ביקש לרכוש דירה בי-ם ונדחה כי הוא ערבי

עובד עירייה ניסה לרכוש נכס בפרויקט בפסגת זאב, אבל נציגת החברה מסרה לו שלא נמכרות דירות לערבים. ביהמ"ש קבע שהוא יפוצה ב-40 אלף שקל

עו"ד אלכסנדר ספינרדפורסם: 21.03.17 , 07:12

בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהגיש תושב העיר נגד חברת הבנייה "מי-טל הנדסה ושירותים", שסירבה למכור לו דירה בפרויקט בפסגת זאב משום שהוא ערבי. השופטת יעל ייטב קבעה שמדובר באדם שנתקל באפליה שיטתית על רקע מוצאו, ולכן הוא יפוצה ב-40 אלף שקל.

התובע, שעובד בעיריית ירושלים כמנהל לשכת הרווחה בשכונות הדרומיות של מזרח העיר, סיפר שב-2013 החליט למכור את ביתו ולרכוש דירה שתתאים יותר לצרכים של בנו הנכה. לדבריו, במסגרת חיפושיו הוא שוחח עם נציגה של החברה, וכשהבהיר לה שהוא ערבי נוצרי, היא החלה "לגמגם" ומסרה שתבדוק עם ההנהלה ותחזור אליו. לאחר כשבוע, טען, היא התקשרה אליו ואמרה שהיא מתנצלת, אולם אין באפשרותה של החברה למכור דירה לערבים.

תביעה

כינתה את השכן "ערבי" – ותפצה על לשון הרע

עו"ד אבי אפטקמן

דיירת בבניין משותף בראשון לציון תשלם 15 אלף שקל לאחר שתלתה על לוח המודעות שלטים שבהם כינתה את אחד משכניה "ערבי, נבלה, צורר יהודים"

כינתה את השכן "ערבי" – ותפצה על לשון הרע

על פי גרסת התובע, בשלב זה הוא ביקש מחבר יהודי שעובד איתו לחפש דירה במקום. החבר פנה למשרדי החברה והקליט שיחה עם נציג מכירות, שבמענה לשאלותיו השיב לו כי בכל הקשור לערבים יש "איקס גדול", ואמר שאין לו ממה לחשוש.

בבית המשפט הכחישה החברה את גרסת התובע וטענה שמעולם לא קבעה כללים מפלים כלשהם, או הנחתה את משווקי הדירות מטעמה לפעול בדרך של אפליה פסולה. לדבריה, מדובר בתובע סדרתי שכבר הגיש שלוש תביעות נגד חברות אחרות באותה עילה, מה גם שלא הייתה לו כוונה אמיתית לרכוש דירה.

אבל השופטת יעל ייטב קיבלה את גרסת התביעה וציינה: "עדותו של התובע, המכהן בתפקיד ציבורי... הייתה עדות אמינה ומהימנה. במהלך עדותו ניכרה הייתה מצוקתו נוכח הקשיים שבהם נתקל בחיפוש דירה המתאימה לצרכיו, ואת העלבון שחש נוכח ההתייחסות המפלה אליו ואל אשתו".

אף שהתובע אכן הגיש בעבר תביעות נוספות בעילה דומה, השופטת לא התרשמה שמדובר בתובע סדרתי המנסה להתעשר על חשבון קבלנים, כי אם באדם שנתקל באפליה שיטתית על רקע מוצאו, בעת חיפושיו הכנים אחר דירה.

נקבע כי עדויות מנכ"ל החברה ומנהל חברת הניהול שסיפקה לפרויקט שירותי שיווק, לא עוררו רושם אמין. השופטת ייטב זקפה לחובת החברה את העובדה שנציגת השיווק שככל הנראה שוחחה עם התובע לא זומנה להעיד.

מבחינה משפטית, השופטת הבהירה שחוק איסור אפליה חל גם על נכסי נדל"ן, ובכל מקרה, התובע זכאי לפיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לו גם על פי עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, ולנוכח הפגיעה בערך השוויון הנגזר מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

בסיכומו של דבר הורתה השופטת ייטב לחברה לשלם לתובע פיצויים בסך 40 אלף שקל, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.