רואים את בית הכנסת מכיוון דרום מזרח, מכיוון המגדל שלאחר מכן חלקו שימש כמשרד של המשק,ישבה בו שנים מרים קלברמן ז"ל, אשתו של משה מתמונה 7. ליד בית הכנסת, נבנה לפני שנים מספר צריף במתכונת צריפי פעם אולם אין זה באמת צריף מן הראשונים. בני משפחת קלברמן עדיין גרים במשק ומגדלים את ילדיהם [הגדולים מאד...]. וכפי שכתב החכם מכל אדם "אין חדש תחת השמש", כאשר גילו את הכנסיה העתיקה, היה זה בעת שסללו שם כביש [בקטע המתעגל] ולכן יש עתיקות גם מצידו השני של הכביש, בחצרות הבתים. נהג הטרקטור, ז., שאיבד את אחיו בתקופה ההיא במטוס שהופל בבולגריה, ראה והבין שהכל יעצר אם ידווח, דרס מהר את העתיקות במסלול ורק לאחר ההשלמה, דיווח. פרט פיקנטי, אחת המשפחות הראשונות הייתה מאד דתית, משפחת שנל, ולכן בנתה מקוה בצמוד לביתה [בפאתו הדרומית מזרחית], לאחר מכן גרה שם משפחת באום, בית זה נהרס לפני מספר שנים בכדי להקים בית חדש. המשפחה הדתית עזבה לפני שנים רבות לרמת ישי שם גם אירעה טרגדיה עם הבן שהאצל הרגוהו בחשד של שת"פ עם הבריטים. אגב, בכתבה הקודמת שלחתי תגובה על תולדות המחלבה, חבל שלא פורסמה, יתכן ולא הבין העורך רמזים מסויימים [חלק מן הדמויות איני מפרסם בשם מלא מסיבות שונות], כמו בעניין אחת ה"מלאכיות" שישבה במבנה זה לאחר פטירת פסח עולמי, החשב, במבנה שבו מפעילים רבקה וירון לובש את מסעדתם החמודה, אולי יחשוב העורך פעם שניה ויפרסם כאן, לטובת הקוראים, מי שמכיר את הדברים, יודע שאין כל דבר רע, גם ברמזים, באתי לשבח ולא לבקר [אף שאני מכיר גם צדדים נוספים]. ובמבנה הצמוד מצוי ה"דרך" של מירב, רעיון מקורי, יש לציין, דורי [שאביו ריכז עד פטירתו את הגד"ש, לאחר שהרכז הקודם קיבל התקף לב בשדה ועבר לעבודה משרדית במחלבה] עצמו לפחות ישב פעם במחסן הכלים של דוד תמים [או טמים, אף פעם לא הצלחתי להבין איך באמת מאוית השם] שהגיע עם הקבוצה הצרפתית, לאחר ההפרטה. במבנה מתחת מגדל המים שפורסם בכתבה שעברה, היה המוסך של המשק ומאוחר יותר, מוסך חיצוני [הפרטה...], לידו היו הקרוואנים בהם שוכנו עולי תחילת שנות התשעים. ושוב בעניין עולים, הייתה תקופה שעולי אתיופיה שוכנו בשרידי "דולפין", תקופת ה"אופניים" וסגירת הדשא הגדול בגדר, למי שזוכר,פתרון חצרות יסף היה טוב לכולם. ומעניין לעניין, גם גן אוטו הירש, ממנהיגי יהודי גרמניה, גודר לפני שנים, מטעמים ידועים, לא אזכיר את פרשיית גן הילדים [העניין שם לא היה הילדים אלא של זהות הישוב] לה רמזה אחת המגיבות מן הכתבה הקודמת [איני יודע אם מגיבה זו מכירה את כל הפרשיה]. מול שבי ציון טובע סטי"ל ישן, מטעמים ידועים ומהווה משיכה לצוללנים. ואם הגענו לצוללנים, היה גם יצחק עופר ששירת בשייטת והוכר כחלל צהל, אומנם באיחור, היה רפתן וכמדומני [אין לי מקור לזה] שעמד פעם בראש המועצה. ופרט פיקנטי, שבי ציון הייתה המועצה המקומית הקטנה בארץ משך עשרות שנים, עד שנהריה חמדה את מיסיה, הפתרון בדלית ברירה היה להיבלע במועצה האזורית מטה אשר, לא ברור שהיה זה לטובת הישוב [כוונתי לאיבוד העצמאות], אך זהו דיון אחר. המועצה והיום ועד הישוב ישבו ועדיין במבנה שמאחורי המגדל, יחד עם סוכנות הדואר, ליד גן הילדים. והספריה... הספריה שפעם ישבה בדרום אם זכור לי טוב, עליזה קלפפר הייתה אז הספרנית] ועתה במבנה החדש, יחד עם חניתה הדואגת לעדכונה... והרכבת ההיא, גם ירדה פעם מהפסים, בעת הצפה גדולה שהייתה... בתמונה 3 עמנואל שוורץ עם החליפה ובאמצע כמדומה שזה איזי לוינגרט. בתמונה 6, מקדימה עם חליפה, ספר למברגר, מאיר וייל מימין, משה שטרק משמאל, ד"ר שויאר ליד האשה בלבן, ויוליוס פרוייליך מאחור למעלה. בתמונה 8 הנהג נראה כשוורץ, בעלה של מרתה. בתמונה 13, עם הכיפה, יושב זאב ברלינגר, שהיה מורה, שעזב לאחר לימודיו [פרשיה המוכרת היטב לותיקים...] לחיפה. בתמונה 14 המורה היא אהובה [איני יודע שם משפחתה], אינה מהמשק. בעניין חלק מהפרטים, נעזרתי גם באחד מותיקי שבי ציון. יתכן והמשך יבוא.

