"תום יער עושה את שביל ישראל": געגועים לאגס קימל
הקומיקאית תום יער מצליחה לייצר רגעים משעשעים ואפילו מבריקים בסדרה החדשה שלה, אבל למרות הכישרון - ההומור קצת מיושן ואפילו מעייף. אחרי הופעות ותפקידים מוצלחים כמו זה שמילאה ב"ארץ נהדרת", נראה שהיא מסוגלת ליותר
היא התחילה בסטנדאפ תל אביבי בגבולות סצנה מצומצמת, התרחבה לפינה בלייט נייט של גורי אלפי, משם הפתיעה כפרזנטורית של "בזק", וסיפקה הופעה מרשימה בתור אגס קימל ב"ארץ נהדרת". עכשיו מגיע התור שלה להוביל עם "תום יער עושה את שביל ישראל" (שבת, 22:00, yes Comedy), כלומר, הולכת ברגל (נגיד) את השביל שמתחיל בדן ומסתיים באילת.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"שיחת בנות": להביט מקרוב בטרנסג'נדריות
"ג'יפסי": פנטזיה בורגנית משעממת
"פרוצות": כשאמא מוכרת את בנותיה
יער עושה את שביל ישראל בסדרה שהיא ריאליטי של בנאדם אחד. לא פשוט להחזיק תוכנית כזאת לבד. מצד אחד נדמה שהידיעה שהמצלמה מכוונת כל הזמן אליה, גורמת ליער – או לפחות לאישיות הטלוויזיונית שלה – עונג עצום, ומצד שני, העובדה שכל הסדרה נשענת עליה (או כמו ששלומי שבן הגדיר את זה בפרק הראשון: "פה זה רק את ושביל"), הופכת בחלקים מסוימים את הנוכחות של יער לאינטנסיבית מדי ואת הצפייה למתישה.
נעשה ניסיון מורגש לאוורר את זה באמצעות השיחות של יער עם צוות הצילום וההפקה שמלווים אותה (עובד מצוין), ועם דמויות שהיא מגלמת בקטעים נפרדים לגמרי מהשביל (לא רעות לכשלעצמן אבל מוצנחות לסדרה ללא הקשר). בסך הכל מדובר בריאליטי קומי חמוד, זול להפקה, חציו מתוסרט וחציו נשען (ובצדק) על היכולת הקומית של יער לאלתר סיטואציה קומית מכל רגע נתון. פה ושם יש הברקות של ממש, לפעמים קצת מזיעים. לא המגנום אופוס של הבחורה ולא מוצר מביך מדי לצפייה מצד שני.
אבל יש מחלת ילדות אחת שגם "תום יער עושה את שביל ישראל" לא מצליחה להתחמק ממנה, ומקוממת אותי בכל פעם מחדש. אני מצליחה להכיל את הקונספט שמשתמש בתבניות מוכרות דוגמת "יער העירונית והצינית יוצאת אל הטבע (כלומר מרחיקה מעבר לגבולות פלורנטין) ושם היא מגלה עולם חדש, בוצי ועתיר חרקים". לעומת זאת, העניין שקשה לסלוח לגביו הוא הבחירה המעליבה וחסרת המעוף של התסריטאים, שיער היא אחת מהם, לייצר הומור שמתנסח בערך כך: "בואו נמצא אנשים שיש בהם משהו מוזר או תמוה, שזה במילים אחרות כל מה ששונה מאיתנו, ונלעיג אותו".
זה נכון שיער עושה שימוש בפרוצדורה הזו עם קצת יותר מודעות עצמית ממה שבדרך כלל מוכר לנו (כך למשל בפגישה שלה עם בני האדמה שמתאמנים בליקוט היא נעצרת ומתלוננת על זה שהם לא צוחקים מהבדיחות שלה - עניין שממש גורם לה למצוקה), אבל בחלק משמעותי מדי משני הפרקים הראשונים (וגם ממה שכבר נחשף לגבי הפרקים הבאים) ההומור שלה נסוג לשלב התיכוניסטי הזה, שהשכלנו להתנער ממנו כבר באודישנים מצולמים לסדרות ריאליטי. העניין הנלעג הזה מזכיר את נלסון מאנץ מ"משפחת סימפסון", שמצביע על אנשים ומגחך. הגישה הזאת מעייפת והטלוויזיה הישראלית צריכה להתבגר בכל מה שנוגע לה. עד מתי נפוצץ חצ'קונים? לא עדיף פשוט להתקדם? לתת לעור להחלים ללא צלקות?
תום יער היא קומיקאית מצוינת ושולפת מהירה. אין סיבה שהיא תיעצר במקום שבו להיות עירונית זה מגניב, טבע זה איכסה וללכת את שביל ישראל זה מעפן. אני רוצה להאמין שמה שיש לה להגיד קצת יותר מעניין ומורכב מזה.
