הצוואה בוטלה: לחצה על בעלה לנשל את ילדיו

לפני מותו בגיל 84 שוכנע גבר להוריש את כל רכושו לאשתו השנייה, ולא להותיר דבר ל-5 ילדיו מנישואיו הראשונים. ביהמ"ש קבע: היא ניצלה את מצבו

עו"ד איריס אסא ברייניןפורסם: 14.12.16 , 22:58

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הורה לאחרונה לבטל צוואה של קשיש שהוריש את כל רכושו לאשתו השנייה, ונישל ממנה כמעט לחלוטין את חמשת ילדיו מנישואיו הראשונים. השופט ארז שני קיבל את עמדת הילדים שלפיה האישה ניצלה את מצבו של אביהם ובעזרת תחבולות שכנעה אותו להוריש לה את הרכוש.

על הצוואה השנויה במחלוקת חתם המנוח בגיל 83, כשנה וחצי לפני מותו, ובה הורה להוריש את כל רכושו לאשתו השנייה, למעט 35 אלף שקל לאחת מבנותיו. חמשת ילדיו מהנישואים הראשונים דרשו לבטל את הצוואה והעלו כמה נימוקים לכך.

תביעה

צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט

מערכת PsakDin

אישה ללא ילדים הורישה לכאורה את כל רכושה לשני אחיה ולאחיינה. אבל ביהמ"ש קיבל את עמדת בן זוגה וקבע: היא לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה

צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט

לדבריהם, האב לא היה כשיר לערוך צוואה באותה תקופה. הם אמנם לא צירפו חוות דעת מומחה, אולם הציגו מסמכים רפואיים המעידים על כך שהוא התלונן באותה תקופה על בעיות זיכרון, חולשה ורעד. הם טענו להשפעה בלתי הוגנת מצד האישה, שלדבריהם בודדה את אביהם והרחיקה אותם ממנו עד שהפך להיות תלוי בה באופן מוחלט.

עוד טענו הילדים שהאישה בנוסף הם התערבה בעריכת הצוואה: כשראתה שאביהם נחלש היא מיהרה ליזום פנייה לעורך הדין, הכתיבה את תוכן הצוואה ואף שילמה עליה.

מנגד טענה האלמנה שהצוואה מבטאת את רצונו של בעלה המנוח וביקשה לקיים אותה גם אם זה לא נוח לילדיו. באשר למצבו הקוגניטיבי, לדבריה למעט מוגבלות ברגליים המנוח היה במצב טוב, צלול וכשיר לחתום על הצוואה.

תחבולה ועצימת עיניים

אלא שלשופט ארז שני לא היה ספק שהצוואה צריכה להתבטל. "הצוואה נשוא המחלוקת נעשתה בנסיבות חריגות ובעייתיות ביותר שיש בהן כדי להוכיח כי התובעת עשתה שימוש באמון ובכוח שיש לה כלפי המנוח, בין באופן ישיר ובין בתחבולה, על מנת להשפיע שלא כדין על המנוח לערוך צוואה המזכה אותה במרבית רכושו", כתב בפסק הדין.

אף שלא הוצג אבחון רפואי המעיד על מחלה קוגניטיבית בזמן עריכת הצוואה, נקבע שהוכח כי מצבו של המנוח היה מורכב ובעייתי, ושהתובעת "עצמה את עיניה" לכך וגרמה לו לחתום על הצוואה שלא מרצונו החופשי והאמיתי.

בהתחשב בכך שהמנוח היה מבודד ותלוי לחלוטין בתובעת, שלאורך שנים איימה שתעזוב אותו אם לא יצווה לה את רכושו, השופט קבע כי הוכחה העילה של "השפעה בלתי הוגנת". בנוסף הוכח לטעמו שהתובעת הייתה מעורבת באופן מוגזם בעריכת הצוואה ובתוכנה, עד כדי כך ש"כל מעשה הצוואה אינו אלא פרויקט יזום על ידי התובעת לממש לקיחת כל רכוש המנוח".

לסיום ציין השופט שני שזו מצווה גדולה לקיים את דברי המת, אך כלל לא פחות גדול הוא לבטל צוואה שלא נעשתה מרצון חופשי. לפיכך בוטלה הצוואה והאלמנה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחה גבוהים של 90 אלף שקל.