"יצורים ליליים": טום פורד מעצב לכם סרט
הוא מוכר אולי כמעצב אופנה עילאי, אבל טום פורד הוא גם קולנוען מחונן כפי שהוא מדגים ב"יצורים ליליים" - סרטו השני בסך הכל, המורכב והחושני כל כך. איימי אדמס וג'ייק ג'ילנהול מככבים בתוך מותחן סבוך - סיפור בתוך סיפור, שנראה ונשמע מצוין, וגם מצליח לנסח משהו מקורי ומעניין בנוגע ליצר הנקמה
לכאורה, אפשר לפטור את "יצורים ליליים" ("Nocturnal Animals") כתרגיל עקר בארס-פואטיקה. אבל טום פורד, מעצב האופנה המהולל שנהפך לאחד הבמאים המעניינים ביותר בקולנוע האמריקאי ("סינגל מן" מ-2009), הופך את הסיפור-בתוך-סיפור שבו עוסק סרטו ליצירה שעניינה טשטוש הגבולות בין היצירה האמנותית והחיים עצמם.
אך לא בזה מתמצה העניין. "יצורים ליליים" הוא שילוב של מותחן נקמה נוסח שנות ה-70 (ע"ע "כלבי הקש") עם סאטירה חברתית אפלה על עולם האמנות של לוס-אנג'לס. קשה שלא לחייך כאשר הגיבורה (איימי אדמס), מנהלת גלריה אופנתית, חולפת על פני ציור ענק שהוא המילה "נקמה" כתובה בגדול. והלוא נקמה הוא נושאו של הסרט שכותרתו מרמזת לטיבה של נפש האדם.
סצנת הפתיחה הדיוויד-לינצ'ית של הסרט - נשים רחבות מחוללות בעירום על רקע מסך אדום - היא לא בדיוק מה שהיינו מצפים ממי שעבד עם הדוגמניות המובילות בעולם. אבל זוהי דרכו של פורד לומר משהו על השילוב של פרובוקציה ותחכום בעולם האמנות, ולא רק בו, ובעיקר על מי שמניעים אותו: בעלות גלריה דוגמת הגיבורה שלו סוזן מורו - שהיא אישה מצליחה ומעוצבת אבל מתה לגמרי מבפנים.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
ואכן, סיפור המעטפת של "יצורים ליליים" מתרחש בסביבה שמאופיינת בקור רגשי מעוצב להפליא. הסרט נע בין שני מישורי התרחשות, שאחד מהם הוא כתב יד שאל תוכו, ותוכנו, נסחפת הגיבורה הקוראת אותו, והאחר - חייה בהווה המעוצבים למשעי אך חלולים מבחינה רגשית (היא נשואה לגבר עשיר ובוגדני בגילומו של ארמי האמר).
הוא נפתח כאשר על שולחנה נוחתת חבילה ובה כתב היד של ספר חדש שכתב בעלה-לשעבר אדוארד שפילד (ג'ייק ג'ילנהול) שכותרתו הסליזית מעניקה לסרט את שמו. כיוון שהיא חותכת את אצבעה בניסיון לפתוח את החבילה, ברור לנו כבר מלכתחילה ששום דבר טוב לא יצמח מהקריאה בו - למי שלרגע חשבו אחרת.
עלילת הספר שהיא קוראת מתרחשת במערב טקסס (אותו איזור בו מתחולל גם הסרט "באש ובמים"), שם נוסעים גבר בשם טוני הייסטינגס (שוב ג'ילנהול), אשתו ובתו המתבגרת (איילה פישר ואלי באמבר) באמצע הלילה בלב השומקום. היתקלות עם נוסעיה של מכונית אחרת מסבכת את המשפחה עם חבורה של עבריינים העוצרים אותם וחוטפים את האישה והבת. חיפושיו של טוני אחריהן מפגישים את הגבר עם שוטר חולה בסרטן ריאות סופני (מייקל שאנון), ומה שקורה מכאן והלאה גורם לגיבורה הקוראת להניח את הספר מידיה ברתיעה, אך לשוב ולפתוח אותו, ובמקביל להיזכר בחייה עם בעלה לשעבר.
