עובד הקים חברה מתחרה – וישלם 20 אלף ש'

מנהל רכש ב"קרייזי בלון", המשווקת מוצרי מיתוג, ניצל את זמן עבודתו לפתיחת עסק אחר. אף שלא הוכח שגנב סודות מסחריים, הוא חויב לשלם פיצוי

עו"ד עמוס ברכהפורסם: 02.08.17 , 18:02

בית הדין האזורי לעבודה קבע לאחרונה שחברת "קרייזי בלון קידום מכירות", המשווקת מוצרי מיתוג וקידום מכירות, תפוצה ב-20 אלף שקל על ידי מנהל רכש לשעבר, שהקים עסק מתחרה בשם "אולזול". השופטת רוית צדיק אמנם דחתה את טענת התובעת שלפיה העובד גנב ממנה סודות מסחריים, כמו רשימת לקוחות וספקים, אולם היא שוכנעה שהוא פתח את העסק עוד כשעבד אצלה - ועל כך עליו לשלם.

לטענת "קרייזי בלון", במרס 2016 ביקש העובד מהמנכ"ל העלאת שכר והתפטר לאחר שנענה בסירוב. בחודשים שלאחר מכן התקבלו בתיבת הדואר האלקטרונית האישית של המנכ"ל, וכן בתיבותיהם של כמה לקוחות, הודעות מספק מוצרי פרסום ומתנות שמציע מוצרים זהים לאלה שלה במחירים זולים יותר. לאחר בדיקה התברר כי מדובר בחברת "אולזול" המתחרה, שנפתחה על ידי העובד לשעבר, שהסווה את זהותו באמצעות שימוש בשם אביו.

דיני עבודה

תביעה: "העובדים שלי הקימו חברה מתחרה"

עו"ד אבישג ראבד

שני צעירים התפטרו מחברת "אופקים פיננסיים" והקימו חברה משלהם לניהול סיכונים. מעסיקתם לשעבר טענה שהם גנבו סודות מסחריים – אבל נדחתה

תביעה: "העובדים שלי הקימו חברה מתחרה"

בתביעתה ביקשה החברה בין היתר להוציא צו מניעה נגד שימוש בסודותיה המסחריים כמו רשימת לקוחות, ספקים ומחירונים, וכן פיצוי של 100 אלף שקל על גזל סוד מסחרי ועוד חצי מיליון שקל פיצוי על הפגיעה בהכנסותיה.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי במהלך העבודה הוא הבין שהוא רוצה להתמקצע בתחום הפרסום ורכש דומיין על השם "אולזול", אך לא הפעיל אותו אלא לאחר שסיים את עבודתו. לדבריו, הוא עדכן את המעסיק שלו לשעבר וזה איחל לו בהצלחה. לטענתו, הוא לא נטל דבר מהחברה והגיע לספקים וללקוחות דרך חיפושים שערך באינטרנט – מה שמעיד על כך שאינם סוד מסחרי. הוא הוסיף שמרב הפעילות בחברה נעשית על ידי אביו וכל תפקידו מסתכם בתחזוקת האתר.

השופטת רוית צדיק קבעה שהנתבע לא גזל סוד מסחרי, אולם כן הפר את חובת האמונים כלפי החברה בכך שפתח עסק מתחרה והשתמש בנתוניה כדי לפנות ללקוחותיה וספקיה. לדבריה, רשימת לקוחות וספקים יכולה להיחשב סוד מסחרי בתנאי שהמעסיקה מוכיחה שהושקעו בה מאמצים מיוחדים, אולם היא לא יכולה הייתה להכריע בסוגיה זו משום שמסיבה לא ברורה התובעת לא הציגה את קבצי הנתונים שלה, מה גם שהשתכנעה כי אכן ניתן לאתר את הספקים באינטרנט ובביקור בתערוכות.

אולם כאמור, השופטת צדיק לא סיימה כאן וקבעה כי הנתבע "היה ל'סוס טרויאני' בחצרי התובעת ויצא כשנתח בידו".

היא מצאה כי שורת פעולות שביצע בתקופת העבודה מעידות שהקים את העסק מאחורי גבה של התובעת. בין הפעולות מנתה השופטת את רכישת הדומיין בתחילת תקופת העבודה, פתיחת "עוסק מורשה" בסמוך ופרסום העסק בפייסבוק. לכך מצטרפת העובדה שפתח את העסק על שם אביו – אף שהוא הבעלים האמיתי.

בנוסף, עדות של אחת מלקוחות הנתבעת הוכיחה כי הנתבע פנה אליה באמצעות מידע שנטל ממחשבי החברה. אמנם לא מדובר במידע שמהווה סוד מסחרי, אבל עדיין מדובר בהפרת חובת האמונים שלו כלפי מקום עבודתו.

השופטת צדיק לא השתכנעה שלתובעת נגרמו הפסדים כספיים, אולם היא החליטה לפסוק לה פיצוי של 20 אלף שקל ללא הוכחת נזק על הפרת חובת תום הלב, בתוספת שכר טרחת עו"ד של 5,000 שקל. בפסיקת סכום זה לקחה השופטת בחשבון את העובדה שהתובע הועסק אצל התובעת חמישה חודשים בלבד והסכים שלא לפנות לספקים מסוימים.