"פלוגת האלוקים": ממחנות המוות - לקרב עד המוות
הייתה זו אחת הטרגדיות הגדולות בתולדות צה"ל: 67 מבניה, כמעט כל הפלוגה - רובם ניצולי שואה - נפלו בקרב סמוך לקריית גת במלחמת העצמאות, ונקברו בקבר אחים. אביטל רייכנר עשתה על זה סרט, כדי שלא נשכח אותם. "נאצר שאל את הרב גורן מהן הקוביות השחורות שנמצאו בסמוך לנופלים. הרב הסביר לו שמדובר בתפילין שאותן לקחו לקרב"
הם הגיעו ארצה היישר ממחנות המוות, וקיבלו ביד אחת רובה וביד שנייה תפוז, כשהם יוצאים להגן על היישוב היהודי הצעיר בארץ. עימם שירתו חיילים דתיים שהגיעו מארצות שונות כמו תימן, מרוקו ותוניס. אז מה איחד אותם? יראת השמים, קיום המצוות והשירות ב"פלוגות האלוקים".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
הייתה זו "הפלוגה הדתית" של חטיבת אלכסנדרוני, אחת הבודדות שפעלה (לצד חי"ש תל אביב ופלוגת יפתח) תחילה כמחלקה ב"הגנה", ומאוחר יותר בצה"ל, והיא מגלמת את אחת הטרגדיות הגדולות ביותר בתולדות צה"ל. 67 מבניה, כמעט כל הפלוגה - רובם ניצולי שואה, אודים מוצלים מאש - נפלו בקרב סמוך לקריית גת, בליל הנר השני של חג החנוכה תש"ט, ונקברו בקבר אחים.
עוד על יום הזיכרון בערוץ היהדות:
- רב מול פני השכול: כשלא יכולתי לנחם/ הרב אבי וייס
- טקס הזיכרון החרדי הראשון: "רוצים להיות חלק"
- "זה וזו הם ישבו מול שמים": אהבתם של הדר ועדנה הונצחה בשיר
- "כל החיים ידעתי שאלחי ייעקד"
"רציתי להכיר אותו יותר": פרויקט ההנצחה של תלמידת האולפנה
הסיפור כמעט ולא סופר, עד שהגיעה אביטל רייכנר (31), מורה מלוד. כשהייתה בת 12 נדרשה להכין עבודת שורשים. "חיפשתי משהו אחר, ואז אמא שלי סיפרה על בן דוד של סבתא שלי, ששמו היה יששכר דב פרידמן. הוא עבר את אושוויץ, ומלבדו הושמדה המשפחה כולה. בשנת 1946 עלה ארצה, וכחסיד חב"ד התגייס לפלוגה הדתית של חטיבת אלכסנדרוני, בה נפל עם כמעט כל חבריו".
רייכנר המשיכה את המסע שהחל בכיתה ו', וכשהיא נעזרת ב"אולפני אתרוג", באיש העסקים שמעון יצחקי שיץ, ובחוקר אלידע בר-שאול – יצא לה מזה סרט מרגש, "פלוגת האלוקים".
את שמה קיבלה הפלוגה הודות לאדיקותם הדתית של חבריה. "ביום שישי אחד, אחרי פעולה מורכבת, הגיעה החטיבה בחזרה לבסיס", מספרת רייכנר. "במקום לגשת מיד לחדר האוכל, החליטו המפקדים והחיילים כי קודם יתפללו קבלת שבת. מפקד בכיר שחלף במקום התבונן בחיילים המתפללים, ואמר: 'אין זו כי אם פלוגת אלוקים".
את הסרט היא מקרינה מאז יציאתו בהקרנות פרטיות. אחת כזו נערכה ערב יום הזיכרון מול מאות תלמידי ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל והוריהם. רייכנר רואה בכך שליחות: סיפורה של הפלוגה המיוחדת הזו וסופה המר כאילו ונשכח מהתודעה הישראלית. כעת היא משיבה אולי מעט מהחוב הישן שחבה החברה הישראלית, ללוחמים הדתיים ששמם כמעט ונשכח מלב.
