רוצים לתרום, אבל זה לא משתלם
אפשר להציל חצי מהאוכל שנזרק לפח מדי שנה בישראל - במספרים זה 1.25 מיליון טונות מזון שיכול להגיע מדי יום למשפחות נזקקות. בפועל מוצלים רק 2 אחוזים ולעיתים עבור אלו שתורמים, לא משתלם לעשות זאת בשל חסמים ממשלתיים. אז מה עושים? גידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל, וחן הרצוג, כלכלן ראשי ב-BDO, מסבירים
בשיתוף לקט ישראל
2.5 מיליון טונות מזון בשנה בשווי של 18 מיליארד שקלים אובדים בישראל, כך על פי נתוני הדו"ח לאבדן והצלת מזון של "לקט ישראל" ו-BDO לשנת 2015. בעוד ש-50% מהמזון הזה הוא בר הצלה בישראל הנתון עומד על שני אחוזים בלבד. גידי כרוך, מנכ"ל "לקט ישראל" וחן הרצוג, כלכלן ראשי ב-BDO הגיעו לאולפן ynet לשוחח על הנעשה בעולם בתחום ולעומת זאת, מה קורה בישראל.
עוד כתבות בנושא:
"אבדן מזון מתרחש בתהליך הייצור", מסביר כרוך. "בכל שרשרת מזון, מהשלב של החקלאות, שבעצם שם מגדלים את התוצרות החקלאית שמשמשת את תעשיית המזון עד השלב של הצרכנות, יש אבדנים ויש פחתים - אלו מהווים, למעשה את אבדן המזון, שחלקו אפשר להציל ולהשתמש בו הלאה וחלקו באמת אובד - משהו שהוא בלתי נמנע".
העדיפות הראשונה להצלת מזון, מסביר הרצוג, היא קודם כל למנוע את העודפים האלה ולהקטין את הבזבוז. "יחד עם זאת, הניתוח שלנו מראה שבסופו של דבר בתחום המזון אין לנו ברירה ואנחנו חייבים ונכון שיהיו עודפים. למה? כי בעצם תהליך הגידול החקלאי מטבעו כרוך בחוסר ודאות, חקלאי יודע כמה הוא זורע, הוא לא יודע כמה הוא יקצור ולכן כדי להבטיח שיהיה לנו מספיק מזון גם בשנה קשה של פגעי טבע, המשמעות היא שבשנה רגילה יש עודפים.
"לכן הבעיה היא לא רק כמה עודפים יש אלא מה עושים איתם. בעצם האיוולת היא לזרוק או להשמיד את העודפים במקום לתרום אותם לנזקקים ולמוחלשים".
אז מדוע לא מצילים יותר?
"יש פה משהו שאנחנו קוראים לו, מבחינה כלכלית, כשל שוק", אומר הרצוג. "מנקודת מבט של המשק הלאומי הניתוח שלנו מראה שמאוד מאוד כדאי להציל את המזון. כל שקל שאנחנו משקיעים בהצלת מזון מאפשר להציל מזון ששווה 3.6 שקלים.
"אבל כשהחקלאים, יצרני המזון, משווקי המזון, עושים את החשבון הכלכלי שלהם, מנקודת המבט הצרה שלהם והנכונה מבחינת השיקולים העסקיים שלהם לא כדאי. אומר החקלאי: אם להציל את המזון עולה לי שקל וחצי אבל אני בסוף אמכור אותו ב-1.40 שקל, מה יצא לי מזה? אבל אותם הנזקקים שמקבלים את המזון להם לא כ"כ אכפת שהירקות נראים פחות טוב, הם מקבלים מזון בערך כלכלי מלא".
מה עושים בעולם?
"ובכן, יש דוגמאות רבות מן העולם", אומר כרוך. "באיטליה וצרפת נחקקו חוקים שהמטרה שלהם למנוע את הבזבוז. בצרפת מדובר על סופרמרקטים מעל גודל של 400 מ' שמחויבים לתרום את העודפים או את קצרי המועד לנזקקים או לעמותות. באיטליה דבר דומה, במסעדות גם כן מחויבים לתרום את עודפי המזון.
