"במכבי ת"א לא היו מסוגלים לראות אישה בתפקיד בכיר"
הטרגדיה: "בזכות אבא הגעתי למה שהגעתי". התדמית: "גברים מפחדים לגשת אליי". המרפקים: "אני מפלרטטת עם בעלי קבוצות, אבל רק בחו"ל". לירון פנאן קמה מהקרשים והפכה לאחת הדמויות החזקות בכדורסל הישראלי
לירון פנאן נושמת כדורסל מגיל שלוש. כבר אז, אביה מוני ז"ל - המנהל המיתולוגי של מכבי ת"א - היה לוקח אותה איתו לאולמות ולמגרשים, שהפכו לחלק מרכזי בחייה.
נשים גדולות
- עולות למגרש: תכירו את הדור הבא של שופטות הכדורגל בישראל
"התחלתי לעבוד במכבי כשהייתי בת 16. אחרי הצבא נסעתי לארה"ב, למדתי שם חמש שנים ניהול ספורט ואפילו קיבלתי עבודה ב־NBA, אבל הייתה לי בעיה עם הוויזה וחזרתי לארץ. עזרתי לאבא שלי עם שחקנים ביום-יום ונכנסתי מהר לעניינים", היא מספרת בראיון.
כיום פנאן, בת 38, מוכרת בזכות עצמה ונחשבת לאחת הדמויות החזקות בכדורסל הישראלי. לפני שמונה שנים היא ושותפה מתן סימן־טוב פתחו סוכנות לייצוג שחקנים בארץ ובאירופה. הם מייצגים כ־45 שחקנים ומאמנים, ביניהם יוגב אוחיון, דונטה סמית', אלכס טיוס, שון ג'ונס, סימונה פיאניג'אני ורמי הדר. בנוסף, השניים מנהלים את יחסי הציבור של אמארה סטודמאייר ונמצאים בתהליך של גיוס שחקני NBA.
אחרי לא מעט עליות ומורדות בחיים האישיים ובעסקים, פנאן כבר לא דופקת חשבון לאף אחד ("היו לי המון נפילות בדרך, היום כבר למדתי איך להתמודד עם משברים"), מודה שיש לה פתיל קצר ("אני בנאדם מלא בשמחת חיים, אבל גם במצבי רוח. אני יכולה להתהפך בשניות, לכעוס על מישהו ואחרי רגע לצחוק איתו"), ומדגישה שכל עיסוק מעבר לכדורסל נחשב עבורה בונוס ("אני מכורה לעבודה, כולל בשבתות, חגים ולילות. גדלתי בעולם הזה, זו המהות שלי. אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר").
זה היה מובן מאליו בשבילך להיכנס לתחום הזה?
"לי זה היה ברור. ראיתי את עצמי צומחת במכבי ת"א עד לנקודה מסוימת, אבל אז הבנתי שכבר לא ייתנו לי לקבל את מה שאני רוצה. הם חשבו שאני מאוד צעירה, ואני חושבת שהם לא הצליחו לראות אישה עומדת בראש המערכת כמנכ"לית. הם לא הבינו עד כמה אני בעניינים ומקושרת, היום אני מנהלת מחלקה בליגת הקיץ של ה־NBA".
איך הכל התחיל?
"אבא שלי עזב את מכבי, אהבתי לעבוד שם, אבל הבנתי שזה לא מספק אותי. הוא אמר 'תעזבי, בואי נפתח סוכנות'. תוך כדי גם התחלתי לעזור לעומרי כספי, שהיה צריך מישהו שינהל אותו בארץ, ואז אבא שלי נפטר אחרי חודשיים. שמתי הכל בצד חוץ מאת עומרי, שהיה סוג של משפחה עבורי".
אין הרבה סוכנות שחקנים בכדורסל האירופי.
"זה נותן לי דרייב. אני לא מתביישת להגיד את זה, אני בטוחה שעם הכישורים שלי אני יכולה לעשות המון דברים. כשעושים משהו מבפנים שבוער בך – מבצעים אותו הכי טוב שאפשר. למדתי לקחת את החיסרון של אישה בעולם הכדורסל ומינפתי אותו ליתרון. סוכנת זה משהו ייחודי, ככה כולם מכירים אותי".
"הגעגוע לאבא לא עוזב אותי"
לירון פנאן תמיד תהיה הבת של אבא שלה. ההשפעה של מוני פנאן ז"ל על מכבי ת"א ועוצמת ההלם ממותו ב־2009 השאירו את דמותו הטראגית בתודעה, ושמו ממשיך ללוות את בתו.
כמה היה קשה לעבוד בעסק הזה אחרי מה שקרה עם אבא?
"לקחתי כמה חודשים הפסקה, התחלתי לעבוד בחיי הלילה, אבל תוך כמה חודשים הבנתי שאני ממש מתגעגעת לכדורסל. שנה אחרי שאבא שלי נפטר התחלנו כבר לעבוד בצורה שוטפת עם כל הקבוצות בארץ. עשינו המון טעויות בדרך, היו לי חששות בהתחלה. כשהייתי נכנסת למגרשים ראיתי שמסתכלים עליי בעין עקומה, אבל הייתי מאוד בטוחה בדרך שלי".
ואיך זה השפיע עלייך?
"אבא שלי היה נורא טוב בלהסתיר את הדברים האלה. לא היה לנו מושג שהוא בהתמוטטות כלכלית. לקום בוקר אחד ולהבין שאבא שלך התאבד ואיבדת את החבר הכי טוב שלך. גם נשארנו בלי כלום, הייתי צריכה לדאוג לאמא שלי ולאחי. זה בום שאני לא יודעת אם עד היום אני מעכלת. אבל מתוך הנקודה הזאת שבה הייתי הרמתי את עצמי. זה מה שהציל אותי, כי אם אבא היה משאיר אותי במצב של נוחות לא הייתי במקום שבו אני נמצאת. הייתי שוקעת".