"אחרי השואה, הפלוגה הפכה להם למשפחה"
קחו למשל את יעקב ישעיה קרול, ניצול השואה. "הוא שירת בחטיבת אלכסנדרוני, ומאחר שלא כל המטבחים היו כשרים - הוא כתב מכתבים שבהם ביקש לעבור לפלוגה הדתית", מספרת גיסתו, ד"ר שיפרה קרול. "עם קום המדינה הוא הועבר לפלוגה, ובקרב המר בכיס פלוג'ה נפל עם כל החברים".
"הם ירדו מהאונייה ישר לקרבות", מספרת רייכנר. "חלקם שיקרו ביחס לגילם, ולמרות שהיו בני 15 הציגו עצמם כבני 18. הם 'צנחו' מזוועות השואה אל הפלוגה שהפכה להם למשפחה".
כאלה היו איסר אדלר ומשה פייג, בני דודים שגדלו בחסידות סאטמר; שלום טפר שהיה פרטיזן ביערות פולין, שרד את מחנות המוות אושוויץ ומיידנק, וחלם על הקמת יחידת קומנדו דתית; אהרן הרשקוביץ שכתב למשפחתו: "כשם שעברנו את מלחמת הנאצים, כך נעבור את מלחמתנו זו. אין לנו שתי דרכים. ננצח ונמשיך את העבודה".
הכינו את הקרקע לשירות דתיים בצבא
החיילים הכשירו את המחנה, דאגו למטבח כשר, לתפילות במניין לשיעורי משניות ולהווי דתי. כך מתאר אחד הלוחמים האחרונים שנותרו בחיים, שמעון קוטנר, כיצד באחד השבועות, כשהגיעו להר-טור, גילו שהמחנה נעדר סירים כשרים, ואין הם יכולים לאכול אוכל מבושל. במשך שבוע ימים, עד להגעת סירי בישול, ניזונו החיילים הדתיים ממציות ומדג מלוח.
באירוע אחר, ביום כיפור הראשון למדינה, שנת תש"ט, נקראו הלוחמים לפעולה, ואלה שהיו מצטיינים רק ביקשו כי לפני היציאה יקבלו היתר מרב. המפקדים לא התווכחו, והגיעו לרב שהורה לחיילים לאכול במהירות ולצאת לפעולה. קוטנר זוכר עד היום כיצד בלילות השבת, הם היו שרים זמירות שבת ושירים ישראלים.
ביולי 1948 אירעה "פרשת הטבחים", לאחר ששני חיילים ששימשו כטבחים בפלוגה הדתית נצטוו לבשל בשבת. החיילים הדתיים סירבו פקודה, שכן סברו כי המלאי הקיים לא מצריך חילול שבת – ונענשו קשות. האירוע חולל משבר ממשלתי, ושר הדתות דאז, יהודה לייב פישמן, התפטר במחאה. בעקבות האירוע המליצה הרבנות הראשית על ריכוז החיילים הדתיים ביחידות צה"ל דתיות, אך הרב שלמה גורן התנגד לכך בחריפות מתוך חשש שהדבר יגרום לביטול אורח חיים דתי בצבא כולו. בן גוריון קיבל את המלצת הרב גורן, ואורח החיים הדתי הבסיסי השורר היום בצה"ל הוא פונקציה ישירה של מהלך זה.
מלכודת מוות
הפלוגה הדתית הצטיינה בקרבות השתתפה בעשרות מבצעים, ופעלה בעיקר בכל אזור המשולש, מרכז הארץ וכפר סבא הערבית. בנובמבר 1948 החליפה חטיבת אלכסנדרוני את חטיבת גבעתי כחלק ממבצע רחב לשחרור הנגב – מבצע חורב. החטיבה התארגנה לקראת כיבוש "כיס פלוג'ה" – מובלעת אויב שבה התבצרו אלפי חיילים מצריים תחת פיקודו של הבריגדיר המצרי סדני סייד טהא, שכונה "הנמר הסודני".
חטיבת אלכסנדרוני הכינה תוכנית קרב ולפיה גדוד 33 יכבוש את כפר אל מנשייה (היום קריית גת) שסביב הכיס, ופלוגה ג' - הפלוגה הדתית - תכבוש את התל ששלט על הכפר. תוכנית מישנה הייתה שפלוגה 35 תכבוש את הגשר שליד הכפר כדי למנוע תגבורת מצרית. המבצע נקרא "מבצע חיסול".
