העליון: דירת המנוחה תישאר בידי אמו של הגבר שנחשד ברציחתה

בת 28 מכרה נכס לאמו החורגת של בן זוגה, שזמן קצר לאחר מכן נחקר בחשד שגרם למותה בטיול בחו"ל. הוריה נאבקו לקבל את הנכס, אך נדחו

עו"ד רן שייביץפורסם: 26.06.17 , 23:00

בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום הכריע בית המשפט העליון במחלוקת משפטית סביב בעלות על נכס של אישה שהלכה לעולמה בנסיבות טראגיות: מדובר בדירה של צעירה שנהרגה בתאונה בטיול עם בעלה בחו"ל – אירוע שבעקבותיו נחשד בן הזוג ברצח (התיק נסגר מחוסר ראיות). את הנכס היא מכרה לפני הנסיעה לאמו החורגת של בעלה, ולאחר מותה ביקשו הוריה לבטל את ההסכם ולהעביר להם את הבעלות על הדירה. מדוע הם נדחו על ידי שופטי העליון?

ב-1995 רכשה בת 28 דירה בתל אביב באמצעות הלוואה בסך 195 אלף שקל שלקחה מבנק הפועלים. זמן קצר לאחר מכן היא חתמה על הסכם למכירת הנכס לאמו החורגת של בן זוגה (אשת אביו) תמורת 360 אלף שקל. לאחר שקיבלה את התשלום הראשון, באוקטובר של אותה שנה, נסעה הצעירה לטיול באוסטרליה עם בן זוגה שממנו לא שבה: המכונית שבה נסעה, ובה נהג בן הזוג, התהפכה והיא מתה מפצעיה.

תביעה

עזר לחבר לרכוש דירה – ואז טען שהיא שלו

מערכת PsakDin

סכסוך בין שני שותפים עסקיים לשעבר הגיע לבית המשפט, שם נחשפה שורה של הסכמים שנויים במחלוקת סביב הרכישה של נכס בקריית אתא

עזר לחבר לרכוש דירה – ואז טען שהיא שלו

לאחר התאונה, ועל רקע מערכת היחסים המתוחה בין השניים, פתחה המשטרה בחקירה ועצרה את בן הזוג בחשד לרצח אשתו, אך התיק נסגר ב-2008 מחוסר ראיות.

לאחר סיום החקירה גילו הורי הצעירה שאמו החורגת של בן הזוג נרשמה כבעלת הדירה על סמך שטר מכר מזויף שנחתם לאחר שבתם כבר לא הייתה בארץ. בנסיבות אלה הם הגישו נגדה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובה ביקשו להצהיר שהם הבעלים החוקיים של הדירה בהיותם יורשי המנוחה.

במרס 2015 קבע המחוזי שההורים הצליחו להוכיח שהשטר מזויף, אך שמאחר שלא הוכח שההסכם עצמו זויף, העסקה תקפה. בית המשפט הוסיף שמחומר הראיות עלה שהאם החורגת שילמה רק את התשלום הראשון, ולכן עליה לשלם להורים את יתרת התמורה, בתוספת הצמדה, על מנת שהבעלות בדירה תישאר בידיה.

שני הצדדים ערערו על פסק הדין לעליון. ההורים טענו שלבית המשפט לא הייתה סמכות לדון בתוקף הסכם המכר, מאחר שתביעתם עסקה בסוגיית זיוף שטר המכר בלבד. הם הוסיפו שבכל מקרה יש להורות על ביטול ההסכם, שכן הוא אינו משקף עסקה אמיתית ותקפה. לדבריהם היה מקום לפסוק שיתרת התמורה תשולם בתוספת ריבית ופסיקת הצמדה בלבד אינה מפצה אותם על הפער בעליית מחירי הדירות לאורך השנים.

האם החורגת טענה מצדה ששילמה את מלוא התמורה לצעירה ביום נסיעתה לחו"ל במזומן. בנוסף היא ערערה על קביעת המחוזי בנוגע לזיוף שטר המכר וטענה כי הגרפולוגית מטעם ההורים עיינה בצילומים ולא במסמכים מקוריים.

אך העליון דחה את רוב טענות הצדדים. השופט יורם דנציגר הבהיר שהמחוזי התבסס על ראיות מבוססות כשקבע ששטר המכר מזויף ואין סיבה להתערב בממצאיו. כמו כן, בית המשפט עסק בתוקף הסכם המכר בסמכות מלאה שכן ההורים ביקשו בתביעתם גם הצהרה בעניין בעלותם על הדירה.

השופט הוסיף שאמנם עיון בהסכם מעורר תהיות מסוימות, מאחר שעורך הדין שערך אותו העיד שאינו מכיר את המנוחה, ונקבע בו שמועד מסירת החזקה יהיה לאחר שהצעירה כבר הייתה אמורה להיות באוסטרליה. ואולם, יש נתונים המחזקים את "גמירות הדעת" של המנוחה למכור את הדירה לאם החורגת, כמו קבלת התשלום הראשון ורישום הערת אזהרה על שמה, ולכן אין להתערב בפסיקת בית המשפט המחוזי גם בהקשר זה.

עם זאת, השופט דנציגר קיבל את טענת ההורים שיש להוסיף ליתרת התמורה גם ריבית כדי לבצע השבה "ריאלית" של הסכום. השופטים צבי זילברטל ודפנה ברק ארז הצטרפו לפסק הדין.