חוק התפוקה השלילית / על הפסד מכבי ת"א

הדבר הכמעט יחיד שאני זוכר מלימודי כלכלה א' אצל רמי שלום באוניברסיטת תל אביב, הוא חוק התפוקה השולית הפוחתת. חוק זה תמיד ריתק אותי, כי הוא לא הסתדר עם האינטואיציה המיידית. החוק אומר בפשטות, שמרגע מסוים בחיי ארגון, ככל שאתה מוסיף תשומות או אמצעי ייצור, אזי התפוקה של כל אחד מהם מתחילה לרדת.

למשל, משתלם להוסיף עובדים למפעל, כל זמן שהפיריון הכולל גדל וכל זמן שהתפוקה של כל אחד מהם, גם אם יורדת בהדרגה, עדיין גבוהה יותר מהמשכורת שמשולמת להם. אבל כשהוספת עובד חדש גורמת לפיריון הכולל לרדת, כלומר העובד מייצר תפוקה שולית שלילית, על המעסיק הרציונאלי להתחיל לפטר עובדים, כדי לחזור לריווחיות. ועד כאן - שעה קלה על כלכלה.

אני כאן! איינראס בגאצקיס מנסה לצאת בהכרזות במשחקו הראשון(צילום: ראובן שוורץ)

קווינסי מילר, שלא באשמתו, הביא את מכבי למצב של תפוקה שולית שלילית. יש לה יותר מדי עובדים, מעט מדי פיריון, והיא חייבת להתחיל לפטר אמצעי ייצור, דהיינו שחקנים. חשבתי לדבר על החמישיה הנועזת של באגצקיס בהפסד לבאסוניה (101:88). לעלות עם מקל ולנדסברג, שני ישראלים שלא ראו דקות באירופה, זו פעולה מרשימה של מאמן חדש שבא לומר: אני כאן! זה גם מחבר בין הליגה הישראלית לאירופה, ממש הבטחה גדולה. וזה אפילו עבד מצוין, רק שבדקה החמישית ביצע מקל את העבירה השניה, וירד לספסל עם 4 נקודות ו 3 אסיסטים. האם ההיררכיה באמת השתנתה? לא באמת, כי יש יותר מדי שחקנים.

מאגר הכישרון המפוזר על הספסל מכריע כל מאמן וכל רעיון לרוטציה מצומצמת. מאותו רגע התחילה קדחת חילופים, ועד סיום הרבע נזרקו למגרש 11 שחקנים. אולי כדי לבדוק אותם, כדי להרגיש מי הופיע למשחק... חשבתי לעצמי, גם זה בסדר. לגיטימי. תן לו צ'אנס. אבל לעלות ברבע השלישי עם קווינסי מילר החלוד, שלא עשה פעולה חיובית אחת, זו בחירה בפנטזיה ולא במה שמוכח.

אחרי שמסר לגבו של צירבס שרץ קדימה בלי להסתכל על הכדור, אפשר היה להבין שמילר עדיין לא מוכן. העומס הפתאומי בעמדות הגבוהים ייצר הרבה חילופים בין מילר, ראד, צירבס ואייברסון, וגרם להרבה פספוסים בהגנה וסלים קריטיים של הגבוהים הבאסקוניים, בעיקר שנגאליה. העבירה הבלתי ספורטיבית של מילר, שכאילו לא היה כאן ולא למד את היורוליג, הביאה לפיגור דו ספרתי ובעצם סימלה את תחילת התבוסה במשחק.

רעיון מעניין לפתוח איתו ועם מקל בחמישייה(צילום: EPA)

מאיק קצת מעיק

מקל חזר לכמה דקות אבל זו לא היתה ההצהרה מתחילת המשחק. ואני חשבתי על הקשר המיוחד בין מאמן לרכז, והעבודה הטובה שמקל ובאגצקיס עשו בניז'ני. אבל המאמן לא הלך עם זה עד הסוף. מקל שיחק פחות מעשר דקות למרות שתרם בזמן הקצר הזה 7 נקודות במאה אחוז וחמישה אסיסטים. וכל זה כי יש גם יוגב וגם סילי וגם גאודלוק שיכול להוביל את הכדור לפרקים. המאמנים של מכבי השנה יותר עסוקים בספסל מאשר במגרש. אי אפשר לאמן ככה.

היחיד שאולי נהנה קצת מקיצוץ הדקות שלו הוא סוני ווימס. הוא נכנס לכמה דקות כל פעם, שיחק רגוע ומרוכז, החטיא רק פעם אחת ולא לקח שום זריקה מיותרת. מסר שלושה אסיסטים כולל האלייאופ המסורתי לראד במתפרצת, כשעוד נראה שיש סיכוי. חשבתי שאולי צריך לשחרר אותו, אבל אם ימצא את הפינה שלו כמו הערב, הוא עשוי להועיל, ולמרות שלא יצדיק את משכורת העתק שלו, התפוקה השולית שלו עדיין תהיה חיובית (מנוגד לחוק הכלכלי דלעיל, אבל הגיוני במכבי כבר שנים).

על מי אתה עובד? צירבס(צילום: EPA)

מי שאמור להיות הראשון שישחרר קצת אוויר על הספסל הוא מאיק צירבס, שמהלך שווא ואוחז עיניהם של מקבלי ההחלטות. ההגנה שלו היא נוראית. הוא לא מבין את ההגנה על פיק אנד רול, לא עוזר ולא חוזר, ומכבי מקבלת סל אחרי סל מהשחקנים שלו. כששמר על שנגאליה, נצמד אליו מתחת לסל וקיבל סיבוב א-לה ג'יימס וורת'י, ואז לקח ממנו מרחק בחוץ וחטף צ'אקה על הראש ללא הפרעה. בהתקפה הוא לא תופס כדורים (ידיים רעות), עושה את העבירה שתיים המסורתיות בתפיסת המקום, ובכלל תוקע את העסק. המנהל הרציונלי היה מפעיל עליו את חוק התפוקה השולית השלילית כבר מזמן. הגיע הזמן. המפעל חייב לחזור לריווחיות, כרגע הוא רק מפסיד.

אבל מעבר לפגיעה ביכולתה המקצועית של מכבי, הכנסתו של מילר לרוטציה הפכה את מכבי לקבוצה אמריקנית באופן סופי. לאורך דקות ארוכות שיחקה הקבוצה עם חמישיה אמריקנית, חמישה זרים שזו השנה הראשונה שלהם בארץ, ללא המשכיות, ללא ישראלים או מתאזרחים, ללא כל סממן ששייך לא למכבי, לא לתל אביב, לא לישראל, ואפילו לא ליורוליג.

לא לזה התכוון המשורר מזרחי, ואפילו לא ג'ורדי. ואם גיא פניני, הקפטן של מכבי, השחקן הכי חכם והכי מנוסה בקבוצה, הופך לנער פוסטר נשלח לפרקט רק בזמן הגארבג', יש כאן משהו פגום וקלוקל, ששום תירוץ וחוקים יבשים לא יתקנו. לפטר, ומהר.