יש שופטות בישראל
מה משותף לאמא לשלושה בת 45 ממודיעין, שחקנית מהפועל פ"ת ובת צעירה למאמן כדורגל? ביקרנו בקורס החדש לשופטות ופגשנו את הדור הבא של נשות המשרוקית. הן לא מפחדות מדעות קדומות במגרש ומצהירות: "אין סיבה שנשים לא ישפטו משחק מרכזי בליגת העל"
נשים גדולות
- אני ואת: הספורטאיות הצעירות פוגשות את מודל החיקוי
- לא עושה חשבון: לירון פנאן בראיון אישי
יום חג: אירה ויגדורצ'יק בטור מיוחד
"היו לי חיים לא פשוטים ולמדתי מהם הרבה", היא אומרת. "אם יש לי מטרה, אני לא רואה בעיניים. מהמקום הזה אתקדם, ובגדול. החלום שלי הוא להיות שופטת גם של גברים. אני מודעת לקושי וללחצים סביב זה, אבל זה מה שאני אוהבת. אני בטוחה שעוד ישמעו עליי".
לא במקרה מספרת ליאם על חייה. הבחורה הצעירה, יתומה מאב מגיל שבע, חוותה לדבריה אלימות במשפחה שבעקבותיה עברה לפנימייה בגיל 12. אחר כך המשיכה ל"בית השנטי במדבר", כפר טיפולי לנוער בסיכון. בזמן שבני גילה חורשים לקראת הבגרויות, לה אין מסגרת. "מעברי דירות והצורך לעבוד כדי לפרנס את עצמי לא נותנים לי כרגע אפשרות ללמוד", היא מסבירה. "בשנה הבאה אתחיל שוב את כיתה י"א".
הכדורגל הוא סוג של מפלט עבור ליאם, שביום שישי האחרון הפכה לאחת מ-25 בוגרות הקורס החדש לשופטות ומדריכות כדורגל של ההתאחדות. "חבר מבית השאנטי המליץ לי על הקורס", היא מספרת, "ובת הזוג שלי משחקת בקבוצת הנשים של הפועל פ"ת". מצאנו כאן נערות בנות 16, לצד שחקניות כדורגל פעילות, שעברו הכשרה שנמשכה חמישה שבועות. הן למדו בכיתה, השתתפו בסימולציות, ובקרוב יתחילו לרוץ על הדשא במגרשים ברחבי בארץ ויתגברו משמעותית את הנוכחות הנשית הדלילה בקרב סגל השיפוט בישראל.
"יכול להיות שוויון"
דוניא זידאן בת ה־16 היא תלמידת כיתה י"א ושחקנית כדורגל פעילה בבנות עמק חפר, קבוצה מעורבת של יהודים וערבים. "הגעתי לקורס הזה כדי לשפר את המגזר", היא מתוודה. "אני חיה את הכדורגל מגיל קטן, כי אבא שלי, זהאר, הוא מאמן. לשמחתי, הוא דחף אותי לזה. שיפוט הוא תחום שמעניין אותי מאוד. לא לפרנסה, אלא בגלל האהבה לכדורגל".
דוניא, אוהדת ברצלונה והפועל ת"א, לא חוששת להיות ערבייה במקצוע שנחשב גברי. "אני מודעת לכך שהסביבה בהלם מכך שאני ערבייה ומשחקת כדורגל, אבל הקרובים אליי מקבלים אותי מאוד", היא מסבירה. הקללות שסופגים שופטים ושופטות במגרשים ממש לא מאיימות עליה. "זה לא מעניין אותי ולא מפריע לי", היא אומרת. "אם מישהו יחשוב שהוא צריך לקלל אותי כי השריקה שלי לא מתאימה לו, אז בבקשה, לא אתרגש מזה. אין לי שום בעיה לשפוט משחק גברים, זה אפילו סוג של חלום, ואני בטוחה שאגשים אותו. יש לי את היכולות, את הידע ואת הרצון".