הסיפור-שבתוך-הסיפור עוסק בגבריות ונקמה, אך בהדרגה מתברר לנו שהסיפור עצמו הוא-הוא מעשה נקמה. היצירה האמנותית (שאחרי הכל אינה יותר מספרות פאלפ זולה) נטענת במהלך הקריאה ויצירת ההקשרים מהעבר - במשמעות. היא בה בעת התמודדות של אמן עם ביקורת, וניסיונו של גבר מושפל להשיב לעצמו את זהותו הגברית הפגועה. כל זה קורה, בצורה שנונה למדי, באמצעות אשתו לשעבר הקוראת בטקסט שכמו נכתב במיוחד בשבילה - ושהיא זו המדמיינת אותו בתפקיד הגבר המושפל והנוקם.
"יצורים ליליים" מבוסס על הספר "טוני וסוזן" מאת אוסטין רייט שראה אור בשנת 1993, וגם אם נדמה שעיסוקו בטקסט ספרותי שתהליך קריאתו חושף רגשי אשמה וחשבונות מהעבר אינו הולם במיוחד אדפטציה קולנועית - סרטו של פורד מוכיח ההיפך. תוך כדי הקריאה, והמעבר בין הסיפור למה שהתרחש בין הזוג הצעיר עשרים שנה קודם לכן, אנו מתוודעים לטרגדיה של אהבתם ולאופן בו יצירה מקננת עד שהיא נכתבת ממקום של טראומה ופגיעות. כתב היד אינו אלא נקמה המוגשת קרה לאישה אהובה-לשעבר המזהה בו את החיים שעל החמצתם היא מתחרטת.
פורד משכיל לעצב שני עולמות מנוגדים - גיהינום "אדומי הצוואר" של טקסס וסצינת האמנות הגבוהה של לוס אנג'לס - שאחרי הכל משתקפים זה בזה. את תפקיד הפסיכופט הראשי כאן מגלם אהרון טיילור-ג'ונסון (שזכה זה עתה בגלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו בסרט), ועבודתו של כוכב "קיק-אס" הכמעט בלתי מזוהה היא אחת המלהיבות שנצפו לאחרונה על הבד. הסצינה הפרובוקטיבית שבה הוא יושב על אסלה בחזית בקתתו, מכנסיו המופשלים הם הבגד היחיד שהוא לובש, ועושה צרכיו - היא לא רק מצוינת, אלא גם מעצבת פנטזיה נשית הנבנית בדמיונה של האישה-הקוראת.
בסצינה מוצלחת אחרת, במהלך מסיבה שהיא ובעלה עורכים בביתם האולטרה-מעוצב, האישה שוטחת את דבר היותה לא מאושרת בחיי נישואיה בפני חברה מגונדרת (אנדראה רייסבורו), שאומרת לה שהייתה צריכה כמוה לשאת גבר הומוסקסואל ("אני בוודאות האישה היחידה בחייו"). קשה להיזכר בסצינה אכזרית יותר שחושפת את הריקנות של אותה סביבה חברתית שפורד, מן הסתם, מכיר הרבה יותר מדי טוב. וכאשר בהמשך הסרט הגיבורה נזכרת בשיחה שערכה עם אמה המפלצתית (לורה ליני בהופעת אורח מצוינת) - אפשר בהחלט לזהות את פני העתיד שמפניו היא חרדה.
"יצורים ליליים" נהנה מעיצוב אמנותי מוקפד (שיין ולנטינו), וכן צילום ומוזיקה נפלאים (שיימוס מקגארווי ואבל קורזניובסקי, בהתאמה). זהו מסע מהפנט אל מעמקי נשמתה של חברה גבוהה הנחשפת – ובכן, ניסוח אירוני כשמדובר בסרטו של אופנאי-צמרת – במערומיה ובמיוחד במלוא פגיעותה.
"יצורים ליליים" (ארצות הברית) - במאי: טום פורד. שחקנים ראשיים: איימי אדמס, ג'ייק ג'ילנהול, אהרון טיילור-ג'ונסון, מייקל שאנון, איילה פישר, ארמי האמר ואלי באמבר. אורך הסרט: 116 דקות.
