"חוששים מזכויות הילד כפי שבעבר חששו מזכויות העבד"
"בדיוק כשם שבעבר חששו ממתן זכויות לעבדים או לנשים, כך חוששים היום רבים מהמבוגרים לתת זכויות לילדים", כך הסבירה השופטת סביונה רוטלוי את התנגדותם של רבים מהמבוגרים להעניק לילדים זכויות בחוק. השופטת גם מתחה ביקורת על הממשלה, ש"מצפצפת על החוקים" שכבר חוקקו, ואינה מיישמת אותם
"הממשלה מצפצפת על החוקים". כך אמרה אתמול (ה') שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב, סביונה רוטלוי, בכנס שהתקיים במכללת "שערי משפט" בהוד השרון, תחת הכותרת "מסקנות הוועדה לבדיקת זכויות הילד, הלכה למעשה".
השופטת עמדה בראש ועדת רוטלוי לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה. הוועדה פעלה במשך שש שנים ולפני כשנה הגישה את מסקנותיה.
"בעבודתנו מצאנו ממצא אחד הקושר את הילדים מכל העדות, התרבויות והגילאים. הדבר המרכזי שילדים התלוננו עליו הוא חוסר הכבוד שהם חשים מצד המבוגרים", ציינה השופטת רוטלוי. "אני חושבת שחשוב שנאזין לקול הזה של הילדים ונסיק את המסקנות".
לדברי רוטלוי, "מאז שפורסמו המסקנות שלנו אני נתקלת יותר ויותר בתופעה שבה מבוגרים רבים - לא משנה אם הם מורים, משפטנים או פסיכולוגים - קובלים על כך שיש מערכות לזכויות ילדים. יש שטוענים כי זכויות לא יוסיפו מאומה לילדים, המקבלים את כל צרכיהם מהמבוגרים, ושיש שפע של חוקים שמסדירים את הספקת הצרכים הללו. אחרים טוענים שאין חשיבות כה רבה לזכויות כיוון שיש ערכים מוסריים נצחיים חשובים הרבה מאשר זכויות - כמו אהבה, רחמים והקרבה עצמית והם חשובים יותר לילדים. רבים, בעיקר ארגוני מורים, טוענים כי אם נעניק זכויות לילדים למעשה נגביר את הכאוס שבסדר החברתי שאנחנו מצויים בו, ותגבר האלימות.
"בהתנגדויות הללו חבויות שתי תופעות; תופעה אחת מתחום הפסיכולוגיה - נראה שעולם המבוגרים חושש לאבד מהסמכות שלו, מהשליטה המוחלטת שלו בעולם הילדים. עולם המבוגרים לא מכיר ברובו שפה של דיאלוג, דיאלוג אמיתי עם ילדים. הוא מאורגן יותר בשפה של צייתנות וכוח ולכן חושש משינויים. בדיוק כשם שבעבר חששו ממתן זכויות לעבדים או לנשים. נכון שהענקת זכויות לילדים יוצרת חוסר שקט אצל חלק מהמבוגרים, שנוח להם יותר להנחית הוראות, להשליט את דעתם, לקדם צייתנות ולמנוע חירויות. אבל איזה סוג של בני אדם אנחנו מגדלים בדרך כזאת?
"התופעה השניה קשורה באי הבנה של חלק מהמבוגרים ביחס למשמעות של זכויות ולמשמעות הענקתן לילדים בפרט. ילדים, כבני אדם, זכאים למלוא זכויות האדם שלהם. ילד אינו שונה ממבוגר בזכותו לחיים, לכבוד ולשוויון. זכויות האדם קיימות מכוח המוסר ומכוח כללי המשפט הבינלאומי".
הממשלה והכנסת לא עושים די
השופטת הסבירה כי הענקת זכויות לילדים מעניקה להם את הכבוד שהם ראויים לו ומחנכת אותם להעניק כבוד לאחרים. "ילד שינהגו בו בכבוד ינהג באחרים בכבוד. כך יגדלו דורות של אנשים שיכבדו את הזולת".
השופטת התייחסה לגל מעשי האלימות בקרב ילדים. "אנחנו רואים מצב הילדים בעולם וגם את מצב הילדים בישראל בשנים האחרונות עקב גידול מימדי העוני, הנשירה ממערכת החינוך, העליה בשיעור האלימות במוסדות החינוך. במצב זה מתחזק הצורך בהצהרה ובעיגון מפורש של זכויות לילדים, שיסייעו בידם ובהבטחת טובתם".
השופטת מתחה ביקורת גם על הממשלה ועל חברי הכנסת וטענה כי אלו לא עושים די על מנת לעגן בחקיקה את זכויות הילדים. "לחקיקת זכויות יש ערך חברתי, היא נותנת נורמות וסטנדרטים, מחייבת הקצאת משאבים מטעם המדינה ומחייבת גם קביעת מדיניות כלפי אותן זכויות. היום הדבר הזה אינו קיים. אין מדיניות כלפי ילדים במדינת ישראל.
"זכויות ילדים חיוניות לאור העובדה שלילדים אין כוח פוליטי, למרות שהם מהווים 34 אחוזים מאוכלוסיית המדינה. כל אחד מחברי הכנסת מייצג סקטור מסוים ומביא מערכת ערכים ורעיונות. מעטים חברי הכנסת שרק או בעיקר זכויות הילד עומדות לנגד עיניהם. גם אם נתבונן בחוקים שנחקקו בשנים האחרונות - אלו חוקים נפלאים שבכלל לא מיושמים. הממשלה בשפה בוטה מצפצפת על החוקים הללו. אנחנו רואים שהחוקים שנועדו לטובת אותם ילדים לא נאכפים".
לפנייה לכתב/ת 
