גם שר הבטחון וגם קצין חנוך ראשי אם אינכם יודעים צלש"ים מחלקים כאשר יש פשלות ויחידי סגולה תופסים תושיה אז הבה נרד מהשטויות האלה של חפוש אחר צלשניקים ונתמקד בעיקר

יש מלא סיפורי גבורה והרבה צל"שים שטרם חולקו. אנשים להכין סיפורים וממחטות...

כשהתוכניות דופקות והתכנון המבצעי נכון ויעיל והחיילים עובדים כמו שצריך, אין צל"שים וכולם חוזרים הביתה בשלום. כשהכל מתחרבן והחיילים מתאבדים על החברים שלהם, להציל, להגן ולחלץ אז יש צל"שים והרבה. ככל שגדלה כמות הברדק יש יותר צל"שים. יש לקוות שלא אולמנרט פרץ חלוץ יהיו חתומים על התעודות.

די הגיע זמן חשבנו ששטרן הוא השיא והנה זה נשבר. סיפור גבורה זה איך מצליח חיל החינוך לחמוק מפירוק ומגייס עוד ועדו כסף מיותר.

במשך כל ימי הלחימה - שכבתי על הספה בסלון וזיפזפתי בערוצים, עם קערת בוטנים וכוס קולה ישבתי ובהיתי בטלוויזיה - היה ממש משעממם אבל אני לא נישברתי - אני הגיבור האמיתי של המלחמה הזו !!!!

רס"ן רועי קליין ז"ל . המעט שאנו יכולים לעשות עבור מי שהקריב את חייו באופן הירואי כל כך, הוא לספר את סיפורו. לא ברור למה התקשורת הדחיקה-עד-העלימה את הסיפור הזה. אולי זוהי התנהגות לא פופולרית, אולי אינה עולה בקנה אחד עם תדמית החייל הסובל, הרגיש והחששן אותה מישהו מנסה לטפח. אולי מאחר וגיבור הסיפור, הוא, לא עלינא, מתנחל, אולי- ...אין שום הסבר ראוי להעלמת סיפור גבורה מדהים כזה - מדוע לא מספרים אותו בכל מקום בצעקה רמה, בהתפעלות רבתי, בגאווה מבצבצת, בתודה בהערצה, בדמעות. אז נספר אותו אנו, מאי מייל לאי מייל. רב סרן רועי קליין ז"ל , סמג"ד 51 של גולני, מהישוב עלי ( כן, כן התנחלות) , היה בעל הדרגה הבכירה בין לוחמיו בבינת ג'בל. בשעת הקרב, הבחין ברימון שהושלך לעבר אנשיו. מאחר ולא ניתן כבר היה להתגונן ולמנוע את פגיעתו הרעה של הרימון, הוא זינק עליו כך שגופו יחסום את מרבית ההדף ואנשיו ינצלו. קורבנו נשא את הפרי המיוחל. חייליו שניצלו סיפרו כי זעק " שמע ישראל" שעה שקפץ על הרימון. רועי קליין, גיבור מיתי בעידן של הערצת האנטי-גיבור, נקבר ביום הולדתו ה-31. מספרים עליו שהיה נגן סקסופון מצטיין ואיש רוח מבריק, שסיים לימודי הנדסה בהצטיינות. שטייל עם חברים באפריקה, שהיה לו צחוק מתגלגל, שכל מכריו מתארים אותו כאדם עדין ושלוו, שמשאלתה של אלמנתו היא כי ילדיה יהיו דומים לאביהם. גיבור מיתולוגי. יהי זיכרו ברוך. במקום להדליק נר, העבירו את סיפורו הלאה. מגיע לו הרבה יותר, אבל זה כל שנוכל לעשות.

גם הכלבים והחרקים בלבנון לא נטשו תחת ההפגזות של צה"ל ועדיין זה לא עושה מהם גיבורים.......

