ש"ס, ברוכה הבאה לציונות

ראש עיריית דימונה, מאיר כהן, הוא המזרחי היחיד בין 120 חברי חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. אך נוכח החלטתה של תנועת ש"ס להצטרף להסתדרות הציונית, הוא כבר לא יהיה בודד באולם ובמסדרון. ברם, ההחלטה מעוררת תחושות של חוסר נוחות והתנגדות בשורות העסקנים הוותיקים. לכאורה היתה צריכה להיות כאן שמחה גדולה על הצטרפותה של ש"ס, שרוב מצביעיה אינם חרדים, אולם אין שמחה במחנה הציוני וכל הטענות נשלפות כדי לנמק מדוע לא ראוי "לקבל" את ש"ס. ההגמוניה הישנה מרגישה מאוימת.

אכן, בהחלטה אחת ערערה ש"ס על שתיים מההגמוניות האשכנזיות החזקות ביותר: ההגמוניה האנטי-ציונית בעבר והא-ציונית בהווה של אגודת ישראל, וההגמוניה השולטת זה עידן ועידנים בהסתדרות הציונית. נציגים של כל אחת מההגמוניות הללו תקפו את ש"ס על החלטתה.

ח"כ גפני מ"דגל התורה" פתח את המערכה נגד ש"ס בנאום משתלח מעל בימת הכנסת. גפני האשים את התנועה בהצטרפות לארגון הנשלט על ידי הרפורמים ובכך שהם יישבו בהסתדרות הציונית "עם שונאי הדת הגדולים ביותר". "יתד נאמן" כינה את ההחלטה: "הפניית עורף למוסכמות בסיסיות ויסודיות של היהדות החרדית במאה השנים". גדולי התורה האשכנזים רואים בהחלטה ערעור טוטאלי על מעמדם. מעניין שדווקא החלטה פוליטית שולית על הצטרפות לארגון הנמצא בדעיכה נתפסה כערעור על סמכותם ולא עמדותיו ההלכתיות העצמאיות של הרב יוסף.

את המתקפה נגד ש"ס מצד ההגמוניה השולטת בהסתדרות הציונית מוביל הרב הרפורמי אורי רגב, מחבר הנאמנים של הסוכנות. במאמרו: "מה לש"ס ולתנועה הציונית?" הוא קורא "לסכל התרגיל האבסורדי של הכנסת הסוס הטרויאני הקרוי ש"ס להסתדרות הציונית".

רגב מסתייע בדברי גפני נגד ש"ס למרות שהוא אמור להיות מודע לטיעון האנטי-ציוני העומד בבסיסה. מתברר שאליטות יריבות מובהקות מוכנות לשתף פעולה אם גורם כל שהוא מערער על מעמדן. רגב טוען שש"ס לא צריכה להתקבל להסתדרות הציונית בהיותה מפלגה המתנגדת לדמוקרטיה ושוויון. אפשר להתווכח על עצם הטיעון ולראות בש"ס תנועה ישראלית עממית שבמידה רבה קידמה דמוקרטיה ושוויון בישראל. בכלל, מה הקשר בין ההסתדרות הציונית הבוחרת את נציגיה בשיטה בעייתית, ובין הסוכנות שנציגיה ממונים בזכות כספם לדמוקרטיה ושוויון?

החשש השני שמביע רגב כרב רפורמי נראה על פניו מוצדק: "נציגי ש"ס לא יהיו מוכנים לדבר עם הרפורמים – הם באים כדי לדחוק את רגליהם". ובכן בתנועה הציונית, כמו בכנסת, ישנן תנועות בעלות אידיאולוגיות מנוגדות. בהליך קבלת ההחלטות מוצאים פשרה בין הניגודים. כבר עכשיו תנועות הזוכות ברוב בהסתדרות הציונית דוחקות את רגליהן של אלה שהפסידו.

הידברות? נציגי ש"ס ידברו עם מי שישבו אתם בדיונים כפי שחברי הכנסת מכל הסיעות מדברים ביניהם. כבר עתה אין ולא היתה כל הידברות בין הנציגים האורתודוקסים מהמזרחי (מפד"ל) לבין הרפורמים. מדברים ללא "הידברות".

מאות אלפי העולים מארצות האיסלאם בוני המדינה ומגיניה, מקימי ההתישבות בעיר ובכפר. הם היו הכוח הפועל של "המפעל הציוני" ללא נציגות בהסתדרות הציונית. החלטת ש"ס מתקנת עוול היסטורי באיחור של עשרות שנים.

ההרכב האתני של חבר הנאמנים יכול לשמש ביטוי וסמל למרחק העצום בין השיח הפנימי של הארגון לבין הציבור הישראלי בכללו. הקהילות היהודיות אמנם משקיעות מיליוני דולרים בפרויקטים שונים, תוך ניסיון להעדפת הפריפריה. בחלק מהתוכניות הוקמו ועדות משותפות לתורמים ולנציגי ציבור מקומיים שעצם הקמתם היוותה הכרה בבעייתיות הנובעת מהקולוניאליזם הפילנתרופי המתמשך מאז פקידי הברון ועד נציגי הסוכנות. בהסתדרות הציונית צריכים לשמוח על הצטרפות ש"ס ולראות בכך סיכוי להתחדשות ולקשר אמיתי עם האזרחים בישראל.

הרב פרופסור נפתלי רוטנברג הוא עמית-מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים ורב היישוב הר אדר