עקרת בית תבעה פיצוי על המוניטין של הגרוש

אחרי 23 שנות נישואים שבהן התקדם הבעל בעבודתו, דרשה האישה פיצוי בגין "נכסי הקריירה" שצבר. למה היא נדחתה בשתי ערכאות משפטיות?

עו"ד איילת קריספלפורסם: 22.05.17 , 22:31

בית המשפט המחוזי בחיפה אישר לאחרונה פסק דין של בית משפט לענייני משפחה, ודחה עקרת בית שתבעה חלוקת "נכסי קריירה" של בעלה לשעבר – שהתקדם בעבודתו בזמן שהיא גידלה את הילדים. השופטים השתכנעו שהיא כבר קיבלה פיצוי על רכיב זה בהסכם הגירושים, ודחה את גרסתה שהפיצוי ניתן עקב בגידה.

בני הזוג, שלהם חמישה ילדים, התגרשו ב-2015 לאחר 23 שנות נישואים. האישה הייתה עקרת בית והקדישה את חייה לטיפול בילדים, ואילו הבעל היה המפרנס העיקרי, טיפח קריירה מצליחה והגיע לתפקידי ניהול בכירים. ב-2012 עלו היחסים על שרטון, לטענת הבעל בשל חזרת האישה בתשובה ולטענת האישה בשל בגידתו. הבעל עזב את הבית והצדדים פתחו בהליכי גירושים.

תביעה

בגלל הבגידה: הפסידה את הדירה בגירושים

דוד חסן

אישה נשואה ניהלה קשר רומנטי עם גבר שהפך לבן זוגה לאחר גירושיה. בית הדין הרבני הגדיר אותה "מורדת" והיא הפסידה בתביעה לחלוקת הרכוש

בגלל הבגידה: הפסידה את הדירה בגירושים

במקביל הם הגיעו להסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין, אלא שבשלב כלשהו החליטו בני הזוג לתת הזדמנות לשלום בית וההסכם נגנז. ואולם, הניסיון כשל בסופו של דבר והליך הגירושים נפתח מחדש. בהתחשב בקיומו של ההסכם ניתן היה לצפות לפירוק מהיר של הנישואים, אך בפועל המציאות הייתה שונה.

הסוגיה הבעייתית ביותר הייתה ויכוח לגבי נכסי הקריירה של הבעל. בתביעת הרכוש שהגישה האישה לבית המשפט לענייני משפחה היא טענה לזכאות במוניטין שצבר בעלה הודות לכך שנשאה בעול המשפחה לבדה. לטענתה, זהו נכס לכל דבר והרי ההסכם קבע חלוקה שווה של נכסים. היא הדגישה שבמסגרת המו"מ על הסכם הגירושים היא הבהירה במפורש שאינה מוותרת על נכסים אלה.

הבעל לא הכחיש שהאישה זכאית לפיצוי על פערי ההשתכרות ביניהם, אך טען כי בנושא זה סוכם ביניהם שהוא ישלם לה מזונות חודשיים בסך 2,500 שקל עד לפרישתו לגמלאות. לכך השיבה האישה כי מדובר בפיצוי בגין הבגידה ולא לפיצוי על פערי ההשתכרות.

לאחר שהאישה נדחתה בבית המשפט לענייני משפחה היא הגישה ערעור למחוזי, אך גם כאן החליטו השופטים יעל וילנר, סארי ג'יוסי ואספרנצה אלון לקבל את עמדת הבעל, שלפיה נושא כושר ההשתכרות נלקח בחשבון כבר בגיבוש ההסכם. הם מצאו כי טיוטות ההסכם העידו על כוונת הצדדים "לגלם את הפרשי ההשתכרות בדרך של תשלום מזונות לאישה".

נקבע כי הגשת התביעה בהתחשב בעובדה שהאישה לא ציינה במפורש בהסכם שהיא לא מוותרת על הזכות ובכוונתה לתבוע אותה – היא חסרת תום לב ולא הוגנת.

השופטים הבהירו כי "כושר ההשתכרות אינו מהווה נכס בר-איזון", אלא אמצעי שבית המשפט עושה בו שימוש במקרים שבהם מוצדק לחרוג מהכלל של חלוקת נכסים שוויונית.

השופטים חתמה את הכרעתם באמירה כי בית המשפט לא שוקל את כדאיות ההתחייבויות והוויתורים שכל צד נטל על עצמו במסגרת הסכם, שגובש על ידי אנשים בגירים, היודעים להבטיח את זכויותיהם ושהיו מיוצגים על ידי עורכי דין.