מותה של היוצרת המזרחית הראשונה
היא החלה כמקוננת בהלוויה, אך מעולם לא קוננה על גורלה שלה - למרות המחלה הקשה שלקחה את קולה. אבי שושן נפרד מהיוצרת השמחה-טרגית שפרצה את הדרך לכל הזמרות שהגיעו אחריה
"הייתה כמו אמא": החברים נפרדים
ועוזרי, שהחלה את צעדיה הראשונים כזמרת מקוננת בהלוויות, נאלצה הפעם להתמודד עם גורלה שלה. היא חלמה לחזור לשיר והאמינה בכל מאודה שיום יבוא והגורל יאיר לה פנים בחזרה - וקולה יחזור אליה, צלול מאי פעם.
למרבה הצער, הוא לא שב. ולמרות זאת, כמי שכבר ראתה את הסבל בעיני האימהות לאחר מלחמת יום הכיפורים ויצרה עבורן את "היכן החייל שלי", עוזרי הסתכלה לסרטן בעיניים ואמרה שלא הוא זה שישבור את רוחה. היא הרימה את עצמה בחזרה, ומאז הפכה לאחת היוצרות המשפיעות והפורות בתרבות הישראלית.
יש דיסוננס עצום בין המוזיקה של עוזרי לאישיות שלה. במרבית שיריה היא הביעה רגשות של עצב, שכול ובדידות. בעיקר בחומרים המוקדמים שבהם. אולי גם בזכות גוון הקול הנדיר שדקר כל שומע כמו סכין בלב. ובאישיותה, אהובה, כשמה, הייתה אישה אהובה על ידי כל. מלאת חיים עם חוש הומור ענק, שידעה לקבל כל אדם באשר הוא ולחייך חיוך מאיר פנים וממיס לבבות. גם בימיה חוליה הקשים לאורך השנים היא שידרה אופטימיות, והצליחה לעודד ולחזק את כל מי שהגיע לבקרה.
עוזרי, ככל הנראה היוצרת המזרחית הראשונה, סללה את הדרך לכל הנשים שבאו אחריה. בכרם התימנים, לצד דקלון ורמי דנוך, היא פרחה. קוננה לאבלים, שימחה באירועים משפחתיים. ומהסמטאות הללו היא הפיקה את הצלילים של יוצאי מדינות ערב - דיברה בשפתם, הלחינה את הרגשות שלהם ופילחה לשומעים את הלב עד כדי דמעות, לרוב של כאב, לעתים גם של שמחה.
ולמרות השירים, האמנות הבלתי מתפשרת והצלילים שהביעו תרבות שלמה, המדינה לא הכירה אותה ובה. שנים ארוכות מדי היא הייתה מוכרת ליודעי דבר. מחוץ לרדאר התקשורתי, ללא הכרה ממסדית והצלחה מסחרית. וההצלחה שהגיעה, הייתה לה לעדנה ולאושר. היא לא הסתכלה על העבר ואמרה "למה עכשיו?", אלא באצילות נפש אמרה "תודה" והתענגה על כך שגילו אותה פתאום, גם אם זה קרה רק בעשור החמישי לחייה. עבורה, בסוף, גם הפעמונים צלצלו ליושבים כאן, והיא הזילה הפעם דמעות של אושר.
כשנות חייה של עוזרי כך שנות ימי מדינת ישראל, והסיפור שלה שזור בתולדות היישוב. במותה היא השאירה עבורנו את הפסקול של ישראל של פעם. של הדור ההוא. של האנשים שהגיעו ממדינות ערב והודו על נס המולדת, שכופפו את הראש ולא ביקשו דבר. זמרת שיצרה מוזיקה בלי למצוא חן ולא חלמה שיום יבוא והיא תהיה חלק בלתי נפרד מהפסקול של מדינה שלמה.
אהובה עוזרי הייתה אישה פורצת דרך וכך היא תיכתב בספר דברי הימים של מדינת ישראל. יהי זכרה ברוך.