על רס"ן רועי קליין ז"ל המעט שאנו יכולים לעשות עבור מי שהקריב את חייו באופן הירואי כל כך, הוא לספר את סיפורו. לא ברור למה התקשורת הדחיקה-עד-העלימה את הסיפור הזה....אין שום הסבר ראוי להעלמת סיפור גבורה מדהים כזה - מדוע לא מספרים אותו בכל מקום בצעקה רמה, בהתפעלות רבתי, בגאווה מבצבצת, בתודה , בהערצה, בדמעות. אז נספר אותו אנו, מאי מייל לאי מייל. רב סרן רועי קליין ז"ל , סמג"ד 51 של גולני, מהישוב עלי היה בעל הדרגה הבכירה בין לוחמיו בבינת ג'בל. בשעת הקרב, הבחין ברימון שהושלך לעבר אנשיו. מאחר ולא ניתן כבר היה להתגונן ולמנוע את פגיעתו הרעה של הרימון, הוא זינק עליו כך שגופו יחסום את מרבית ההדף ואנשיו יינצלו. קורבנו נשא את הפרי המיוחל. חייליו שניצלו סיפרו כי זעק " שמע ישראל" שעה שקפץ על הרימון. רועי קליין, נקבר ביום הולדתו ה-31. מספרים עליו שהיה נגן סקסופון מצטיין ואיש רוח מבריק, שסיים לימודי הנדסה בהצטיינות. שטייל עם חברים באפריקה, שהיה לו צחוק מתגלגל, שכל מכריו מתארים אותו כאדם עדין ושלוו, שמשאלתה של אלמנתו היא כי ילדיה יהיו דומים לאביהם. גיבור מיתולוגי. יהי זיכרו ברוך. במקום להדליק נר, העבירו את סיפורו הלאה. מגיע לו הרבה יותר, אבל זה כל שנוכל לעשות.

וזו התוצאה. מלחמה מטומטמת שנלחמנו אותה במפורש לא כדי לנצח. אני עם הצבא הזה גמרתי.

רק לחשוב שאיבדנו כזה אדם,מעצימה את תחושת התבוסה הגדולה במלחמה,המעט ביותר שניתן לעשות עבורו הוא לכבד את זיכרו,ולתמוך ולעזור למשפחתו,יהי זיכרו ברוך.

נכון שהחיילים היו גיבורים אך מי שנתן את הפקודה להכניס אותם היה נמהר טיפש וצריך לתת על כך את הדין ידעו שהשטח רווי מטענים ידעו שלטנק לא הייתה פלטת גחון ובכל זאת הכניסו טנק מיושן יחסית למוות בטוח.

ואנחנו, אולי רצוי שנעניק לו צל"ש כמו זה שהוענק לצ'אוצ'סקו.

יודעים? יש את הסיומת הזו - ז"ל - שמציבים ליד שמו של נפטר. המשמעות שלה היא "זכרונו לברכה" או "זכרו לברכה". (איך שתרצו) עם כל הכאב שיש בי עם המחשבה על רועי קליין, על משפחתו ועל היתומים והאלמנה שהשאיר. אני ממש מסוגל להרגיש את המשמעות של "זכרונו לברכה" ליד שמו. אבל אף אחד לא טרח לעשות משהו בנידון. התקשורת הצניעה את הסיפור באופן מביש לחלוטין. הלוואי שיכולתי להתנחם בכך שלפחות ילדיו ובני ביתו יודעים את האמת.. אך לא, אני לא יכול. וגרוע מזה - אני לא מצליח למצוא סיבה ראויה לכך שהסיפור הוצנע כל כך, למעט.. סליחה רועי. למרות שלא אני אחראי על תוכן הכתבות, אני עדיין מבקש ממך סליחה, עצם זה שאני נכנס בכל זאת לאתרי האינטרנט הללו על מנת לקרוא חדשות, מחייב אותי בכך.

אבל מה זה יעזור? גם בדרך שאתם מציגים את זה וגם בתגובות שעוד מעט יצטברו כאן, כל מה שאתם מסוגלים הוא לקלל, ללכלך וללגלג. לא התקשורת ולא הטוקבקיסטים ראויים לחיילים שהקריבו עצמם כדי שתוכלו לחיות.

כל גיבור \מעשה גבורה מצד חיילנו ראוי להיות מונצח.

חייבים שיהיה למלחמה הזו אות, כדי שכל הגנרלים יוכלו להתגאות בו במסדרים ובהופעות

אבי קיבל צל"ש במלחמת יום כיפור, ואמר על זה משפט שנחרט עמוק בזכרוני: "במקום שמחלקים מדליות זה כדי לכסות על טעויות של גנרלים" תחשבו על זה

כבודם של הגיבורים כרועי קליין וכצוות הטנק אינו מוטל בספק, אבל מה עם ההוקרה, הצל"ש הכללי ואולי גם האישי שצריך להינתן לכל המילואימניקים שנכנסו פנימה ללבנון בשביל כולנו, ללא ציוד והכנה מתאימים. כניסה רשלנית שכזו למצב מלחמה תוך הפקרות ישירה מטעם המדינה, היא היא המזכה או הצריכה לזכות את אותם מילואימניקים גיבורים שנכנסו למרות חייהם ומשפחותיהם פנימה בשביל לדאוג לכולנו- ואותם צריך להכיר ולזכות בתודה ובתעודת הוקרה לפחות

יתנו לעם משהו להתגאות בו בשביל להשתיק את המדיניות הכושלת שלהם.