בגלל "מעשה כיעור": גבר יישא אישה שנייה

לאורך שנים של חיים בנפרד הכתה אישה את בעלה וניהלה יחסים עם גבר אחר, אך סירבה בעקביות לקבל גט. בית הדין הרבני החליט על צעד חריג

עו"ד מורן בריק מילרפורסם: 01.12.16 , 21:48

בית הדין הרבני הגדול דחה לאחרונה ערעור שהגישה אישה שבמשך שנים סירבה לקבל גט מבעלה, וקבע כי על רקע הנסיבות מותר לגבר לשאת אישה שנייה. הדיינים נימקו את החלטתם בין השאר בכך שהאישה הכתה את בעלה, קיימה יחסים עם גבר ונמוכים שסיכויים שאי פעם ישובו לחיות יחד.

בני הזוג נישאו ב-1998 והביאו לעולם בן משותף. לפני כעשור עזב הבעל את הבית ומאז הצדדים פרודים ומנהלים מערכות משפטיות קשות אחד כנגד השני. ב-2008 קיבל בית הדין הרבני תביעת גירושים שהגיש הבעל וקבע כי על הצדדים להתגרש.

תביעה

הפסידה כתובה של מיליון ש' בשל חשד שבגדה

עו"ד שירלי מנוחין אלמוג

במסגרת הליך גירושים סירבה אישה לחשוף התכתבויות עם גבר זר. בית הדין הרבני קבע שיש כאן "ספק בגידה" ופטרו את הגרוש מתשלום הכתובה

הפסידה כתובה של מיליון ש' בשל חשד שבגדה

האישה סירבה לקבל את הגט והגישה מצדה תביעה לשלום בית. התביעה נדחתה אך ב-2011 הגישה האישה תביעה נוספת לקבלת כתובתה.

בין לבין, במסגרת הליך פלילי שנפתח נגדה, היא הורשעה באלימות כלפי הבעל וחויבה בקנס כספי ובמאסר על תנאי. במקביל דחה בית הדין את תביעת הכתובה לאחר שקבע כי האישה הכתה את בעלה וביצעה "מעשה כיעור" (קיימה יחסים עם גבר אחר), שתיהן עילות מוכרות לשלילת כתובה.

אלא שהאישה עמדה בסירובה לקבל גט, והבעל ביקש מהדיינים היתר לשאת אישה נוספת. לפני כשנתיים קיבל בית הדין הרבני בחיפה את הבקשה מאחר שהתרשם שסירובה של האישה לא נובע מאהבה אלא מחוסר יכולתה להרפות ממנו. עוד נפסק שמכיוון שבני הזוג הם מעדות המזרח, לא חל עליהם חרם דרבנו גרשום, האוסר לשאת אישה שנייה.

על פסק דין זה הגישה האישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול. כאן הבהירו הדיינים הרב אהרן כץ, הרב אליעזר איגרא והרב יעקב זמיר שעל פי ההלכה, חרם דרבנו גרשום ממילא לא חל במקרים שבהם האישה נתפסה ב"מעשה כיעור".

לפיכך הם התירו לבעל לשאת אישה שנייה, וציינו שאין חשש שהוא ימצא את עצמו מחויב לשתי נשים מכיוון שהצדדים פרודים זמן רב מאוד וניכר כי החלטתו שלא לשוב ולחיות עם אשתו הראשונה היא סופית.

לדבריהם, כשמדובר באישה שקיימה יחסים עם גבר אחר ומסרבת במשך שנים לקבל גט, אין למנוע מהבעל להמשיך את חייו ולהינשא בשנית. כמו כן, מההליכים המשפטיים המרובים ניכר כי הצדדים לא יכולים לחיות חיים משותפים ונראה כי ההסבר היחידי לסירוב האישה להתגרש נובע מנקמנות גרידא, בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים".

הדיינים סיכמו כי יש לשים גבול למסכת המאבקים הממושכת ולאפשר לבעל, וגם לאישה, לפתוח דף חדש בחייהם. בסיכומו של דבר הם דחו את הערעור והשאירו על כנו את פסק הדין המתיר לבעל לשאת אישה שנייה.