תביעה קטנונית: תמ"א 38, המכירה והמקדמה

בני זוג מחולון חתמו על פרויקט לשדרוג הבניין, אבל אז מכרו את הדירה. כדי לקבל בחזרה 2,500 שקל שכבר שילמו, הם בחרו לפנות לבית המשפט

עו"ד משה אביביפורסם: 22.01.17 , 18:25

בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב דחה לאחרונה בני זוג מחולון שמכרו את דירתם אחרי שחתמו על פרויקט תמ"א 38, ואז ניסו לקבל בחזרה מהיזמית את המקדמה ששילמו – 2,500 שקל - באמצעות היטפלות לסעיף קטנוני.

החוזה עם היזמית נחתם באפריל 2013, ובמסגרתו הוסכם שהדירות בבניין יורחבו באמצעות תוספת של מרפסות שמש. בספטמבר 2014, עם השגת הרוב הדרוש בין הדיירים, הוגשה הבקשה להיתר בנייה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחולון וכיום היא נמצאת בהמתנה.

תביעה

תמ"א 38 התעכב – הדייר יפוצה ב-33 אלף ש'

עו"ד שי הררי

עבודות השדרוג שביצעה חברת "אקו סיטי" בבניין מגורים בתל אביב התארכו ביותר משנה. בית המשפט קיבל תביעה של דייר שטען לעוגמת נפש

תמ"א 38 התעכב – הדייר יפוצה ב-33 אלף ש'

זמן מה לאחר מכן מכרו בני הזוג את דירתם וביקשו מהיזמית בחזרה את המקדמה. החברה סירבה והפנתה אותם לרוכשים – שאמורים ליהנות מהבנייה - אך בני הזוג החליטו לתבוע אותה וגם מצאו סעיף להתבסס עליו: הם טענו שהחברת הפרה את החוזה כיוון שבבקשת היתר הבנייה היא הקטינה את גודל המרפסות מ-12 מ"ר ל-8-9 מ"ר.

היזמית טענה מנגד שפעלה בדיוק לפי לשון החוזה והחתימה את כל הדיירים, כולל התובעים, על הבקשה לפני הגשתה. לדבריה, הסיבה היחידה שבגינה הוגשה התביעה היא מכירת הדירה, כשהתובעים הבינו שהם לא עומדים ליהנות מהשיפוץ.

היא גם הפנתה ללשון החוזה שקובע באחד מסעיפיו כי מרגע שהוגשה בקשה להיתר בנייה - הדיירים לא זכאים להשבת המקדמה וגם לא לבטל את ההסכם חד-צדדית. יתרה מכך, מאחר שהתובעים היוו חלק מהרוב הדרוש לצורך הגשת הבקשה, סיכול החוזה מולם עלול לעכב את הפרויקט עוד יותר.

איחרו את המועד

השופט משה תדמור-ברנשטיין מצא טעם בטענת היזמית שלפיה הסיבה היחידה לביטול החוזה הייתה מכירת הדירה, וקבע כי התובעים מצאו בגודל המרפסת תירוץ טוב לביטול החוזה שלא ייהנו ממנו בעתיד.

הוא ציין כי בעדותו התובע אף הודה כי לו היה ממשיך להתגורר בדירה, ההפרש בגדלים לא היה משנה לו. "עמידת הנתבעים על כך שדובר על 12 מ"ר ולא 9 מ"ר, הינה, בנסיבות, צעד של עמידה דווקנית חסרת תום לב של התובעים על זכותם החוזית", נכתב.

עוד נקבע כי הזכות לביטול חד-צדדי של החוזה התאפשרה עד למועד הגשת הבקשה להיתר בנייה, והתובעים איחרו את המועד. בנוסף נקבע כי הקטנת המרפסות אינה בגדר הפרת חוזה לנוכח העובדה שדיירי הבניין, כולל התובעים, אישרו זאת בחתימתם.

משכך נקבע כי היזמית לא הפרה את החוזה והתביעה נדחתה. השופט תדמור-ברנשטיין ציין שדרך המלך לפעול הייתה לשקלל את עלות המקדמה בחוזה המכר מול הרוכשים – שהם אלה שייהנו מפירותיו בסופו של דבר.