לקה בלבו אחרי שבנו נפצע בתאונה - ויפוצה

אב הוזעק לזירת תאונת דרכים, ועבר התקף לב מעט אחרי שבנו פונה משם באמבולנס. בית המשפט קבע שחברת הביטוח שלו תשלם לו 55.5 אלף ש'

עו"ד מאיה וייס טמירפורסם: 08.03.17 , 23:16

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שחברת ביטוח תפצה ב-55.5 אלף שקל אב שלקה בהתקף לב אחרי שהגיע לזירת תאונת דרכים שבה היה מעורב בנו. השופטת אורלי מור-אל הסתמכה על הלכת "אלסוחה" שקבע בית המשפט העליון מ-1990.

תאונת הדרכים אירעה בערב שבת בדצמבר 2010: הבן הזעיק למקום את אביו, שהגיע וראה המכונית פגועה בחלקה הקדמי, בעוד מכונית נוספת נוטה על צדה כשנוסעיה לכודים, ולידם אמבולנסים ומשטרה. האב הספיק לדבר כמה מילים עם בנו עד שנלקח באמבולנס, וכשנכנס למכוניתו כדי לנסוע לבית החולים לקה באירוע לב.

תביעה

תאונת עבודה: חזתה בבעלה מת בדרך למשמרת

עו"ד יהושוע בלנגה

עובדת שעשתה דרכה למפעל הבחינה במכונית של בעלה מרוסקת בכביש, ומאז הידרדר מצבה. שופטת חייבה את ביטוח לאומי להכיר בה כנפגעת עבודה

ראתה את בעלה מת בדרך למשמרת – והוכרה כנפגעת עבודה

בסופו של דבר התאונה לא הסבה לבן פגיעה קשה. הוא שוחרר אחרי אשפוז בן יום עם שברים בצלעות וגדע בגיד הכתף. לעומתו, האב היה מאושפז במשך שישה ימים. ביולי 2014 הגישו האב ובנו תביעה לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו להם בעקבות התאונה. תביעתו של הבן הסתיימה בפשרה שבמסגרתה שילם לו ביטוח "שומרה" 68 אלף שקל, אולם החברה סירבה לשלם לאב בטענה שאינו נחשב ל"נפגע משני" הזכאי לפיצוי.

חברת הביטוח טענה שהאב לא עומד בתנאים שגיבש העליון במקרה "אלסוחה" מ-1990, והזהירה מפני "פריצת הסכר" שתוביל לשיטפון של תביעות ניזוקים משניים. היא הדגישה שבמקרה שבו לנפגע הישיר נגרם נזק מינורי לא ניתן להכיר בקרובו כנפגע משני.

מנגד טען האב שהנזק שנגרם לנפגע הישיר מהתאונה אינו רלוונטי לפי הלכת אלסוחה. לדבריו, במועד שבו לקה בהתקף הלב הוא לא ידע מה מצבו של בנו, אך בפן הסובייקטיבי הוא חש שמדובר באירוע נורא.

אין חשש

ואכן, השופטת אורלי מור-אל קבעה כי האב עומד בתנאי הלכת אלסוחה: הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העיקרי, הוא התרשם מהאירוע באופן עצמאי, והייתה "קירבה סיבתית" שעונה על דרישת הקִרבה בזמן ובמקום לנזק. היא ציינה שהחל משיחת הטלפון ועד לרגע ההתקף הייתה התרחשות רצופה שבמהלכה "התובע חווה כל העת את עצם התרחשות התאונה ותוצאותיה האפשריות".

בהמשך ציינה השופטת מור-אל כי אין חשש שקבלת התביעה תביא לשיטפון של תביעות מסוג דומה, ולראייה מאז הלכת אלסוחה ועד היום זהו ככל הנראה המקרה הראשון שבו נטען לנזק פיזי של אוטם שריר הלב בעקבות תאונת דרכים של קרוב משפחה.

לעניין הנזק נדחה חלק ניכר מטענות האב, ובסופו של דבר פסקה לו השופטת פיצוי של כ-55,500 שקל על הוצאות רפואיות ואחרות ונזק לא ממוני. חברת הביטוח אף חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 15.21% מסכום הפיצוי.

אין זה מובן מאליו שנפסקו לתובע פיצויים על נזק פיזי, שכן הלכת אלסוחה התייחסה לנזק נפשי. ואולם, בית המשפט קבע כי ההיגיון העומד בבסיס ההכרה בזכאות לפיצוי על נזק נפשי חל גם על נזקים פיזיים, ששניהם תוצריו של הזעזוע הנפשי וההלם שהסב האירוע לנפגע המשני.