"המורה": ציניות צ'כית במיטבה
מה לכם ולסיפורה של מורה ערמומית בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית של תחילת שנות ה-80? לא מעט מסתבר. הדרמה הקומית גדושה בציניות ושופעת הומור עצמי על פי מסורת הקולנוע הצ'כי, שמעולם לא לקח את עצמו יותר ברצינות. אבל דרך הסרט ניתן להתבונן בשחיתות - של השלטון, ושל כל אחד מאיתנו
סרטים כמו "המורה" שבים ומזכירים לנו מה כל כך אהוב בקולנוע הצ'כי. במשפט אחד: אי אפשר היה לעשות את הסרט הזה בשום מקום אחר. השילוב של סאטירה פוליטית, דמויות פשוטות, ציניות מעודנת ואמירה קיומית הופך את סרטו של יאן הז'בייק לקומדיה מהסוג שכמעט ולא רואים פה.
העלילה מתרחשת בשנת 1983, ומבוססת על חוויותיו של התסריטאי פטר ירחובסקי מימי בית הספר, כאשר בהיותו בן 11-12 גילה שהוריו נסחטים למעשה על ידי מורתו. ממבט מפוכח ובוגר, הסרט אינו נהפך לביקורת רדודה על המשטר הקומוניסטי אלא על נכונותם של בני אדם בסיטואציות מסוימות להרכין ראש ולהיכנע לשחיתות. ואם זה נראה רלוונטי גם היום, אפילו במדינה קטנה במזרח התיכון - זו בדיוק הכוונה.
הסרט נפתח כאשר הוריהם של תלמידי חטיבת ביניים בברטיסלבה (כיום בירת סלובקיה, וחלק מצ'כוסלובקיה בעבר) מתכנסים למה שנדמה כישיבה חשאית. המורה החביבה למראה של ילדיהם (זוזאנה מאוררי), אלמנה ממושקפת ומסבירת פנים, מגלה כמסתבר עניין בעיסוקיהם של ההורים, וסוחטת אותם לבצע בעבורה משימות פשוטות לכאורה, בנימוק שהיא אישה בודדה המתקשה לפרנס את עצמה. היא אף אינה מסתירה את קשריה עם המפלגה הקומוניסטית - למעשה היא ראש התא הקומוניסטי בביה"ס - ואת כוונתה לקדם בלימודים את אותם תלמידים שהוריהם ישתפו עמה פעולה.
סרטו של הז'בייק נע בין האסיפה שבה הוריהם של שלושה תלמידים שהחליטו למרוד בשלטון הסחטנות מנסים לשכנע את ההורים האחרים לחתום על עצומה לפיטורי המורה, ובין מה שמתרחש במהלך שנת הלימודים בביה"ס (הסרט, אגב כך, עושה שימוש יעיל בתאריך היומי המופיע בפינת הלוח בכיתה).
העילה לפגישה הוא ניסיון ההתאבדות של אחת התלמידות שאביה, העובד כפקיד בשדה התעופה, מסרב להעביר באמצעות אחד הטייסים עוגה לאחותה של המורה המתגוררת במוסקבה. הסירוב הזה כמובן עולה לבתו ביוקר, שעה שההורים המשת"פים נהנים מטיפים שמעניקה להם המורה בנוגע לשאלות שיופיעו בבחינה הקרובה.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
דמות טרגית אחרת היא אסטרופיזיקאי שאשתו ערקה למערב והוא חי תחת מעקב מתמיד של השלטונות בדירה עלובה, יחד עם בנו הלומד בכיתתה של המורה. אחת הסצינות הטובות בסרט מתרחשת בדירתו שאליה פולשת ובה מתנהלת המורה - שנהפכת בהדרגה לדמות אלגורית לשלטון הסובייטי - כבתוך שלה, והסיטואציה מעלה במלוא חומרתה את כאבם של אלה שהפכו, למרות הישגיהם, למנודים על ידי השלטונות.
לזכות "המורה" ייאמר, שהוא מביט אל העבר ההולך ומתרחק הזה באותו מבט מפוכח-מריר שמאפיין את הקומדיות הצ'כיות הגדולות של שנות ה-60 וה-70 ("רכבות נשמרות היטב", "נשף מכבי האש"). בכלל, נטייתם של הצ'כים להתמודד עם הדיכוי והטראומה באמצעות הומור היא אחד מסימני ההיכר של הקולנוע הלאומי, וסרטו של הז'בייק סונט קלות בפסיביות של מרבית ההורים המעדיפים להשלים עם המצב הקיים ובהשלכות המוסריות של זה.
זהו אמנם סרט העוסק בדיכוי, אך הוא לא עושה זאת באמצעים דידקטיים. על אף נחישותם של מיעוט ההורים להיאבק במורה, קשה לגנות את אלה מהם שמסרבים לכך. הדיון ביניהם אינו נהפך לוויכוח אידיאולוגי, ונותר בגדר התבוננות בבני אדם קטנים שמונעים מכוחה של מלחמת הישרדות יומיומית במערכת התובעת זאת מהם. זו גם הסיבה שדמותה של המורה לרגע אינה מתוארת כ"רעה" של הסרט. אחרי הכל, אנו מבינים בהדרגה שגם היא, בהינתן מצבה המשפחתי (בחברה שלכאורה אמורה הייתה לדאוג לה), מנהלת את מאבקה הקיומי בדרך האפשרית והנוחה לה.
בהתאם, זוזאנה מאוררי, שזכתה בפרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל קרלובי וארי, אינה הופכת את דמותה של המורה למפלצתית או נלעגת. עדיין, זוהי דמות מדי חד-ממדית והעובדה הזו הופכת את סרטו של הז'בייק למעט חוזר על עצמו בכל הנוגע לטון והנרטיב. הסיום אומר לנו שנזקי העבר הקומוניסטי אינם נמחקים כל כך מהר, וגם שבני אדם אינם ממהרים להשתנות. כך, בדרכו הצנועה והנחמדה מתנהל הסרט הזה.
"המורה" (צ'כיה) - במאי: יאן הז'בייק. שחקנים ראשיים: זוזאנה מאוררי, פטר בביאק, מרטין האבלקה, סונגור קאסאי ואונדז'יי מאלי. אורך הסרט: 102 דקות.