שבי ציון

הרכבת מסוף שנות ה-50 לפחות. ע"פ דגם הקטר.

מי שהגיע אחרי שנות החמישים המדינה לא העלתה בדעתה לתת להם אדמות אדוני הארץ הם הקיבצים והמושבים של ראשית המדינה.

הנכון הוא: טקס חנוכת תחנת הרכבת המחודשת בנהריה, פתיחה מחדש של קו הרכבת חיפה – נהריה. 04.05.1958. הקטר הנראה בשתי התמונות הוינו קטר ESSLINGEN V60 שמספרו 221. התמונות של הרכבת צולמו לפיכך ביום ראשון - י"ד אייר, תשי"ח - 04.05.1958. הטקס נערך באותו יום בשעה 12:00 בצהריים ועותק ההזמנה לארוע קיים גם בארכיון הרכבת. בשנת 1949 לא הופעלו ע"י רכבת-ישראל קטרי דיזל ולבטח לא הדגם האמור. מעט על קטר מס' 221 הנראה בשתי התמונות: הובא ארצה ע"י האוניה: "אורקטורוס" שהפליגה מנמל ברמן בגרמניה ביום 29.10.1958. קטר מס' 221 הוכנס לשרות בין 21.11.1957 ל- 23.02.1958. מופיע כקטר בשירות ברשימת קטרים בשירות מיום 31.03.1969. (אסמכתא: תיק: אחק/ 2 / 2, אר"י). מופיע כקטר בשירות ברשימת קטרים בשירות מיום 31.03.1972. (אסמכתא: תיק: אחק/ 2 / 2, אר"י). * 04.1989, הועבר לסדנאות הרכבת בקישון לקראת השבתה: 21.10.1998. הקטר נגרט בועדת גריטה מס' 3/98 מיום 30.12.1998. קטר זה הינו הקטר העשירי מתוך 14 קטרים שהועמדו למכירה ע"י "רכבת-ישראל" במסגרת קבלת "הצעת מחיר לקניית קטרים גרוטים" – מכרז מס' מס/רכ/ 2001 / 28, שפורסם ביום 18.10.2001. קטר מס' 221 הינו הקטר האחרון שנותר בסדנאות הקישון מדגם זה. הקטר נצפה ע"י ד"ר אביתר רייטר, ממחברי המחקר, ומר ירון דוזטס, בקישון, ביום סיור וצילום שנערך ביום 12.07.2005. לבסוף, נגרט קטר מס' 221 באמצעות ברנרים לחתיכות ברזל ביום 26.09.2005 ע"י צוותי גריטה שהוזמנו ע"י "רכבת-ישראל" אל סדנאות הרכבת בקישון. גריטת הקטר לחלקי ברזל בתאריך 26.09.2005 הינה סמלית משום שבתאריך זה, לפני 113 שנים, נחנכה לראשונה הרכבת בארץ-ישראל ! ככל-הנראה, התבצעה הגריטה במטרה לפנות מקום המיועד להקמת מבנים חדשים בסדנאות הקישון ולאחר שלקטר מס' 221 לא נמצא קונה. עד כאן. ושבת-שלום ! בברכה, ד"ר אביתר רייטר, מגה ארכיון לרכבות ולאוטובוסים, ארכיון התחבורה הציבורית הגדול במזה"ת.

השלג במישור החוף לא היה בחורף 1951 אלא בפברואר 1950.

הורי הגיעו לנהריה מחו"ל עם הנוער העולה בנובמבר 1950 ואימי סיפרה שמייד לאחר הגיעם ירד שלג כבד בנהריה ובסביבותיה. כך שזה ממש לא משנה אם זה בצדמבר, ינואר או פברואר, היה שלג כבד בסביבה בחורף 1950/51 .

הברון אדמונד דה רוטשילד ועוד כמה פילנטרופים בנכר. מן הראוי היה לתת אדמות מדינה ליהודים ששהו בארץ באותה תקופה על מנת שיכשירו אותן למען הדורות הבאים, שאכן החלו להציף את הארץ.

