האור בקצה המנהרה הטורקית
המשאל הטורקי חיסל את הדמוקרטיה בתמיכה של כמחצית העם. אך כאשר ייצא ארדואן מהמשחק, יכולה השיטה המוצעת להעלות בעתיד גם אדם שהוא ההיפך הגמור. השלב הבא: החזרת עונש המוות, ותליית מתנגדי ארדואן
משמעות התוצאות של משאל 16 באפריל היא אמנם חיסולה של הדמוקרטיה בטורקיה לעת עתה, אבל אפשר לראות בהן גם סימנים ראשונים להתערערות המשטר הנוכחי.
עד היום נשענה עוצמתו של הנשיא על מרכז מפלגה איתן ומושרש היטב בציבור השמרני, אולם מכיוון שהשיטה החדשה בנויה על אדם אחד ומפקידה את כל הכוח הפוליטי בידיו, היא צפויה לעקר את מפלגת השלטון מכוחה ולהפוך אותה חסרת משמעות מבחינה פוליטית. הפסד של ארדואן בבחירות, או הסתלקותו מהבמה הפוליטית מסיבה אחרת, עשויים להביא לשלטונו של אדם בעל תפיסות שונות בתכלית, ולשנות מן היסוד את הערכים והיעדים של השלטון.
שינוי החוקה שאושר במשאל העם יעניק לנשיא ארדואן סמכויות כמעט בלתי מוגבלות והוא ינצלן עד תום. אף שבאופן רשמי שיטת הממשל החדשה תיכנס לתוקף רק אחרי הבחירות הבאות ב-2019, כבר בימים הקרובים נשמע על שינויים בקצב גובר, ובראשם החזרת עונש המוות.
האופוזיציה דורשת אמנם ספירה מחודשת של הקולות אך הממשלה צפויה להתעלם מן הדרישה. מערכות האיזון והבקרה במדינה נפרמו מזמן, חלק ממובילי ההתנגדות לנשיא בכלא, וחלק אחר חסר כריזמה ונעדר יכולת החלטה. קשה לראות מי יוכל לבלום את דהרתו של היושב בארמון הלבן שבאנקרה.
הדמוקרטיה בטורקיה הלכה והצטמצמה בשנים האחרונות, והמשאל הנוכחי חיסל אותה על פי חוק ובאופן כמעט דמוקרטי. גם אם השלטון רימה בבחירות, גם אם הצליחו שליחיו להוסיף מעטפות הצבעה בלתי חתומות ולהמיר סיכוי לכישלון בניצחון על חודה של נקודה, צריך להודות שבערך מחצית העם בחר, מרצון, לוותר כליל על הדמוקרטיה, ולעגן את השינוי הזה בחוקה לאורך זמן.
שיעור בהיסטוריה
קשה לא לפרש את האירוע הזה לאור תהליכים דומים בהיסטוריה. בכל המקרים שבהם ויתרו אזרחים על זכויות הפרט ועל מערכות איזונים ובלמים לטובת שליט חזק וסמכותי, זה נגמר לא טוב. לפעמים הייתה זו סתם דעיכה כלכלית איטית הכרוכה בבריחת האליטות המשכילות ובבריחת השקעות ויזמות, לפעמים התקוממות עממית או הפיכה צבאית שותתת דם, ולפעמים מלחמה קשה נגד אויבים חיצוניים.
השליט הטורקי החוגג את נצחונו הוא איש חולה הסובל מסכרת ובעיות במערכת הדם, אולם יכולת ההיזק שלו עוד רבה. מה שצפוי בשנתיים הקרובות, עד הבחירות, הוא הגברת הטרור של המדינה, ובראש ובראשונה החזרת עונש המוות כדי שאפשר יהיה לתלות תחילה את מובילי ההפיכה הצבאית, ובעקבותיהם את אנשיו של פתהוללה גולן, את ראשי המחתרת הכורדית, ואת שאר הבוגדים והחותרים נגד המדינה.
מעבר לבעיה המוסרית הכרוכה בעונש המוות, משמעות הצעד המתריס הזה היא ניתוק מרבית הקשרים שעדיין מחברים את המדינה לאירופה ופגיעה אנושה במעמדה במערב. בשבועות האחרונים הכריזו דוברי השלטון בטורקיה, מהשפה ולחוץ, על כוונתם לשפר שוב את היחסים עם אירופה אחרי המשאל, ואולם כשהיא מצטרפת לאמירות הקשות של ארדואן נגד הולנד וגרמניה ולהרס המוסדות הדמוקרטיים, ההחלטה הצפויה על החזרת עונש המוות לחוקה צפויה לבלום לגמרי את המגעים עם האיחוד האירופי.
בעתיד הקרוב ימשיך אמנם ארגון נאט"ו להכיר בטורקיה כחברה, בגלל אמנות בינלאומיות ובגלל הצורך להשתמש בה כבסיס קרוב לשטחי יעד, אולם בפועל תשתנה הארכיטקטורה של הארגון, ואולי ייווצרו מערכות שיתוף אסטרטגיות אחרות שטורקיה לא תהיה חלק מהן.
לארדואן זה לא באמת אכפת. מבטו כבר מופנה מזרחה אל מה שהוא רואה כשטחיה ההיסטוריים של האימפריה העות'מאנית - המזרח התיכון ומרכז אסיה - שאותם הוא חולם להנהיג. בטווח הארוך עלולה להיות למפנה הגיאו-אסטרטגי הזה השפעה גם על יחסי טורקיה עם ישראל.
במהרה יושתקו כליל קולות האופוזיציה, ותתקיים רק זו "הנאמנה לשלטון". ואולי, כדרכם של שליטים אוטוקרטיים אחרים, גם אופוזיציה מאולפת כזאת תדאיג את היושב בארמון הלבן באנקרה, והוא יכריז שמפלגה אחת, זו "המשקפת את רצון העם", מספיקה ואין צורך באחרות.
יחד עם זאת, כפי שטוען ידיד טורקי, צריך להביט אל הצד האחר של הניצחון במשאל, זה המערער לאורך זמן את שלטון מפלגת הצדק והפיתוח. עד עתה נשען כוחו של ארדואן, לצד הכריזמה שלו, על מפלגה חזקה מאוד, המחוברת בקשרים של שמרנות ומסורת אל ציבור הבוחרים במרכז אנטוליה ומושרשת במרחב. חברי מרכז המפלגה היו אלה שעבדו בשטח וחיזקו בו את אחיזת השלטון.
החוקה שהתקבלה במשאל תעקר את המפלגה הזאת מכוחה הפרלמנטרי וייתכן שבטווח הארוך היא מבשרת את חיסולה. כאשר ייצא ארדואן מן המשחק יכולה השיטה המוצעת להעלות בעתיד גם אדם שהוא ההפך הגמור, ואשר ישתמש באותן סמכויות בלתי מוגבלות שהחוקה החדשה מקנה לו כדי לשנות שוב את תכנית הלימודים, לחזק את הקשר עם המערב, ולשנות את התמונה מן היסוד.
פרופ' דרור זאבי, חבר בפורום לחשיבה אזורית, אוניברסיטת בן גוריון.
לפנייה לכתב/ת 