"גם באנגליה, חברת טסקו, אחת החברות הגדולות בתחום המזון הקמעונאי באנגליה תורמת עודפים ואם רוצים להסתכל מעבר לים רחוק יותר, בארה"ב יש הרבה מאוד תמיכה, ממצב שהממשלה קונה עודפי מזון, דרך תמיכה בתוכניות של סנאפ שהיה פעם הכרטיסים או היום זה הכרטיסים והיה פעם תלושי מזון. יש הרבה מאוד תמיכה בתחום הזה שגם מתבטאת בהצלת מזון וברכישה של עודפי מזון. אנחנו מפגרים לדעתי בקצב של בערך 10-15 שנה אחרי מדינות המערב בנושא."
ומה קורה בישראל?
"בישראל קודם כל הפעילות של לקט ישראל זה לנסות ולהרים את הדבר הזה למודעות", אומר כרוך. "חסרה הרבה מאוד מודעות, יש הרבה מאוד חשש מתרומה, לקט ישראל עובדת עם בתי מלון בתחום המזון המבושל, עם הצבא בתחום הזה ואנחנו מנסים מאוד מאוד לפתח את הנושא הזה.
"בתחום החקלאות אנחנו עובדים עם הרבה מאוד חקלאים, עם כ-600 חקלאים במהלך השנה בנושא של הצלת מזון אבל חסרה הרבה מאוד מודעות והיום אפשר להגיד שהממשלה מתחילה להתעניין בנושא הזה, יש היום מכרז בנושא שצריך להתברר סופית ממש בימים אלה, אבל יש בו חלק מאוד קטן אבל התחלה של נושא של הצלת מזון".
"אצלנו זה הרבה יותר חשוב להציל מזון מאשר בכל מדינה אחרת", מוסיף הרצוג, "כי אצלנו משקל ההוצאה על מזון הוא 16 אחוז מסל הצריכה הפרטי לעומת שישה אחוז בארה"ב, אז מה צריך לעשות? אנחנו מדברים על שלושה צעדי מדיניות עיקריים. קודם כל צריך לקבוע את זה כמדיניות, כיעד.
"בעולם קבעו יעד של 50 אחוז הפחתת מזון עד שנת 2025, אצלנו אין אפילו יעד, אין מדיניות, אז קודם כל צריך לגבש את המדיניות, את היעד הממשלתי. הדבר השני זה פיתרון של בעיה משפטית. יש גופים שרוצים לתרום, אבל בעצם חוששים שאחר כך יבואו אליהם בטענות משפטיות על כך שהם תרמו מזון בתום לב ומישהו אחר כך ניזוק. בארה"ב קיים חוק שנקרא חוק השומרוני הטוב שמגן בעצם על התורמים מאחריות משפטית. יש כיום הצעת חוק שעומדת ליישם חוק דומה בישראל והיא צריכה לעבור.
"הדבר השלישי זה בואו נראה מה קורה לאבדן המזון בסקטור הממשלתי, בכסף של כולנו, בכספי משלם המיסים - כאן המדינה לדעתנו צריכה וחייבת לבוא ולהגיד לאותם גופים ממשלתיים שמפעילים מטבחים גדולים, אלף סועדים ומעלה, שהם מחוייבים לנקוט באמצעים של תרומת המזון העודף. זה כסף של כולנו".
כיצד מעוררים את השיח בנושא?
"יש הרבה מאוד פעולות שאנחנו מנסים לעשות, נפגשים, מדברים, עושים כנסים בתחום הזה", אומר כרוך, "אבל בעיקר מנסים לדבר בממשלה עם מקבלי ההחלטות, עם שרים וגם עם חברי כנסת, מנסים להאיר את השטח בזה, מנסים לתת דוגמאות, ואני חושב שאחד הדברים היפים שנעשו זה באמת הדו"ח הזה, שעד עכשיו לא היו נתונים.
"אפילו מבקר המדינה בדו"ח שלו שפורסם במאי 2015 הצביע על זה שבעצם אין נתונים ובדו"ח שיצרנו ביחד עם BDO (לאותה שנה) זה פעם ראשונה שהובאו נתונים אמיתיים לשולחן שאפשר לדבר עליהם. היום אני חושב שאם פונים למשרדי ממשלה אז זה בעצם הפך להיות מעין התנ"ך או הבסיס לשיחה. זה אחד הדברים החשובים ביותר לדעתי, להביא נתונים, להציג אותם ואז אפשר לדבר עליהם בצורה משמעותית".
בשיתוף לקט ישראל
