תביעת כתובה: גבר התגרש כי אשתו לא הרתה

אישה גרושה הסכימה לקבל רק 300 אלף שקל במקום חצי מיליון כפי שהתחייב בעלה בחתונה. כשהתחרטה על הוויתור, דחה בית הדין הערעור שלה

עו"ד תירצה ברזיליפורסם: 23.08.17 , 18:20

סכסוך על סכום הכתובה בין בני זוג גרושים, שנפרדו משום שהאישה לא הצליחה להרות, הוכרע לאחרונה אחרי שעבר בין שלוש ערכאות: בית הדין הרבני הגדול קבע כי האישה, שהסכימה לקבל 300 אלף שקל במקום 500 אלף כפי שהתחייב הבעל ביום החתונה, לא תוכל לחזור בה ולבקש את הסכום המלא. הדיינים דחו את טענתה שלפיה הוויתור נעשה בשל טעות של עורכת הדין שייצגה אותה.

בני הזוג נישאו ב-1999, כשהיו בני 18, ובמשך 15 שנים ניסו ללא הצלחה להביא ילדים לעולם עקב בעיה בהתפתחות העוברים ברחם. היחסים ביניהם התערערו לאחר שהאישה גילתה שבעלה בגד בה והכניס אישה אחרת להיריון. ביוני 2014 היא הגישה לבית הדין הרבני בתל אביב תביעת שלום בית ולחילופין גירושים, ותביעה לתשלום מחצית הכתובה שלה – 500 אלף שקל.

תביעה

הפסידה כתובה של מיליון ש' בשל חשד שבגדה

עו"ד שירלי מנוחין אלמוג

במסגרת הליך גירושים סירבה אישה לחשוף התכתבויות עם גבר זר. בית הדין הרבני קבע שיש כאן "ספק בגידה" ופטרו את הגרוש מתשלום הכתובה

הפסידה כתובה של מיליון ש' בשל חשד שבגדה

הזוג התגרש לאחר שהבעל סירב לנסות שלום בית ולאישה נפסקו 300 אלף שקל עבור הכתובה לאחר שהביעה הסכמה לסכום המוצע. אולם כשנה וחצי לאחר מכן האישה חזרה בה מה"וויתור" על מלוא הכתובה והגישה לבית הדין הרבני האזורי תביעה לתשלום של 1.35 מיליון שקל – הסכום המלא שנכתב בכתובה בצירוף ריבית והצמדה.

היא טענה שהוויתור נעשה עקב טעות משפטית של עורכת הדין שייצגה אותה בהליך הקודם, וכי מגיע לה פיצוי גבוה על הסבל שהסבו לה בגידותיו של בעלה. הבעל טען מנגד שבלאו הכי האישה לא זכאית לכתובתה לפי ההלכה בגין היותה "מוחזקת לנפלים", שהפילה את שלושת הריונותיה. ובכל מקרה, ציין, הסכום שנכתב בכתובה הוא מופרז ונכתב "לכבוד" בלבד.

בית הדין הרבני האזורי דחה את טענות הבעל והזכיר שמצוות פרו ורבו מוטלת על הבעל, על כן רואים בו כמי שאשם בכך שלא הצליח "להיבנות מאשתו". לכך התווספה העובדה שהאישה רצתה בשלום בית והוא, לעומת זאת, בגד בה והתעקש על גירושים. אבל באשר לכתובה נפסק שהאישה "מחלה" על מלוא הסכום והיא לא יכולה לחזור בה כעת.

על החלטה זו ערערה האישה לבית הדין הרבני הגדול. במסגרת זו השאלות המרכזיות שלהן נדרשו דייני ההרכב היו אם האישה זכאית לכתובה, אם אכן "מחלה" עליה, ואם כן – האם היא רשאית לחזור בה?

נשיא בית הדין, הראשון לציון הרב יצחק יוסף הביא דעות מכאן ומכאן, מבית שמאי ובית הלל, רש"י, שולחן ערוך ועוד, ולבסוף הגיע למסקנה שהאישה הייתה זכאית לכתובתה (על אף ההפלות) ואפילו למלוא הסכום, משום שהיא רצתה שלום בית בעוד שבעלה רצה להתגרש.

עם זאת, האישה ויתרה על זכות זו כשהחליטה לתבוע רק את מחצית הסכום, ולאחר מכן, במהלך הדיון בבית הדין האזורי, אף הודיעה שהיא מסכימה לסכום של 300 אלף שקל בלבד.

מכאן, שהאישה מחלה על הכתובה המלאה מתוך מודעות מלאה ולא עקב טעות של עורכת הדין, ולכן היא לא יכולה לחזור בה "בבחינת שבעל דין לא יכול להיות 'טוען וחוזר וטוען'". הרבנים יצחק אלמליח ויעקב זמיר הסכימו עם הנשיא ועל כן הערעור נדחה, אולם הוחלט שלא לחייב את האישה בהוצאות משפט.