אף אחד מהעיר לא רצה להגיע למושבים. וכי מי היה משוגע ללכת למושבי עולים שזה עתה הוקמו על ידי אודים מוצלים מאש השואה? מי רצה ללכת לגור בפחון דולף , ללא חשמל ומים זורמים? מי רצה לעבוד בחקלאות, להישרף בשמש בקיץ ולבוסס בבוץ בחורף? מי רצה לעבוד ביום ולשמור בלילה מפחד המסתננים והפדאיוו? מי רצה לשבת במושב כאשר אין אוכל ופרנסה, כל משפחה קיבלה פרה אחת ושליש פרד. למרות כל זה הצליחו המיישבים במעשיהם ופתאום לגור במושב הפך לטרנד. לא היית אז שותף שלי, אל תהיה שותף שלי היום. אגב, עד היום ישנם מושבים והתיישבויות חצי נטושות בנגב שמשוועות להגעת תושבים חדשים אתה מוזמן להצטרף.

שבי ציון מודל 2007 – מבט מפוקח על הישוב בראי הדורות – עופר קרן התבקשתי בערב פסח 2007 לכתוב על שבי ציון כפי שרואה אותה בן משק מהצעירים. בישוב שחוגג בשנה הבאה שבעים שנה, אני אהיה צעיר לנצח. מסתבר שערב הפסח וההקבלה ליציאה מעבדות לחרות מלווה את הישוב מרגע הופעת הניצוץ הראשון, שנים לפני העליה לקרקע. מקימי הישוב השכילו למזלם הרב להבין שאין ליהודים צעירים מה לחפש באירופה וחייבים לעשות מעשה ולהתחיל את הכל מחדש. אני מלווה את שבי ציון מיום הולדתי. אבי ואימי לא היו חלק אורגני בגרעין המייסד. הם הגיעו עם משפחותיהם לשבי ציון בשנותיה הראשונות, כילדים עוד לפני קום המדינה. הורי התקבלו לקהילה שיתופית שיוויונית שהוקמה לפי תחושות הבטן של המייסדים. במבט לאחור השכילו המייסדים להתאים את חיי הקהילה השיתופית לצרכי הישוב בהתהוותו, תוך התייחסות מדהימה ויחודית לצרכי הפרט בקהילה. נתחיל מבראשית מרבית האוכלוסיה בעולם המודרני נתקלים במושג PIONEERS רק במערבונים. אנשי בראשית היחידים המוכרים לכל הם המהגרים למערב ארצות הברית. מהגרים שעזבו קהילה חמה ותומכת לעבר הלא נודע. המעבר נעשה בדעה צלולה מתוך מטרה להגשים את עצמם ולהגיע לעתיד טוב יותר עבורם ועבור ילדיהם. מהגרים אלו הפכו עם השנים לעובדי אדמה אשר גידלו בעיקר עדרי בקר ונקראו בוקרים, COWBOYS בפי הנוער. משפחתו של אבי הגיע לארץ כשהיא נושאת בגאון את שם המשפחה KELBERMAN שהוא בתרגום ישיר לעברית של המילה בוקר, הקשר של מקימי הישוב לעבודת האדמה באירופה היה מקרי לגמרי. לתלמידי בית ספר נהוג להסביר שעבודת האדמה היא אבן היסוד הבסיסית ביותר של אנשי הבראשית. ההסבה המקצועית שבצעו המיסדים ממקצועות חופשיים לעבודת אדמה תוך ירידה ברמת החיים לא מקובלת כלל בימינו. דומה הדבר לעזיבת סיר הבשר שהיה לאבותינו במצריים לטובת עתיד לא ברור. בסיפורי המקרא התחילו אבותינו גם כן את הכל מהתחלה, הקימו ישובים ולמדו לעבוד את האדמה. למקימי שבי ציון היתה הזכות להיות PIONEERS ולמזלם הטוב הצליחו להגשים את חלומם, לחיות בכבוד ולהקים ישוב לתפארת. רק בשנים האחרונות הצלחנו להבין את נס היציאה מגרמניה. אנשי רכסינגן לא היו חקלאים בבסיסם. השיגעון של העליה לארץ ישראל התפתח בעיקבות האקלים הבעיתי שפקד את היהודים במהלך שנות השלושים. הם תכננו בקפדנות רבה, היחודיות כל כך ליהודי גרמניה, את היציאה המסודרת מגרמניה והעליה לארץ. בשנת 1939 כאשר היציאה היתה כמעט בלתי אפשרית היה בידם סרטפיקטים כשרים לצאת מאירופה. יציאת אירופה של מקימי שבי ציון דומה מאוד ליציאת מצריים. למקימי הישוב נוצר מצב יחודי של חציית ים סוף. מאין מסדרון חד פעמי שאפשר לצאת מאירופה ולהגיע לארץ ישראל לפני סגירת השערים באירופה על ידי הגרמנים ובפלסטין על ידי המנדט הבריטי. בערב פסח ניסיתי לדמיין את הצעירים היהודיים יושבים סביב שולחן הפסח בשנות השלושים באירופה. במהלך קריאת ההגדה נהוג לברך בשנה הבאה בירושליים מתוך כוונה לעליה לארץ ישראל. אך מעבר לכך הצעירים ראו את החרות שלהם מצטמצמת משנה שנה. בהמהלך ההגדה קורא עורך הסדר שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים. הצעירים הרגישו שהסביבה מתחילה להיות עויינת ליהודים [וצרו עלינו להשמידנו] ומצד שני בער בהם הרצון לעשות דברים חדשים ואחרים. לאחר החג הניעו הצעירים את התהליך והחליטו לעשות מעשה ולקיים הלכה למעשה את יציאת אירופה. שבי ציון עלתה לקרקע ימים אחדים לפני חג הפסח. הישוב עבר תקופות קשות מאוד. אך לאורך כל הדרך הצליחו מקימי שבי ציון באופטימיות רבה הגובלת במקרים רבים לנאיביות להקים יש מאיין. הם הצליחו לשרוד עשר שנים לפני קום המדינה תחת שלטון בריטי בלב אוכלוסיה ערבית שבחלק מהמקרים היתה עוינת ותוקפנית. ראשוני המתיישבים הצליחו להגשים את חלומם ולפתח ישוב מבוסס תוך שמירה על עקרונות שויון וקהילה חמה ותומכת. עבודת האדמה לא היתה ערך עליון למתיישבים. הם בחנו כל פעולה בצורה כלכלית ולמדו שמי שמחזיק באדמתו נשאר במקום מושבו.

