למרות הפרידה: קצבת שארים לאשת עובד האוניברסיטה
חרף עשור של חיים בנפרד, דרשה אלמנתו של איש האוניברסיטה העברית לקבל מהמוסד קצבה חודשית עד סוף חייה. בית הדין נעתר לבקשתה
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע לאחרונה שאשתו בנפרד של עובד האוניברסיטה העברית שהלך לעולמו, זכאית לקבל מהמוסד
קצבת שארים חודשית אף שלא חיה איתו בעשר השנים האחרונות לחייו. זאת אף שבשנים האחרונות הוא ניהל מולה הליכים משפטיים וחי עם אישה אחרת.
כעובד האוניברסיטה במך עשרות שנים חלו עליו הוראות הסכם הפנסיה התקציבית של עובדי המוסד. לפני כשלוש שנים הגישה פרודתו (אשתו "על הנייר") תביעה שבה דרשה מהאוניברסיטה לשלם לה קצבת שארים מדי חודש. המחלוקת המרכזית הייתה בנוגע לסעיף ההסכם שבו הוגדרו "שאיריו של נפטר" בניסוח הניתן לפרשנות.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- צעירה תוכר כנכת צה"ל בגלל צעקות במטווח
- הצוואה בוטלה: לחצה על בעלה לנשל את ילדיו
- הקליטה בארץ כשלה, הפעוטה תוחזר לארה"ב
- ביטוח לאומי סירב לפצות עובד שלו שהפך נכה
בני הזוג נפרדו בעשור שעבר אחרי 25 שנה ביחד. הם מעולם לא התגרשו מבחינה פורמלית, ובמשך השנים התקיימו ביניהם הליכים שונים להסדרת חלוקת הרכוש והזכויות המשותפים. הבעל, שבתחילת העשור מת ממחלה קשה, חי בשנותיו האחרונות עם אישה אחרת, אולם בית המשפט לענייני משפחה קבע שהשניים לא נחשבים ידועים בציבור.
תביעה
לא ישנת עם בן זוגך במיטה? אין קצבת שארים
מערכת PsakDin
אישה שבן זוגה התאבד זמן מה לפני הולדת בתם נתקלה בסירוב של הביטוח הלאומי להכיר בה כידועה בציבור. בית הדין לעבודה נחלץ לעזרתה
התובעת טענה שבהיותה אלמנת המנוח היא זכאית לקצבה בהתאם להסכם הפנסיה התקציבית, וזאת חרף העובדה שהיו פרודים, שכן ההסכם מדבר על "מי שהייתה אשתו בשעת מותו". בהקשר זה התובעת טענה שיש לפרש את ההסכם כלשונו.
מנגד, האוניברסיטה התעקשה שהשניים חיו בנפרד ולא קיימו שיתוף כלכלי, ושיש להעניק למונח "אשתו בשעת מותו" פרשנות תכליתית. עוד נטען שגם אם ייקבע שהתובעת זכאית לקצבה, הרי שיש לשלול את זכאותה לנוכח מסמכים המעידים על כך שהמנוח רצה לנשל אותה מהזכאות ומצוואתו. לעניין זה הציגה האוניברסיטה מכתב שכתב שנתיים לפני מותו, ובמסגרתו ביקש שקצבת השארים תועבר לבת זוגו הנוכחית.
תקופה משמעותית
אבל השופט אייל אברהמי קיבל את תביעת האלמנה וציין שהאוניברסיטה לא רשאית להוסיף בדיעבד תנאים או סייגים מעבר לאלה הכלולים בהסכם בעניין הזכאות לקצבת שארים. הוא סבר שברוח החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני שנחקק ב-2014, תכלית הקצבה נועדה להבטיח לא רק את קיומם הכלכלי של שארי הנפטר שהיו סמוכים אל שולחנו ערב פטירתו, אלא גם להבטיח את קיומם של בני זוג לשעבר, שליוו את הנפטר לאורך תקופה משמעותית.
כמו כן דחה השופט את הטענות בדבר המכתב והצוואה, בין היתר משום שהמנוח לא הודיע לאוניברסיטה על צוואתו. השופט אברהמי ציין שמתן הקצבה לתובעת לא שוללת את רצון המנוח, שכן בצוואתו הוא התנה את העברת קצבת השארים לזוגתו הנוכחית בכך שתרשום את דירתה על שם ילדיו, דבר שהיא לא עשתה.
בסיכומו של דבר נקבע שהאוניברסיטה תשלם לתובעת קצבת שארים בשיעור 40% ממשכורתו של המנוח, החל מיום פטירתו ולמשך כל ימי חייה. האוניברסיטה חויבה בשכר טרחת עו"ד בסך 3,000 שקל.
בתוך כך הבהיר השופט אברהמי שאילו בת זוגו של המנוח הייתה מוגדרת כידועה בציבור, היה מקום לחלק את הקצבה בינה לבין התובעת, בהתאם להוראות ההסכם.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד חיה שפיגל ועו"ד חגית חרס ממשרד א. אברמזון ושות'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עידן דדוש ועו"ד אסף ברנזון
- עו"ד אודי בוזמן עוסק בדיני משפחה וחלוקת רכוש
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
ארכיון. האוניברסיטה העברית
צילום: אוהד צויגנברג
עו"ד אודי בוזמן
צילום: איילת וילדר
מומלצים
