי", כתב השופט רחמים כהן. כלומר, אם לא השתמשת ביחידת הנופש, אין לך חובה לשלם דמי אחזקה, שכן הם לא בגדר "דמי מנוי", אלא בגדר תמורה לשימוש.
תניה הכובלת לעשרות שנים - היא חסרת הגינות
משכך פסק כי "הרוכשים יכולים לוותר על זכותם בדרך של ביטול חוזה. לא ניתן לחייבם לשלם עבור זכות שלא נעשה בה שימוש ואף אין כל כוונה או רצון לעשות בה שימוש במשך 98 שנים ואף יותר. פרשנות קלאב הוטל (לפיה מדובר בעסקה מתמשכת, בעלת אופי קנייני. מ"ק), אינה סבירה, יש בה משום חוסר הגינות קיצוני ותוצאתה תניה מקפחת בחוזה אחיד שדינה ביטול.
"תניה הכובלת לקוח לתקופה של עשרות שנים, בחוזה אחיד לתשלום עבור זכות נופש, שאינו מעוניין להשתמש בה עוד וכאשר אין לו כל אפשרות להשפיע על תנאי החוזה וחיוביו, היא תניה חסרת הגינות ותניה מקפחת בחוזה אחיד... קבלת פרשנות קלאב הוטל לחוזה האחיד, הייתה מביאה לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, שלפיה היא זכאית לתשלום על עשרות ומאות אלפי שקלים מלקוח, שלא קיבל שום שירות ולא ניצל את זכות הנופש".
ההחלטה באה אחרי שכבר נקבע כי הרוכשים יכולים להשתחרר מהחוזה במסגרת הסכמי פשרה וכן באמצעות תיקון חוק שקבע כי יוכלו להשתחרר מבלי לשלם קנסות, למעט תשלום שנה מראש. כמו כן, תיקון החוק לא התייחס לחובות עבר ורוכשים קיבלו דרישות לשלם דמי אחזקה שנים אחורה, למרות שלא השתמשו ביחידת הנופש. חלק מהרוכשים הם כיום אנשים מבוגרים שאין ביכולתם להשתמש ביחידת הנופש.
אלפי שקלים בשנה בתקופה של 50 או ל-98 שנה
מדובר בפסק דין בתביעות ייצוגיות שהוגשו ב-2009 וב-2011, אך המאבק בין רוכשי יחידות הנופש לבין רשת קלאב הוטל נמשך כבר 16 שנה. היחידות נרכשו על-ידי צרכנים בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, כזכות שימוש ביחידות נופש. הרוכשים שילמו לקלאב הוטל תשלום ראשוני של 10,000-4,000 דולר. בנוסף נתבקשו לשלם דמי אחזקה שנתיים שסכומם לא ננקב בחוזים, אלא באמצעות נוסחה - סכום ההוצאות הכרוכות בניהול, בתוספת 10% דמי ניהול.
בפועל מדובר היה באלפי שקלים מדי שנה. בתמורה לכך יוכלו לנפוש במשך שבוע בשנה ביחידת נופש פנויה בקלאב הוטל אילת וקלאב אין אילת, או ביחידת נופש מסוימת בקלאב הוטל טבריה, כל רוכש לפי החוזה עליו חתם.
מדובר בהסכמים ל-50 שנה או ל-98 שנה או עד 2029. הקונים, שביקשו להשתחרר מהחוזה ונתקלו בסירוב, טענו שקלאב הוטל מבקשת לקשור אותם בחוזה לכל החיים. קלאב הוטל טענה כי יש להסכמים מועד סיום, ולכן זה לא חוזה לכל החיים. אך השופט חשב אחרת. "כבילת הרוכשים לתשלום דמי אחזקה עשרות שנים, משמעה כבילתם לצמיתות", קבע.
יחידת הנופש היא של קלאב הוטל ועל כן אין פה זכות קניינית
על פי בית המשפט אין בהסכמים הוראה השוללת או המאפשרת לרוכשים לצאת מהחוזה. השופט אף הסכים עם הרוכשים שקלאב הוטל לא יכולה לטעון כי יש פה זכות קניינית, שכן החוזה עם קלאב הוטל אילת מציין שזו אינה זכות קניינית, בכך שניתן לבטל את ההסכם עם הרוכש אם לא שילם דמי אחזקה במשך 5 שנים, ובעיקר משום שבהליכים משפטיים אחרים קלאב הוטל בעצמה טענה שלא מדובר בזכות קניינית ועל כן אסור לה לטעון ההיפך בהליך זה.
גם המציאות מראה שכך, קבע השופט. קלאב הוטל היא בעלת השליטה האפקטיבית בזכות הנופש ויכולה למסור את היחידה לצד שלישי אם לא שולמו דמי האחזקה.
קלאב הוטל אף טענה כי ב-2014 נעשה תיקון חוק שמאפשר לרוכשים להשתחרר מהעסקה ללא קנסות ודמי ביטול, מה שמוכיח כי המצב החוקי קודם לכן היה לטובת קלאב הוטל. הרוכשים טענו ובית המשפט הסכים עמם, שהמצב החוקי היה לטובת הרוכשים ותיקון החוק בא להדגיש זאת מפורשות. עוד טענה קלאב הוטל, שזכותם של הרוכשים לתביעה התיישנה. השופט דחה טענה הזאת - כל עוד הם משלמים דמי אחזקה - אין פה שום התיישנות.
פסק הדין שניתן הוא הצהרתי. הרוכשים מבקשים פיצוי כספי על דמי האחזקה הגבוהים לכאורה ששילמו לאורך השנים בתביעה ייצוגית אחרת.
לפנייה לכתב/ת 
