הכול לטובת הילד - או מזבח הלייק?

מה הייתם עושים לוּ ידעתם שתמונות עירום של הילדים שלכם נמצאות ברשותם של פדופילים? כיצד הייתם נוהגים כלפי מי שמפרסם תמונות של הילדה שלכם מבלי שנתנה את הסכמתה להצטלם? או שהילד שלכם הופך למושא ללעג חברתי בגלל פרסום תמונות אינטימיות שלו שהופצו ברשת? זהו אינו עוד טור דעה על הסכנות שטמונות ברשת. הפעם מדובר בנו, ההורים. איך אנחנו במו ידינו גורמים לילדינו חשיפה אסורה ופוגענית.

עוד בערוץ הדעות:

לא עניין של שוויון

הקלות של שיתוף והעלאה של תמונות לרשת כמעט שאיינה לחלוטין את הצורך בהפקת אלבומי תמונות פרטיים, ותמונותיהם של ילדינו מוצגות, מיום היוולדם, לראווה באלבומים הציבוריים ברשת - מותרים לכל דורש.

אם ניזכר בעידן אלבומי התמונות, אי שם לפני תקופת הטלפונים החכמים, הייתה לרובנו לפחות תמונה אחת שהיינו נבוכים בכל פעם שהיינו נתקלים בה. המבוכה הייתה גדלה אף יותר כשהורינו הרשו לקרובי משפחה, רחוקים כקרובים, אורחים וחברים מזדמנים לעיין באלבום המשפחתי ובו תמונות מגיל שנה, בתחפושת של כיפה אדומה, או עירומים בים. המבוכה, לא אחת, הייתה רבה. במיוחד בשנים שבהן טרם הפכנו להורים בעצמנו.

אז מילא המבוכה הרגעית עם קרובי משפחה, אבל לכל דורש?

הילד שלי כבר בן 12, בדיוק בגילו של הפייסבוק. הוא נולד אליו וגדל לתוכו. באופן טבעי, פייסבוק הוא כבר חלק בלתי נפרד מהחיים שלו ושל שאר הילדים. והנה הם כבר גדולים מספיק כדי לבוא חשבון עם מי שבהתלהבות יתרה הפקיר את האינטימיות שלהם בלחיצת כפתור פשוטה. התפיסה שעמוד הפייסבוק הוא רק שלנו ויש לנו שליטה בו היא אשליה חסרת ביסוס.

הנערה שתובעת

ואכן נפל דבר. ילדים החלו תובעים את הוריהם. החודש אמור להיפתח משפטה של צעירה אוסטרית שתובעת את הוריה על שבמשך שנים העלו את תמונותיה לרשת חברתית מבלי לקבל את הסכמתה, והם אינם נעתרים לבקשתה להסירן. מדובר במקרה קיצוני אבל מעורר שאלות מעניינות ביחס לפרטיות ילדים ברשת, לסמכות ההורית, להסכמה מדעת של קטינים ובראש ובראשונה בשאלה אם מדובר בטובת הילדים.

בחוק הישראלי עוגנה הזכות לפרטיות בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שקובע כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו, וכן בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 הקובע הגדרה לפרטיות והוראות שונות ביחס לפגיעה בפרטיות. חוקים אלו והוראות פרטניות נוספות ביחס לפגיעה בפרטיות הקבועות בחוקים אחרים הם ללא מגבלת גיל וחלים על כולם. עם זאת, הואיל וקטינים נמצאים בסמכות הוריהם, מתוקף חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 הסמכות לוויתור על הזכות לפרטיות - ולא רק היא - מוקנית רק להורה כל זמן שהילד קטין.

בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קטין עד גיל 18 מצוי תחת אחריות הוריו, הם האפוטרופוסים הטבעיים ומוסמכים לקבל החלטות נרחבות בנוגע לזכויותיו ולחובותיו ועליהם בין היתר החובה והזכות לדאוג לכל צרכיו ולנהוג לטובתו, כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין. עם זאת נקבע שהורים לא יישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידם - אלא אם נמצא שפעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין.

אם כן האם העלאת תמונות לרשת חברתית יש בה יסוד כלשהו הכולל את טובת הקטין, בין שמדובר בקטין מודע או קטין שאינו מודע?

אני בדעה שברוב המקרים, אם לא בכולם, הורים המחליטים לפרסם את תמונת ילדיהם אינם שוקלים את טובת הילד אלא את טובתם שלהם, ולא מקדישים ולו מחשבה אחת להשלכות הפרסום הציבורי טרם שיתופה ברשתות החברתיות.

החלטות של הורים מתנהלות הרחק מידיעה ומביקורת ציבורית. כל הורה מחליט מדי יום עבור ילדיו עשרות החלטות הנוגעות לדרך חינוכו, ניהול חייו ותפקוד הבית והמשפחה. שיתוף תמונות של הילדים ברשתות חברתיות על ידי ההורה מעמיד את המעשה לביקורת ציבורית בהיותו ציבורי ובעל משמעות. מכאן ששיקולים של ההורה לפרסם את התמונות נתונים למבחן אובייקטיבי, להתערבות חיצונית ולקביעה שיפוטית או אחרת. שיקולים אלה ייבחנו על פי מידת תום הלב וטובת הילד בלבד.

מתוך ההכרה בצורך של קטינים לשמור על פרטיותם אני סבורה שיידרש לערוך שינויים בחוק ולהוסיף הוראות ספציפיות ביחס לשמירת פרטיות של קטינים וזכותם לדרוש את ביטול ההסכמה שניתנה - אם ניתנה - לשימוש בתמונות במאגרי המידע ולמחיקתו.

אני בספק אם התביעה באוסטריה תגרור אחריה גל של תביעות דומות, ועם זאת עצם הגשת התביעה מעלה את המודעות לזכויותיהם של קטינים לפרטיות ברשת, ובכל מקרה מהווה צעד חיובי לשינוי בדפוס התנהגות ומחשבה.

הכותבת היא עו"ד במשרד גולדפרב זליגמן. הנושא ידון במסגרת מושב מיוחד "עולם ללא פרטיות" בכנס שדרות לחברה שייערך במכללת ספיר ובעיר שדרות ב-30-29 בנובמבר.