בניגוד לליאם ולדוניא, מור שקד בת ה־25 היא כבר שחקנית מוכחת. היום היא בועטת בהפועל פ"ת ושיחקה בעבר בנבחרת ישראל לנערות. "ההתאחדות צריכה לחייב כל מועדון בליגת העל להקים קבוצה בוגרת של נשים", היא מייעצת. "אפשר גם לקיים משחק נשים לפני משחקי ליגת העל. זה ימשוך את הקהל וייתן לנו יותר חשיפה".
רוב עולמה, הכולל גם לימודי חינוך גופני, מוקדש לכדורגל. היא מאמנת בבית הספר לכדורגל של מכבי ת"א והקימה קבוצות נשים וילדות בגבעתיים. עכשיו היא רוצה להוסיף לרזומה שורה חדשה: שופטת. "הקורס הזה הוא יוזמה מדהימה", היא אומרת. "אני כבר חושבת קדימה לעתיד אחרי הפרישה. אולי אתחיל כשופטת ילדים, ובהמשך ארצה להשתלב בתחום השיפוט לבוגרים".
מור בטוחה שבעתיד נראה שופטות בליגות הבכירות, כולל בליגת העל. "יכול להיות שוויון בתחום הזה, ולילך אסולין היא ההוכחה לכך. צריך להתמיד ולשאוף קדימה. אין סיבה שאני או מישהי אחרת לא נשפוט משחק מרכזי בליגת העל או במשחק בינלאומי. ברור שאי אפשר לקפוץ ישר למים העמוקים. מתחילים מליגת
ילדים ומשם עולים".
"מתחילים מאפס"
לא במקרה מזכירה מור את פורצת הדרך לילך אסולין, הראשונה ששפטה משחק בליגת העל בישראל. אסולין גם קיבלה את התג הבינלאומי, אך לא הצליחה לנפץ לגמרי את תקרת הזכוכית ולהפוך לשופטת קבועה בליגה הבכירה. היום היא האחראית על הקורס שנועד להכשיר את דור ההמשך, הבנות שיתפסו את מקומה.
ברור לה שייקח עוד זמן עד שמישהי מהחניכות תצליח לשחזר את ההישגים שלה.
"מבחינה פיזיולוגית תמיד יהיה פער בשיפוט, קשה להשוות יכולת של בחור לבחורה", אומרת אסולין, שכיום משמשת גם כמבקרת שופטים, מעבר לעבודתה כבוחנת נהיגה. "מה שכן אפשר לעשות הוא להגדיל את מספר השופטות, ועכשיו יהיו יותר". ואכן, לפני שנפתח הקורס, מספר זעום של כ־20 נשים בישראל לבשו את המדים השחורים (השופטת הבכירה בשטח היא שמש מיתר, שמנהלת משחקים בליגה א'). הדרך להשתלבות נשים עדיין ארוכה, והקורס הזה הוא צעד חשוב בכיוון הנכון.
יוזמי הקורס, שבו שותפים גם פרויקט "אתנה" ואופ"א, הם מנכ"ל איגוד השופטים יריב טפר והיו"ר עוזי יצחקי. במקביל לאסולין, בקורס מרצה גם השופט הבכיר לירן ליאני. "מדובר באתגר
גדול שחשוב לכל המערכת. אנחנו בתהליך אמיתי שמתחיל מאפס", אומר גיא עזורי, העומד בראש האקדמיה לכדורגל נשים ועוקב מקרוב אחרי הקורס. השוערת לשעבר אלה סננס, כיום מזכירת מחלקת ההדרכה בהתאחדות, מוסיפה: "יש שינוי משמעותי בנוגע להתייחסות לספורט הנשי. אני מקווה שהפערים יצטמצמו".
כשאנחנו מסתכלים על החבורה על הדשא, דמות אחת בולטת יותר מכולן. מה יש לאמא לשלושה ילדים, בת 45 ממודיעין, לחפש בקורס הזה? מפאת גילה, תמר דואק כבר לא תוכל להפוך את השיפוט למקצוע. אז למה היא כאן? "הגעתי כדי להיחשף למקצוע", מסבירה תמר. "כדורגל נשים בעולם הוא עוצמתי, לגיטימי וטבעי, ואין סיבה שבישראל זה לא יהיה ככה. אפשר לשנות את זה. אני פה מבחירה ומאהבה. את ענייני הבית אני מסדרת באמצע השבוע".
לפנייה לכתב/ת 
