שינויים בהרגלי הצניחה / טור

רצף הניצחונות של מכבי תל אביב נקטע אתמול (ה') בהפסד 86:77 לאנדולו אפס, ומסיבות טובות. כלומר, מסיבות ברורות וצפויות. כלומר, מכבי ת"א של רמי הדר היא אמנם קבוצה מאוד מוכשרת, אבל כזו שמחביאה חוסרים מובהקים, ותמיד תלויה במספר גורמים שיתחברו להם יחדיו, בכל משחק. כשזה קורה, היא יכולה לנצח כל קבוצת יורוליג, בוודאי בביתה. לצערה כשלא, היא גם יכולה להפסיד לרוב הקבוצות במפעל.

• לטבלת היורוליג
• כספי: "מתבייש בהתנהגות של הדר למקל"
• ווימס: "מקל מתוסכל, זה ברור"
• הדר: "הפסדנו בכל הפרמטרים"
• בסרט הזה כבר היינו / מליניאק
  

ראשית, מכבי ת"א חייבת להגיע לכל משחק בהרגשה שהיא אנדרדוג. כל עוד לא יוכח אחרת, היא כזו. אמש, לראשונה העונה, מכבי ת"א הגיע כפייבוריטית, בעיני אוהדיה, לדברי הצוות הניהולי והמקצועי, וגם לפי ליין ההימורים.

הנפילה המנטאלית המבדילה בין מי שנלחם על חייו לבין קבוצה שנחה על רצף שלושה ניצחונות, ומדברת בפה מלא על פיינל פור, ניכר מאוד ביציאה מחדר ההלבשה בתחילת המשחק. הרגליים הכבדות, חוסר הפלפל בישבן, איבודי הכדור השלומיאליים. לרגעים זה נראה כמו מחניים קטן וגע-גע-גע.

זה קורה כי למאמנים קשה מאוד להכין למצב כזה של שאננות אופטימית. "התרעתי, הזהרתי...", זה לא יעבוד. חייבים לעשות דברים אחרים כדי למנוע את הנמנום. ללחוץ על כל המגרש, להעלות הרכבים קצת שונים ובעיקר, לשלב שחקנים רעבים שלא היו חלק מההצלחה האחרונה.

הדר. לא מנע את הנמנום(צילום: עוז מועלם)

איפה הלחימה? לצנוח על כדורים אבודים, להדליק את הקהל? אחרי ניצחונות אנו נוטים לשכוח את היסודות, ולעשות שיפוצים וחיזוקים בעולם המקצועי ובהכנה הטקטית. זוויות חדשות לפיק אנד רול, הדגשת חילופים בהגנה, התרכזות ביכולות כוכבי היריב וקצת מזניחים את הבסיס שהביא אותנו לשם. טבעי, אבל מכבי ת"א עלתה כבדה ושטוחה רגשית, ורק יכולת קליעה מהשלוש החזיקה אותה בחיים. 

שנית, מכבי חייבת להפנים מי היא. בבית זו קבוצה שחייבת לרוץ, לקלוע במעבר וללחוץ את היריב. גם כאן שיחקה ההכנה המנטאלית תפקיד חשוב, כי כשאתה מגיע פלאט רגשית, אין לך את המנוע הזה לטוס קדימה. ווימס היה גרוגי למדי, גאודלוק התחיל מצוין אבל הועלם לספסל יותר מדי, ורק ויקטור ראד שאולי לא מבין לגמרי את המשחק אבל מבין כשאומרים לו "דיו", ומספק קצת היילייטס. זה לא מספיק.

גאודלוק. הועלם לספסל(צילום: עוז מועלם)

זה קשה עוד יותר כי הפעם היריבה לא ממש "עזרה" למכבי לרוץ. היא שמרה נכון את הפיק אנד רול ופירקה לגמרי את המשחק העומד החלש גם ככה של הצהובים. ניכר היה שחסר קאנון שיודע באמת לשחק בין שניים. יש אחד כזה, אבל הוא נכנס ל-19 שניות ויצא. נדבר עליו בהמשך.

