יזמת בנייה קיבלה פטור מתשלום על ליקויי בנייה

ההוצאה לפועל קבעה שעל חברת בנייה לשלם 40 אלף שקל לוועד בניין שהקימה בפ"ת. היזמת ערערה וזכתה: ביהמ"ש קבע שכל הליקויים תוקנו

עו"ד הלל ארציפורסם: 11.07.17 , 18:07

בית משפט השלום בכפר סבא קיבל לאחרונה ערעור שהגישה יזמת הבנייה "א.ד לידר" נגד החלטת ההוצאה לפועל, והעניק לה פטור מתשלום 40 אלף שקל עבור תיקון ליקויים בבניין שהקימה ברחוב שלום עליכם בפתח תקווה. השופטת רחל קרלינסקי קבעה שהחברה תיקנה למעשה את כל הליקויים הדרושים ואינה חייבת דבר לוועד הבית של הבניין.

בינואר 2016 חייב בית המשפט השלום ברחובות את היזמת לתקן את הליקויים שהתגלו בבניין. בפסק הדין נקבע כי על היזמת לבצע את התיקונים עד סוף מאי 2016 לשביעות רצונו של מומחה מטעם בית המשפט, ואם לא יהיה שבע רצון – היא תצטרך לשלם לנציגות הבניין 40 אלף שקל.

תביעה

זוג גילה אחרי 20 שנה: לדירה אין היתר בנייה

עו"ד עידן קייפי

תושבי נתניה ניסו למכור את דירתם ונחשפו לראשונה לתקלה הבירוקרטית. עורך הדין שייצג אותם ברכישה, יחד עם העירייה, ישלמו להם 250 אלף ש'

זוג גילה אחרי 20 שנה: לדירה אין היתר בנייה

אחרי שהיזמת השלימה את עבודות התיקון הודיע המומחה לבית המשפט כי הוא מרוצה מהתיקונים שבוצעו אולם עדיין נותרו שני ליקויים קטנים, שהמליץ שהיזמת תשלם עבורם 4,000 שקל. אולם הנציגות טענה כי מאחר שהיזמת לא תיקנה את מלוא הליקויים במועד, היא חייבת לשלם להם את הפיצויים המלאים בהתאם לפסק הדין, ופתחה נגד היזמת תיק בהוצאה לפועל על סכום של 40 אלף שקל.

בתגובה טענה היזמת שמילאה אחר מלוא התחייבויותיה כלפי הדיירים מאחר שביצעה את כל התיקונים שנדרשה. טענתה נדחתה על ידי רשם ההוצאה לפועל, אולם היא לא ויתרה וערערה על החלטה זו לבית משפט השלום בכפר סבא. היא טענה שהרשם טעה בפרשנות פסק הדין, שכן היה עליה לבצע סדרת תיקונים מסוימת וסדרה זו הושלמה בהצלחה ובזמן (עד מאי 2016), כפי שהמומחה עצמו אמר, והליקויים הנוספים שגילה לא נכללים בה.

בתגובתה טענה הנציגות שפרשנות היזמת לא תואמת את ההסכמות ביניהן. הנציגות עמדה על כך ששני הליקויים שנותרו לפי חוות דעת המומחה מזכים אותה בפיצוי הנקוב בפסק הדין.

קביעת התנאי לתשלום

בפסק הדין החדש דחתה השופטת קרלינסקי דחתה את טענות הנציגות לאחר שקבעה כי מלשון פסק הדין של בית המשפט ברחובות עלה בבירור שהתנאי שלפיו ייקבע אם היזמת תשלם או לא הוא שביעות רצון המומחה מהתיקונים, ולא המועד להשלמתם.

השופטת הצביעה על כך שבנוסף לכתוב בפסק הדין, ניתן ללמוד על האופן שבו הצדדים הבינו אותו לפי התנהגותם. היא הפנתה לביקור הראשון של המומחה בבניין, שהיה בסמוך למועד שנקבע להשלמת התיקונים, והעלתה ספק בנוגע לכך שהיזמת הייתה מצליחה לתקן את הליקויים הנוספים שהתגלו בביקור זה בזמן כל כך קצר.

כמו כן, המומחה מסר ליזמת את הממצאים שעלו בביקור כבר אחרי שחלף המועד שנקבע בפסק הדין, והנציגות אף המתינה חמישה חודשים נוספים עד לתיקון הליקויים ולאישור הסופי של המומחה. בנסיבות אלה, אילו הנציגות סברה שהיזמת לא עומדת בהתחייבותה עקב חלוף המועד, היא לא הייתה ממתינה לאישורו של המומחה, ודורשת את הכספים קודם לכן.

לפיכך קבעה השופטת קרלינסקי שהתנאי לחיוב היזמת הוא אי שביעות רצונו של המומחה, ומעדותו עולה שהליקויים תוקנו והוא שבע רצון. על כן, הערעור התקבל ולא נפסקו הוצאות.