אינקוויזיציה ישראלית-יהודית?

הנוצרים חדשים היו ברובם יהודים, או בנים של יהודים, שהמירו את דתם לנצרות - מרצון או בכפייה. חלק לא מבוטל ממומרים אלה הצליח לטפס בסולם החברתי של ספרד הנוצרית, ובתוך דור או שניים הם הפכו מקבוצה של מוקצים לרכיב חיוני ומרכזי במעמד השליט. המרת דת זו ושינויים חברתיים אלה הביאו, כמובן, לנישואים רבים של נוצרים חדשים עם בני האצולה והמעמד הבינוני הגבוה של החברה הנוצרית-ספרדית. חוק טוהר הדם אמור היה לשים לכך סוף.

30 שנים אחר כך הוקמה האינקוויזציה הספרדית, שתפקידה לבחון ולחקור עד כמה נאמנים הנוצרים החדשים לדתם. במהלך האינקוויזציה הועלו אלפי נוצרים חדשים על המוקד בערי ספרד. במקורות היהודיים נחשבות השנים של סוף המאה ה-15 בספרד לשנות שמד חשוכות המלוות בכאב ובסבל רב. ב-1492 הוצא הצו המלכותי של מלך ומלכת ספרד שהורה ליהודים לצאת את ספרד בתוך שלושה חודשים. לימים הפך הגירוש לאות קין על מצחה של הדת הקתולית והחברה הספרדית. השיעור הקצר הזה בהיסטוריה מהווה הקדמה מאירת עיניים לאירועים המתרחשים כיום בישראל.

בתוכנית רדיו ראיינו את אחת מיוזמות "מכתב הרבניות", שבא בעקבות "מכתב הרבנים". שני מכתבים אלה עוררו רעש רב בתקשורת הישראלית: רבנים ורבניות החתומים על מכתבים מרעישים אלה מבקשים להגביל, לפקח ולמנוע ככל הניתן את המגע ומשא בין יהודים וערבים בישראל ובעיקר בן יהודיות וערבים. המגע הזה מוביל מבחינתם להתבוללות. את ההתבוללות הזו הם רוצים ורוצות למנוע ולהגביל ככל האפשר. כמעט בכל מחיר.

הרבניות יצאו בקול קורא לנשים יהודיות לצמצם את סיכויי הקשר שלהם עם גברים ערבים. לא לעבוד היכן שהם עובדים. לא להסתודד איתם במקומות העבודה וההתנדבות. בקיצור, להדיר את רגליהן מכל מקום בו ישנו צלו של "גוי" ערבי.

מבחינתה של אותה יוזמת "גוי הוא גוי". היא הוסיפה ואמרה בשידור כי: "לא משנה אם הוא ערבי. יש לנו מלחמה עם ערבים. אבל, גוי הוא גוי". המאבק שלה הוא בניסיון לטשטש את זהותה היהודית של ישראל. הרבנית נאבקת בניסיונם של אויבי ישראל להפוך את המדינה למדינת כל אזרחיה. מבחינתה, מאבק זה הוא חלק מהניסיון למנוע התבוללות של העם היהודי. זהו מאבק על נצח ישראל.

העמדת פנים של ערבים

טענתן המרכזית של הרבניות היא כי לעתים מזומנות גברים ערבים הנמצאים בסביבתן של נשים יהודיות פועלים באופן המסתיר את זהותם וכוונתם האמיתית. זהותם האמיתית היא ערבית ומוסלמית וכוונתם האמיתית היא "אינתיפאדה שקטה". לטענתן, גם אם ערבים אלה מציגים עצמם כ"מבינים ואוהדים" לקשייהן של נשים יהודיות אלה, למעשה זוהי העמדת פנים בלבד. משמעה של אינתיפאדה שקטה זו היא להצליח בהרס החברה הישראלית בדרך שונה מהדרך האלימה, דרך שבה נכשלו הערבים עד כה.

מה שמוצג לפתחה של החברה היהודית הישראלית על ידי הרבנים והרבניות היהודיים, הינו שלד המאבק הקיומי של עם ישראל

 לדורותיו. זהו שיח ההתגוננות היהודי. זהו כמעט שיח הקורבנות הניצחית היהודית.

האם ניתן למתוח קו דומה בין ההתרחשויות בספרד של המאה ה-15 וישראל של המאה ה-21? האם עם ישראל נאבק על עצם קיומו והמלחמה הזו היא מלחמת חורמה באוייבי העם היהודי כפי שנלחמו הנוצרים הספרדים בנוצרים החדשים לפני 500 שנה? מעניין מתי תופיע הדרישה הראשונה לחוקק חוקים בהם יובחנו ישראלים-יהודים מישראלים שאינם-יהודים ומה יהיה דינם של האחרונים.

מאיר עמור הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קונקורדיה מונטריאול וחבר בתנועת "הדמוקרטיים"