מעבר לזה, נכון להיום, למכבי ת"א יש דגם של קבוצה שמולו היא מצטיינת. בעיקר כזו עם כוכב בולט שעליו תתרכז ההגנה, ואחת שגם תאפשר לה לרוץ. אבל בתוך שלל ההערכות וההשוואות בין קבוצות, יש ביורוליג ובכלל בכדורסל עניין של התאמה בין מועדונים. יש קבוצות שפשוט "לא באות טוב" ליריבות מסוימות.

אנאדולו אפס היא קבוצה הופכית למכבי ת"א. אם לרמי הדר אין רכז טבעי דומיננטי והגבוהים שלה מוגבלים ביכולתם, אפס בנויה על רכז טהור מבריק ששולט במשחק אפילו אם הוא עולה מהספסל (הורטל), וקו קדמי משובח, אתלטי ואינטילגנטי, שפשוט פירק את יכולת הריצה של מכבי עם שליטה בריבאונד התקפה והרבה זריקות לשתי נקודות. המשחק בין גבוהים של דאנסטון ובראון היה תאווה לעיניים וטיילר האניקט בעמדה שלוש השלים שלישייה מבריקה שניצחה במו ידיה את הפורוורדים של מכבי בכל אספקט סטטטיסטי ולוחמני.

האניקאט. השלים את שלישייה מנצחת(צילום: עוז מועלם)

באופן מסורתי חייבים לקלוע שלשות כדי לנצח את מכבי ת"א בהיכל אבל אפס קלעה רק שש כאלה, מתוכן שתיים של האניקט ממש בסיום. זה אמור קצת להדאיג את שיטת ההגנה הנסוגה של הדר. אם כבר הלכתם אחורה ולא חטפתם שלשות, אז איך הגבוהים של היריב חוגגים עליכם? אולי כבר עדיף לשמור איזורית? שני הגארדים הפותחים של היריבה (גריינג'ר וקוטון) סיימו עם אפס נקודות.

מצד שני, המשחק האגרסיבי של הגבוהים של אפס הוביל ל-25 זריקות עונשין וכשאתה מגיע פעמים רבות לקו, וקולע משם ב-90%, מצבך מצוין. תכל'ס, אם מכבי הייתה מנצחת, זו הייתה גניבה לשמה. לאורך כל המשחק זה הרגיש כמו 15-20 הפרש לטורקים. ובסיום 43 הפרש במדד האיכות מספר את הסיפור האמיתי...

צירבס. הגבוהים של היריב חוגגים(צילום: עוז מועלם)

הדבר הטוב שמכבי ת"א יכולה לקחת מהמשחק הוא שהשיטה שלה עובדת. כלומר, אם הגורמים בהם היא תלויה לא מופיעים, היא תפסיד. ואני מבין לגמרי את רמי הדר שמקפיד על קוצו של יוד, מאוד מרוכז, לא משנה את הרוטציה שעבדה עד עכשיו, שומר על הקורקטיות בחילופים ואף העלה את עצמו מדרגה בעמדתו על מול ההנהלה, כשנמנע מלהקשיב ליועץ עם ניסיון של חמישים שנה. רק על זה מגיע לו ציון 'עובר' למשחק. אחרי שבוע הבלהות של איזי שרצקי, משמח מאוד לראות את העמידה האיתנה של הדר על הגבול בין המאמן להנהלה. אני אקשיב, אבל לא בזמן משחק.

גם את החילוף המהיר של גל מקל חייבים לייחס למחשבה הזו של הידוק הרוטציה ואי שבירתה שלא לצורך, בין אם השיטה מוצלחת או לא במשחק נתון. אבל כאן אמור היה להיכנס גם המבט לטווח ארוך. למכבי ת"א יש עוד 20 משחקי יורוליג לפני ההצלבה, והיא תעבור עוד פציעות, שינויים ביכולת, עייפות ממסעות ומרצף משחקים צמודים. היא תזדקק לרכז טוב שיודע לשחק פיק אנד רול ולהפעיל את הגבוהים. היא תצטרך את גל מקל. ואם כבר הכנסת אותו, ייתכן שהיה מקום לנשום ולתת לו לשחק עד סוף הרבע. גם השיטה של רמי הדר צריכה להתפתח וללמוד תוך כדי הדרך. הדרך ארוכה היא ורבה, והכי חשוב, לחשוב כמו אנדרדוג ולחזור ליסודות.