"שוורץ": ליטל שוורץ בגרסה מעודנת ומצחיקה
המערכונים בתוכנית החדשה של ליטל שוורץ מרעננים, כתובים טוב, מצחיקים ובעיקר - לא מביכים. הקומיקאית מגלמת את עצמה ונדמה כי היא הולכת בעקבות איימי שומר, המודל הנכון עבורה. רק את קטעי הסטנדאפ המאולצים היא תצטרך לשייף או להוריד לגמרי
באיחור מה - ובאמת, אחרוני הנוסעים מתבקשים להמתין לקרון הבא כי הנוכחי כבר די עמוס – מטפסת גם ליטל שוורץ על רכבת ה"אני סלב ויש לי סדרה שאני מגלם בה את עצמי". מהמקפצה המרופדת של "בייבי בום" ששודרה לפניה וברווח שבין העונה השניה לשלישית של "חברות" (שתעלה השנה) דוחק ערוץ 10 את "שוורץ". להלן סדרת מערכונים שבמסגרתה מרפררת שוורץ הקומיקאית לחייה, או כמו שאמר פעם שוורץ אחר, למלחמתה בחיים.
אני, במחילה, מחבבת את ליטל שוורץ. היא הצחיקה אותי ב"חברות" ואני בעניין של ההומור שלה, גם אם הוא לפעמים גולש לאזורים קולניים או וולגריים. האילנות הגבוהים בהם נתלית "שוורץ" - המודל של איימי שומר – הם גם האילנות הנכונים במקרה שלה מבחינת סוג ההומור והיכולות הקומיות.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"בייבי בום": לידה היא עניין מסעיר
"החברים של נאור": שכחו מה זה להיות מצחיקים
"שקרים קטנים גדולים": מי רצח את הסדרה?
"הטובות לקרב": ממשיכה את דרכה של "האישה הטובה"
מבחינת המערכונים שמרכיבים את "שוורץ", השוורץ יכולה לישון בשקט. לפעמים הם ממוקדים ולפעמים קצת טוחנים את הנקודה, אבל הם מרעננים ו-חשוב – לא מביכים. המערכון שבו היא מגלה שהיא לא נבחרה לאחת הנשים המצחיקות בארץ, למשל, כתוב טוב. הוא אמנם סוחט את הבדיחה עד לטיפה האחרונה, אבל מאפשר לשוורץ לתווך את הפרסונה שהיא מתחזקת לא מעט כסטנדאפיסטית – הקומיקאית הלא מוערכת שלא משנה כמה היא תצליח, לא תזכה לחיבוק מהממסד – ולרכוב עליה. המערכון על המנקה הערבייה צובט במקומות שמראה אכזרית צובטת בהן.
המערכון האחרון שבו שוורץ מתראיינת ברדיו (גיא לואל האליל בתור השדרן) על התקליט החדש שלה, ושניהם מדברים את הסאבטקסט שמבצבץ מתחת לכל סלב שמוציא אלבום – 'אני זייפן מהגיהנום ואת השירים שאני כותב אני בכלל רושם, אבל השם שלי מופיע על העטיפה של הדיסק וזה אמור להספיק', מפתיע בחדות ובישירות שלו, נראה כמו קרוב-רחוק של משפחת "החמישיה הקאמרית" ומוכיח שהמודעות העצמית של שוורץ כקומיקאית יכולה ללכת גם למקומות מעודנים יותר מ"מכירים את זה ש". תנו לה עוד כאלה, זה עושה לה טוב.
מה שלא עושה ל"שוורץ" טוב הם קטעי הקישור של הסטנדאפ, שמן הסתם צולמו במיוחד לצורך התוכנית. גם אם הם כתובים טוב הם איטיים מידי, מעושים מדי ומעליהם מרחפים הצחוקים המוקלטים שלאוזן העכשווית נשמעים כאילו העלו אותם בסיאנס. לא צריך אותם, ואם חייבים – תנו לנו להרגיש את החספוס של שוורץ בהופעות אמיתיות ולא כאלו שנראות כמו משהו שמעלים בבית אבות בין הבינגו לג'לי. ההיכרות ששוורץ עורכת לצופים בסוף הפרק עם המערכונים ב"פרק הבא" – פרייסלס.
"שוורץ" היא קצרה וחמודה. היא לא מאביסה אותנו בעוד פרק עלילתי מז'אנר סבלותיהם וקינותיהם של חיי הסלבס. העובדה שהיא נחלקת למערכונים מחליקה אותה בגרון אפילו מהר יותר, ולפני שתספיקו להגיד "זה עוד כלום לעומת עונה 6 פרק 3" היא מסתיימת ומשאירה טעם של עוד, ועל זה נאמר, בום בייבי!
