דירה נמסרה באיחור של 143 יום – הרוכשים יפוצו

רוכשי דירה במודיעין נאלצו להמתין חודשים בשל עיקולים על הנכס. חרף פיצוי מוסכם של 185 אלף ש', קבע השופט שהם יקבלו הרבה פחות. מדוע?

עו"ד אייל שטרנברגעדכון אחרון: 14.08.17 , 07:22

בית משפט השלום בראשל"צ קבע לאחרונה כי בעלת דירה במודיעין, שאיחרה במסירתה לרוכשים ב-143 יום בשל עיקולים שרבצו עליה, תפצה אותם ב-57 אלף שקל. השופט אבי סתיו קבע כי אכן הייתה הפרה של הסכם המכר, אולם מאחר שלא מדובר בהפרה "יסודית", הרוכשים לא יקבלו את מלוא הפיצוי המוסכם שעמד על 185 אלף שקל.

לפני כשלוש שנים חתמו הצדדים על עסקת למכירת הדירה תמורת 1.85 מיליון שקל. בתביעה לקבלת הפיצוי המוסכם טענו הרוכשים שהמוכרת הפרה את החוזה בכך שלא סילקה צווי עיקול ומניעה שהוטלו על הדירה בעקבות פשיטת רגל שאליה נקלע הבעלים הקודם, ובשל כך הם נאלצו להיגרר להליכים משפטיים מיותרים. הם הפנו להסכם המכר שקבע כי במידה שהזכויות בדירה יעוקלו תצטרך המוכרת להסירם תוך שבעה ימים. אלא שלטענתם, המוכרת גררה את העיקולים במשך זמן רב ולכן המסירה התאחרה.

תביעה

זוג גילה אחרי 20 שנה: לדירה אין היתר בנייה

עו"ד עידן קייפי

תושבי נתניה ניסו למכור את דירתם ונחשפו לראשונה לתקלה הבירוקרטית. עורך הדין שייצג אותם ברכישה, יחד עם העירייה, ישלמו להם 250 אלף ש'

זוג גילה אחרי 20 שנה: לדירה אין היתר בנייה

מנגד טענה המוכרת שכלל לא הפרה את ההסכם, אבל גם אם הפרה אותו – לא מדובר בהפרה "יסודית". בנוסף היא טענה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב רק כדי לזכות בפיצוי המוסכם. לדבריה, התחייבותה להסיר את העיקול הייתה כפופה לתשלום מלוא התמורה, ואילו הרוכשים לא שילמו לה בזמן.

היא הוסיפה שמכיוון שבדירה חיו שוכרים לא הייתה משמעות לאיחור במסירה, ואילו הרוכשים היו משלמים לה את מלוא התמורה הם היו יכולים לקבל ממנה את דמי השכירות. במקביל היא הגישה תביעה נגדית בטענה שעצירת התשלומים הייתה הפרת הסכם בוטה.

בתגובה טענו הרוכשים שבהסכם נכתב מפורשות שהם רשאים להקפיא את התשלומים עד להסדרת הזכויות בדירה, והשופט אבי סתיו קיבל זאת וקבע שהם פעלו כדין ולא הפרו את ההסכם.

מנגד, הוא מצא שהמוכרת הפרה את ההסכם בכך שלא טיפלה בהסרת העיקולים במהרה – אולם זו אכן לא נחשבת הפרה יסודית. לעומת זאת, האיחור במסירה כן מהווה הפרה יסודית שכעקרון מזכה בפיצוי מוסכם.

בעניין זה דחה השופט סתיו את טענות המוכרת והבהיר כי היה עליה לעמוד בהתחייבותה ולמסור לתובעים את הזכויות המשפטיות הנקיות בדירה – ואין ספק שזה לא היה המצב במועד המסירה. הוא הוסיף שאינו סבור שהרוכשים נהגו בחוסר תום לב בהגשת התביעה כאשר הראיות מעידות כי פנו למוכרת כמה פעמים לפני ולא זכו לתשובה.

הטענות היחידות של הנתבעת שהתקבלו נגעו לגובה הפיצוי ואופיו. בהקשר זה צוין כי בהסכם יש שתי הוראות לקבלת פיצוי: הוראה כללית בדבר פיצוי מוסכם ופיצוי ספציפי על כל יום איחור. במקרה זה נקבע כי עדיפה ההוראה הספציפית – שהפיצוי לפיה מותאם יותר לעוצמת ההפרה הקונקרטית.

בסופו של דבר נקבע כי הרוכשים זכאים לפיצוי על 143 ימי איחור (400 שקל ליום). בסך הכול חויבה המוכרת ב-57,200 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 22,500 שקל.