דרש לפנות את השוכרת אחרי 40 שנה - ונדחה
בעלי דירה בחיפה הגיש תביעת פינוי נגד מי שמתגוררת בה מאז שנות ה-70. אבל בית המשפט השתכנע שמדובר בדיירת מוגנת ששילמה דמי מפתח
בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה
תביעת פינוי שהגיש בעל דירה בעיר נגד אישה ששוכרת את הנכס יותר מ-40 שנה. השופטת סיגלית מצא השתכנעה שכבר בשנות ה-70 שילמה השוכרת דמי מפתח, ולכן היא דיירת מוגנת.
בתגובה טען התובע שערך חיפוש בבית אביו ומצא הסכם אחר מנובמבר 1975, דומה לזה שהציגה הדיירת אך ללא חתימת אביו. לדבריו, הנתבעת ובעלה דאז ביקשו מאביו לחתום על הסכם דיירות מוגנת אך האב סירב, ובין הצדדים נחתם בסופו של דבר הסכם רגיל, כך שההסכם שהגישה מזויף. הוא הוסיף שאביו שלח לה מכתבי דרישה לפינוי הדירה כבר ב-1987 ו-1990 אך ללא הועיל.
בעל הדירה, שקיבל אותה מאביו המנוח, טען בתביעה שהגיש ב-2014 באמצעות עו"ד חיים אליה שהדיירת מסרבת לצאת חרף כמה דרישות פינוי. הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד ויסאם ג'ורג' אסמר, טענה מנגד שהיא דיירת מוגנת ואין עילת פינוי. היא צירפה הסכם מנובמבר 1975, שעליו חתומים היא ובעלה לשעבר מצד אחד ואביו של התובע מצד שני, ובו צוין שהשוכרים שילמו דמי מפתח תמורת הדירה.
תביעה
נדרש להתפנות והוכיח: התובעת אינה בעלת הדירה
עו"ד נורית מנחם
הבעלות על דירה ברחובות עברה בין 3 אחים. אחד מהם השכיר את הנכס, אולם אלמנת אחיו דרשה לפנות אותו. מה נקבע?
עוד טען התובע שגם אם נחתם בין הצדדים הסכם דיירות מוגנת, הדיירת הפרה אותו כשהרשתה לאדם נוסף לגור בדירה וכשביצעה בה שינויים ללא הסכמתו.
הדיירת דחתה את טענות הזיוף והשיבה שב-1975 נטלו היא ובעלה דאז הלוואה של 17 אלף לירות מהבנק כדי לשלם את דמי המפתח. היא הסבירה שנאלצה לשפץ את הדירה בעצמה כי התובע סירב להשתתף בעלות התיקונים והמקום היה "חורבה". כמו כן, מי שגר עמה כעת בנכס הוא בן זוגה לחיים ולא מדובר בהפרה של ההסכם.
גם לדייר המוגן יש זכויות
השופטת סיגלית מצא הבהירה שאמנם המגמה כיום היא לצמצם את תחולת דיני הגנת הדייר בשל שינוי העתים והמעמד החוקתי שניתן לזכות הקניין, אך יש לזכור שגם לדייר המוגן זכויות הראויות להגנה. היא השתכנעה שהנתבעת שילמה לאביו של התובע דמי מפתח וקבעה שבנסיבות אלה יש להכיר בה כדיירת מוגנת.
לדבריה, טענות בעל הדירה שלפיה הדיירת זייפה את ההסכם המקורי לא נתמכו בראיות כלשהן, ומדובר בלא יותר מהשערה בלתי מבוססת. היא הוסיפה שהתנהגות הצדדים במהלך 40 השנים שבהן הנתבעת גרה בנכס מלמדת שהם ראו עצמם קשורים בהסכם לדיירות מוגנת, שכן למעט שלושה מכתבים ששלח אבי התובע הוא לא עשה דבר.
גם גובה דמי השכירות ועלייתם ההדרגתית - כמו גם השקעתה הניכרת בדירה של אישה דלת אמצעים כמו הנתבעת - תומכים במסקנה שמדובר בדיירת מוגנת, כתבה השופטת מצא.
לפיכך נקבע שאין עילה לפנות את הנתבעת. לדבריה, מגורי בן זוגה בדירה לא מהווים הפרה של חוקי הגנת הדייר. כמו כן, אמנם הנתבעת שיפצה את הנכס, אך לא ערכה בו שינויים מהותיים אלא רק הפכה אותו ראוי למגורים.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובע: עו"ד חיים אליה
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ויסאם ג'ורג' אסמר
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
