מכתב משמיץ? כך זוכה המנהל מלשון הרע

מנהל בהסתדרות שלח לנמענים רבים מכתב חריף נגד מזכיר מועצת חורפיש. הוא הורשע בביהמ"ש השלום, אז מה גרם למחוזי להפוך את ההחלטה?

עו"ד רון לוינטלפורסם: 28.01.17 , 08:20

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגיש מנהל מחוז צפון של הסתדרות העובדים, וביטל את הרשעתו בעבירה של לשון הרע בעקבות מכתב חריף ששלח נגד מזכיר המועצה המקומית חורפיש. השופטים קבעו שלא הייתה במכתב כוונה לפגוע, והפכו את החלטתו של בית משפט השלום.

אדם שנפגע בשל הוצאת דיבה יכול לפעול בשתי דרכים חוקיות: הראשונה היא המסלול האזרחי, ובמסגרתה הוא יכול לתבוע ממי שהלבין את פניו פיצוי כספי. השנייה היא באמצעות הגשת קובלנה פלילית שעשויה להביא להרשעה בעבירה של לשון הרע ולעונש פלילי בהתאם. ואכן, בשנתיים האחרונות נרשמו כמה הרשעות פליליות במסגרת זאת.

תביעה

לשון הרע: השווה את מ"מ ראש העיר להולילנד

עו"ד קובי לוי

סער גינזבורסקי, פעיל ציבורי מאשדוד, התבטא ברשת שוב ושוב באופן שייחס שחיתות לגבריאל כנפו. בית המשפט קבע שהוא ייאלץ לשלם על כך

לשון הרע: השווה את מ"מ ראש העיר להולילנד

במקרה הנוכחי בחר מזכיר ומנהל כוח האדם במועצה המקומית חורפיש להגיש קובלנה פלילית נגד מנהל מחוז הצפון של הסתדרות העובדים: לטענתו, במכתב ששלח ב-2012 ל-21 נמענים במועצה הוא תואר כמי שפגע בזכויות עובדים וחטא באמירות גסות ופוגעניות, כמו גם בגילויי אלימות פיזית ובביצוע עבירות פליליות.

המחלוקת העיקרית הייתה סביב השאלה אם הוכח שהפרסום במכתב נעשה "בכוונה לפגוע", כפי שנדרש לצורך גיבוש העבירה של איסור לשון הרע. בית משפט השלום בקריות קבע כי הייתה "כוונה לפגוע", בין היתר בהתבסס על נוסח המכתב והאמירות החריפות שנכללו בו. נקבע כי מנהל המחוז צפה את הפגיעה בשמו הטוב, ועל כן הוא הורשע והוטל עליו עונש של חודשיים מאסר על תנאי ופיצוי של 30 אלף שקל.

בערעור שהגיש מנהל המחוז למחוזי הוא טען שיסוד "הכוונה לפגוע" הנדרש להרשעה פלילית בעבירת לשון הרע מוכח רק במקרה שבו הפרסום נעשה ממניעים אנטי חברתיים כמו רשעות, שנאה, איבה, נקם וכיוצא באלה – מניעים שגם מזכיר המועצה לא טען כלל לקיומם. לדבריו, המכתב נשלח על רקע תלונות רבות שהתקבלו אצלו, ונועד להביא את זעקת העובדים לידיעת הגורמים הרלוונטיים.

מנגד, מזכיר המועצה טען שישנה חזקה ראייתית של "הנחת כוונה", שלפיה אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו וחפץ בהן. בלשון פשוטה, הטענה הייתה שכשהתוצאה הטבעית של מעשה היא פגיעה – המשמעות היא שהוכח כי התכוון לפגוע, וכך היה במקרה הנוכחי.

אבל השופטים יגאל גריל, ברכה בר-זיו ואספרנצה אלון קיבלו את הערעור וזיכו את המערער. הם הבהירו שלשם הרשעה בעבירת לשון הרע אין להסתפק בכך שהוכח שהנאשם צפה את הפגיעה בהסתברות גבוהה של קירבה לוודאות.

בפסק הדין הם ציטטו את נשיא העליון (בדימוס) אהרן ברק, שקבע בעבר כי "פרסום לשון הרע בהיעדר כוונה לפגוע עשוי להיות פסול ומגונה, אך אין בכך כדי להכניסו לתחומה של העבירה הפלילית... 'המקום הגיאומטרי' הראוי לטפל בו הוא במסגרת האזרחית של תביעת נזיקין בלשון הרע".

במקרה הנוכחי, כתבו, לא הוכח סכסוך אישי בין הצדדים, ופנייתו של המערער במכתב נעשתה כדי להגן, לפי השקפתו, על האינטרסים של העובדים. בנסיבות אלה, קבעו, קיים ספק סביר בשאלה האם המערער התכוון לפגוע במשיב.