ולא רק זה גם היום ממשיכה החגיגה על אדמות הציבור באמתלה של "בנים ממשיכים" חלוקת אדמות במחירי זנות לדור הצעיר במושבים..הללו קונים במחיר מצחיק את האדמה שאם אני או אתה היינו רוצים לרכוש היה עולה לנו הון עתק ורובם אפילו לא גרים בבתים שהם בונים אלא משכירים אותם במחירי חזירות(עיין ערך מושב נטעים לדוגמא)בסכומים של 6000-8000 שקלים שכירות לחודש במקרה הטוב(מי שלא מאמין שייפתח יד 2 ויאמין)עיני לא צרה אך במדינה קטנה כשלנו חלוקת האדמות(הבזיונית)שהייתה כאן בקום המדינה והמשך חלוקת האדמה בצורה לא שווה גם כיום(ואל תספרו לי סיפורים על עבודת אדמה אם בזמנו התפרנסתם מן האדמה וכיום אתם בונים עליה גני אירועים לא חוקיים או מחסנים להשכרה או יחידות דיור או בתים במחירים מופקעים תוך ניצול מצוקת הדיור או מעבידים תאילנדים בפרך אז אתם כבר לא עובדי אדמה ויש צורך לכנס את האדמות ולחלקן בצורה שווה לכלל האוכלוסיה) בקיצור מה יש לומר-בזיון.

וכל הכבוד ליקים החמודים...

עשרות שנים אחרי קום המדינה. המדינה המשיכה לתת אדמות למי שהיה מוכן לעבור לישובי ספר או להיות חלוץ בהקמת התישבוית חדשות בנגב בערבה בבקעה ביוש וברמת הגולן.איפה התחבאת בכיין שכמותך.

כנרת חוגגת 100 שנים!! זו לא סיבה טובה לעשות גם כתבה?

זה כל כך מרתק ומעניין, הלוואי שמישהו יקים מוזיאון עם כל התמונות וההסברים בטורים שלך. כל כך חשוב ומרגש!! והתמונה עם דני קיי!!!!!! וואוו!!!!! אני פשוט יושבת ומתרגשת ובא לי לבכות!!!!!!!! יופי של טור, תודה - מכל הלב!!!!

נלחמו, עבדו והקריבו את חייהם כדי שמשפחתך תקבל מדינה על מגש של כסף. הם היו צריכים לקבל הרבה יותר ממה שיש להם היום....

לאחר מלחת יום כיפור (אז הייתי סרן צעיר) ,עזבתי את מושב שבי ציון לטובת מיאמי ומשנת 74' אני חיי שם ,אך הלב עדיין במושב והגעגועים לא מרפים ,מקוה לשוב בשנים הקרובות עם האישה ,הילדים והנכדים.

יוסף למברגר ז"ל הוא שגילה את העתיקות בזמן עבודתו על הטרקטור

אכן זאת אהובה גרה בקריות

אין זה עמנואל שוורץ זה לא סבי

עד ראשית שנות החמישים קטרי הרכבת בארץ היו קטרי קיטור מנדטוריים. לכן לא ייתכן שהתמונות הן מיד אחר מלחמת הקוממיות ושנת 49 . בתמונות מופיעים קטרי דיזל . בתחילת שנות ה-50 התקבלה ברכבת ישראל החלטה להחליף את צי קטרי הקיטור בשרות הרכבת בקטרי דיזל אמינים יותר וקלים יותר לתחזוקה. בשנת 1952 הגיעו לרכבת ישראל שלושה קטרי דיזל ראשונים שמוספרו (101-103) מתוצרת חברת Societe Anglo-Franco-Belge. קטרים אלה צוידו במנועים אמריקאים מתוצרת ג'נרל מוטורס ושרתו ברכבת ישראל משך עשרות שנים. החל משנת 1954 החלה רכבת ישראל לרכוש קטרי דיזל ישירות מחברת ג'נרל מוטורס. קטרי הקיטור הישנים הועברו לגריטה בוולקן תעשיות ברזל ויציקה וחבל שלא נשארו אחד או שניים פעילים . בברכה אבי ברילנט זכרון יעקב

באותה שנה שלחו אותי הוריי לקייטנה בשבי ציון. גרתי ( בבית 61 ? ) אצל אסתר ושאול אלסברג וילדיהם נחשון ויאיר. יחד עימי היה גם ילד בשם ישראל שאם אינני טועה בא מרמת חן. אחת התקופות היפות בחיי.

ותודה על ההסבר המפורט. שבת שלום.

את אדמותיהם למדינה ולא להיפך.

שווה לבקר בשבי ציון. אני מגיע 4 פעמים בשנה לחקור שם את הצומח הימי ותמיד נהנה. יש שם ריף מקסים שמעלה סריות של גלים מדהימים בשפך נחל בית העמק. יש לי כמה תמונות מהכניסייה אבל הן חדשות:)