בגלל סכסוך בין בנות דוד: צוואה עוכבה 6 שנים

מאז 2011 הוטלו עיקולים על עיזבונו של קשיש עשיר שהלך לעולמו, משום שאחייניותיו טענו שגנב נכסים מאביהן. בית הדין הרבני שם סוף לסאגה

עו"ד גיל בכרפורסם: 05.08.17 , 08:23

בית הדין הרבני בחיפה ביטל לאחרונה עיקולים שהוטלו על צוואת קשיש עתיר נכסים שהלך לעולמו, ובכך הסתיים סכסוך משפטי בן 6 שנים בין בנותיו שאמורות היו ליהנות מהצוואה לבין בנות הדוד שלהן, שטענו כי חלק מהרכוש נגנב מאביהן (אחיו של המנוח). הדיינים קבעו כי בנות הדוד שהתנגדו לצוואה אמנם זכאיות לחלק מהעיזבון, אולם הן השתמשו בעיקולים כדי להשיג יותר מהמגיע להן.

הקשיש הלך לעולמו ב-2011, ובתביעה שהגישו בנות הדוד לבית הדין הרבני הן ביקשו להקפיא את הצוואה עד להכרעה בתביעה רכושית שהגישו בבית משפט אזרחי. הן טענו שבעיזבון המנוח נכללו קרקעות שגזל מאביהן (אחיו), והן פוחדות שהיורשות יבריחו את נכסיו והן לא יוכלו לקבל את המגיע להן.

תביעה

מלחמה על הצוואה: אחיות המנוח נגד בנותיו

עו"ד שי גולדנברג

גבר ואמו חתמו על ירושות הדדיות שבמסגרתן הורישו זה לזה את רכושם. אחרי ששניהם מתו פרץ סכסוך בין בנותיו לבין דודותיהן. מה קבע ביהמ"ש?

מלחמה על הצוואה: אחיות המנוח נגד בנותיו

בית הדין נענה לבקשה והקפיא את הצוואה, תחילה את כולה ולאחר מכן הקל על היורשות והותיר עיקולים על חלק מהרכוש. בהמשך התקבל פסק דין סופי בבית המשפט העליון שקבע כי בנות הדוד התובעות זכאיות ל-7% מרכושו של המנוח.

עם קבלת פסק הדין ביקשו בנותיו של המנוח להסיר את ההגבלות מעל הצוואה. אלא שבנות הדוד שלהן טענו כי עדיין לא הגיעו להסכמה לגבי שוויים של אותם 7%, ובנסיבות אלה אין עדיין מקום להעביר את הרכוש ליורשות.

אבל בפסק הדין שהכריע בין הצדדים נמתחה ביקורת חריפה על התנהגותן של התובעות. הדיינים - הרב דניאל אדרי, הרב בן ציון הכהן רבין והרב אלעד עלי - גזרו מעמדת חכמי ההלכה שני היבטים להטלת עיקול: חשש אמיתי להברחת רכוש וסיבה טובה לפגיעה בזכויותיו הממוניות של הפרט.

נקבע כי בתחילה, לפני שהתבררה הבעלות על רכושו של המנוח, באמת היה חשש סביר שיוברח, והצוואה הוקפאה כדי שלא לפגוע בתובעות ולוודא שההחלטה בעניין הרכוש תקוים ותכובד. לאחר מכן התברר שההקפאה גורמת נזק לא מידתי ליורשות, בהתחשב בכך שהזכויות של התובעות בעיזבון נמוכות, והפגיעה ביורשות מוזערה באמצעות היתר להשתמש בחלק מהרכוש והטלת עיקולים.

אלא שבחלוף 6 שנים של התדיינויות וניסיונות כושלים לפשרה וגישור, מצאו הדיינים כי כיום מה שמעניין את התובעות הוא "לקבל סכומי כסף גדולים מעיזבונו של המנוח". לשיטתם, התובעות משתמשות בצו העיקול ככלי לחץ להישגים משפטיים וכלכליים מעבר למגיע להן. העובדה שהן פנו לבית הדין – שאינו מעורה בסכסוך הרכושי – במקום לבית המשפט שיחליט מה השווי של זכויותיהן, מעידה על כך אף היא.

המשמעות היא שלא מתקיימים התנאים להותרת העיקולים על הצוואה, שכן אין חשש ממשי להברחת הרכוש, בפרט כשליורשות יש ממון רב והן הביעו מוכנות לקבל כל מה שבית משפט יפסוק לגבי שווי הרכוש שמגיע לתובעות. מצד שני, הפגיעה בזכויותיהן של היורשות – שמנועות להשתמש בנכסי העיזבון – אינה מידתית.

בתוך כך הדיינים הבהירו כי אין כל טענה כנגד תוקף הצוואה עצמה וכל שעומד על הפרק הוא מחלוקת כספית הקשורה להיקף העיזבון שאין לה שום קשר לאישור הצוואה. לפיכך נפסק כי העיקולים יוסרו והיורשות סוף סוף יוכלו ליהנות מרכושו של אביהן המנוח.