זה מה שעיצב אותך?
"לגמרי. הגעגוע לא עוזב אותי. הכאב לא הלך לשום מקום – האובדן הזה בלי להיפרד. אפשר להגיד שהוא הגורם למה שאני עושה כיום. גדלנו בתוך הביזנס הזה, אבא כיוון אותי לשם. הוא תמיד היה גאה בי. אין לי ספק שאם הוא רואה אותי מלמעלה הוא אומר לעצמו 'זה בדיוק הכיוון אליו רציתי שתלך'".
איך היו היחסים עם מכבי ת"א לאחר הטרגדיה?
"היחסים בהתחלה היו רעועים. היה בי המון כעס על היחס שהם נתנו לאמא שלי ולמשפחה, לא רציתי איתם שום קשר, תמיד שלחתי את מתן. אחרי כמה שנים שבהן הצלחתי להרים את עצמי, לא אגיד שאין בי כעס גם היום. אני חושבת שהם עשו דברים בצורה מאוד לא נכונה בכל ההתמודדות עם הסיפור, אבל שיחררתי את זה".
איך עולם הספורט קיבל את לירון פנאן הסוכנת?
"באירופה הקבוצות הגדולות הכירו אותי ממכבי ת"א. לאט־לאט התחילו יותר לכבד אותי כי הבינו שאני יודעת מה אני עושה. בארץ פחות קיבלו את זה כי באתי אחרי השערורייה של אבא שלי. באופן כללי אני טיפוס שמייצר המון אנטגוניזם בגלל החוזק שלי. לפעמים קשה להתחבר אליי, אז זה לקח זמן".
"לפעמים צריך להשתמש בנשיות כדי לפתוח דלתות"
אז אחרי הרגעים הקשים ותהליך הבנייה פנאן בנתה לעצמה מעמד. היא לא נחשבת לסוכנת רגילה, וקוראת לצורת הפעולה שלה "360", מאחר שהיא מטפלת בכל
ההיבטים להם זקוק השחקן – שיווק, יחסי ציבור, התנהלות מול הקבוצה וגם יצירת קשר אישי.
נפגעת לא מעט בדרך.
"היו כל כך הרבה אנשים שפגעו בי. פיתחתי עור של פיל, אני לא רואה ממטר, עושה מה שטוב לי ולעסק. עד היום אני שומעת כל מיני שמועות שאני מבלה יותר מדי עם שחקנים. אני אדון לעצמי, אם אני הולכת למועדונים עם שחקנים וכשאני שם אני גם שומרת עליהם, אז מבחינתי זה מקובל".
מה הגבול שלך בקשרים חברתיים עם שחקנים?
"ההפרדה ביני לבין השחקנים שלי מאוד ברורה. לא תמצאי אותי ברומן עם אחד מהם. אני יכולה לצאת עם שחקנים שאני לא מייצגת. אני מבינה שזה העולם שלי, הם אלה שאני רואה 90 אחוז מהזמן שלי. זה קורה, החבר האחרון שלי היה שחקן כדורסל".
למשחקים של הפועל ת"א את הולכת?
"אני לא עובדת איתם, רק מתן. לא דורכת שם, ההנהלה והיחס לא נעימים לי. הקללות של האוהדים לא פגעו בי, הם אנשים עלובים בעיניי, אבל כשאני באה עם אנשים למשחק הם מרגישים לא בנוח, אז אני פשוט מונעת את זה מעצמי".
את משתמשת בנשיות שלך?
"מאוד. לא אשקר שיש בעלי קבוצות שאני מפלרטטת איתם, אבל ברמה הטובה והנעימה. אין מה לעשות, זה המשחק. בארץ לא, אבל בחו"ל לפעמים צריך להשתמש בנשיות כדי לפתוח דלתות".
מה גברים חושבים עלייך?
"שאני נורא מאיימת, שמאוד מפחיד להתקרב אליי, שצריך לעשות לי את החיים קשים כדי להעמיד אותי במקום. זה סיפור חיי".
זה מרתיע אותם?
"כן, בחורים לא ניגשים אליי, אלא שולחים לי אחר כך הודעות בפייסבוק. לך תתחיל עם בחורה שעומדת ליד כספי. מצד שני אני מצפה שגבר יהיה גבר וייגש".
זמן פנוי?
"אין הרבה, העבודה מאוד ממלאת אותי, אבל מאבדים את המקום של עצמך, של הזוגיות. אחרי שאבא שלי נפטר היו לי המון שנים שזה ממש לא עניין אותי. היום משפחה זה משהו שעובר לי בראש. אני נמצאת בתהליך של ירידה במשקל ומתאמנת המון עם אחי (רגב פנאן, מאמן הכושר של מכבי ת"א). אין לי תחביבים אחרים, התחביב שלי זה לראות כדורסל, אבל זאת גם העבודה שלי".
היו רגעים שאמרת לעצמך "למה אני צריכה את זה?"
"בקיץ כל החברים שלי נוסעים למיקונוס. לי לא היה קיץ כבר עשר שנים. יש ימים שבהם אני אומרת 'למה אני לא יכולה להיות מזכירה מתשע עד חמש?', ראש קטן, לא קמה באמצע הלילה בגלל ששחקן שלי הלך מכות או שדקרו אותו. יש לזה את היתרונות והחסרונות. היתרון הזה של להיות עצמאית ולפתח קריירה משלך, אין סיפוק יותר גדול מזה".
לפנייה לכתב/ת 