דסקל מספר כי בנר שני של חג החנוכה, בשעת ליל מאוחרת, יצאו הכוחות לדרך. ההתחלה הייתה מבטיחה: פלוגה 33 כבשה את הכפר, ובשעה 3:00 אחר חצות נכנסה הפלוגה הדתית למקום. בשעה 4:30 ניסתה הפלוגה לכבוש את התל, אך הקרב היה עקוב מדם, וחלק ניכר מחייליה נפל.
הם נסוגו לחצר אחד הבתים שלמרגלות התל, והמשיכו משם את המלחמה. בינתיים כשלה פלוגה 35 בכיבוש הגשר, וטור משוריינים מצריים איגף את הכוחות מאחור. הישראלים שחשבו שמדובר בכוח צה"לי, הניחו להם להתקדם, וכשגילו כי לפניהם חיילי האויב היה זה מאוחר מידי.
הכוחות המצריים כיתרו את החצר, והחלו להילחם בפלוגות. השתיים הראשונות הצליחו לצאת, אך הפלוגה הדתית נלכדה. מפקד הפלוגה, בן ציון הלמן, שקיבל פקודה לסגת, השיב כי לא ייסוג עד שלא יצא הפצוע האחרון, והפלוגה הדתית נלחמה עד שנפלה כולה, מלבד מפקד המחלקה, משה מנהיים, שהצליח לפרוץ את הכוחות המכתרים בלוויית מספר חיילים בודדים ולחלצם בחיים, ושניים נוספים שנפלו בשבי. בסך הכל נפלו בקרב 67 חיילים, ועוד 22 חיילים מפלוגה נוספת השייכת לחטיבת אלכסנדרוני.
הרב גורן, נאצר והקוביות
המצרים טמנו את 89 הנופלים בקבר אחים גדול. המצרים נשארו ב"כיס", צה"ל כיתר אותם, אך הרב שלמה גורן, הרב הצבאי הראשי, ביקש מג'מאל עבד נאצר, קצין המודיעין של החטיבה המצרית ולימים נשיא מצרים, אישור להיכנס כדי לזהות את החללים.
דסקל מספר כי נאצר הסכים, וכשפגש ברב ביקש להבין דבר מה שהיה מופלא בעיניו: מהן הקוביות השחורות שנמצאו בסמוך לחיילים הנופלים. הרב גורן הסביר לו שמדובר בתפילין שאותם לקחו עימם החיילים הדתיים לקרב. ונאצר בתגובה, אמר כי כעת הוא מבין כיצד נלחמו החיילים בעוז ובגבורה, למרות שידעו כי הם עומדים לפני כיליון.
בהמשך הגיע הרב גורן לקבר האחים הגדול, והבין כי לא ניתן לזהות את החללים. הוא הקשיב לעדויותיהם של המצרים. רק לאחר שהכיס פונה מרצון, כשנה לאחר מכן, פונו החללים לבית הקברות הצבאי נחלת יצחק בגבעתיים, כאשר חלקם מזוהים וחלקם נטמנים בקבר אחים.
"בית הקברות בנחלת יצחק מספר סיפור רב הוד", אומר דסקל. "ניתן לראות על לא מעט מן המצבות את הכיתוב הבא: 'עלו בתש"ח ונפלו בתש"ח'. הם לא הספיקו להיות בארץ, הגיעו ישר מהתופת ונפלו על הגנת המדינה. המילים של חיים גורי בשיר הרעות מעולם, כך נדמה, לא היו רלוונטיות יותר: כבר שנה ונותרנו מעט, מה רבים שאינם כבר בינינו".
"ערב מיוחד זה היה ערב שיא כהמשך לפעילות השגרתית בישיבה, שמחנכת את הבנים לטיפוח הזהות הדתית והציונית, לחיבור בין שואה לתקומה ולמסירות נפש, לשמירת התורה וקיום המצוות מתוך שמחה", אמר הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת גבעת שמואל שיזמה את האירוע. "במשך השנה כולה אנחנו מפגישים את הבנים והוריהם עם דמויות, מקומות ואירועים משמעותיים מכלל החברה הישראלית. כולנו רואים ברכה בחינוך זה כשבנינו ובוגרינו מתנדבים ותורמים למדינה ולעם ישראל".