מיסדי שבי ציון לא שכחו את הסיבה שבגללה עלו לארץ. הם מעולם לא סלחו לשלטון הגרמני על הרס הקהילה והמשפחות המורחבות אותם השאירו אחריהם באירופה. המייסדים גילו יחס מיוחד לפליטי השואה וקיבלו אותם כשווי זכויות מלאים בקהילה. קהילה סוציאלית זו התאימה מאוד לתקומת המושב ולשנים הראשונות של המדינה. בשנים האחרונות התחלפה התפיסה הסוציאלית לדרך המתאימה לשיטה הקפיטליסטית המתקיימת בעולם המודרני. נהוג לייחס לכל ארגון או קהילה חתימה גנטית יחודית. כל מי שמצטרף כתושב לשבי ציון מקבל על עצמו את החוקים והמנהגים היחודיים של המקום. מנהגים אלו מייחדים את הישוב עד היום. אורח המגיע לביקור לא יכול להבחין במנהגים אלו והתושבים שנכלאו בקסמי המקום לא מסוגלים להבחין ביחודיות המנהגים. אם משווים את תושבי שבי ציון לבית מגורים בעיר או לתושבי שכונה בפרבר כל שהוא, ניתן ליחד את המקום בכך שלתושבי שבי ציון איכפת באמת אחד מהשני. כמו במשפחה, כאשר דורשים לשלומו של השכן שואלים מתוך דאגה כנה ולא רק מתוך נימוס. בשבי ציון של המאה העשרים ואחת עדיין ניתן למצוא עזרה הדדית שלא מתבטאת רק בכסף. אנשים מוכנים לתרום מזמנם ומרצם על מנת לעזור לשכן. התושבים נוהגים לברך אחד את השני בברכת שלום, ברכה המסמלת כל כך הרבה מעבר לקריאת המפגשים הנהוגה בעולם המודרני. בשבי ציון אנשים "הולכים לים", הולכים ולא נוסעים, הים הנפרש לאורכו של כל הישוב משרה אוירה יחודית ורוגע כולל. אוירה זו כל אורח מצליח להרגיש בכך שקצב החיים בישוב הוא איטי יותר מהריצה המתמדת מסביב. חברת הנוער הגדלה בישוב היא בריאה וחיובית יותר מחברת הנוער המודרני. נהוג להגיד שילד הגדל בישוב כפרי מרויח מספר שנות תום וילדות מעבר לנער הגדל בסביבה אורבנית. השילוב של השקט הכללי והאוירה היחודית מאפשר לנוער לחוות ילדות קסומה ומיוחדת. כבן משק העובר בסמטאות הישוב ניתן להרגיש שלכל בית בשבי ציון ופינת רחוב יש סיפור משל עצמו. הישוב הצליח במשך השנים להוריש לתושביו מצוות עשה ועל תעשה שהם הרבה מעבר למנהגים הנהוגים היום. ונשאלת השאלה הגדולה מהו המסר של המייסדים לדורות הבאים? • המיסדים זיהו את הצורך בעבודה משותפת. אנו מסבירים לילדים שהשלם הוא יותר מסכום הפרטים המרכיבים אותו. אדם ככל שיהיה חכם ומוכשר מאוד, לא יצליח ליזום ולהקים יש מאיין לבד. קהילה של אנשים התומכים אחד בשני מסוגלת לחולל את השינוי ולהגשים חזון של אנשים מוכשרים ומוצלחים. • ישנו כוח רב לאחיזה בקרקע. במידה והקהילה היתה מחליטה לעלות לארץ עקב המצב באירופה ולא היתה מקימה ישוב חקלאי אני מניח שאף אחד לא היה מוצא שריד אחד של אותו הניצוץ. ללא אחיזה בקרקע היתה קבוצה בוודאי מתפזרת ומתפצלת לאחר מספר שנים. • תמיכה בחלשים, גדולתה של חברה היא ביכולת לתמוך אחד בשני. כקהילה בוגרת ומבוססת הרגעים המאושרים ביותר הם אלו בהם הצליחו התושבים להתעלות מעל צרות היום יום ולתמוך בחלשים יותר. תמיכה זו נתנה לקהילה את החוזק הרוחני להמשיך הלאה. • המייסדים תמכו בישוב הארץ והיו למעשה חברי ההגנה. ישיבה איתנה בישוב תרמה רבות לעיצוב גבולות הקבע של מדינת ישראל. החזקה בקרקע כערך עליון יצרה לנו בית לחזור אליו. • בימים אלו יש ויכוח סביב השיטה בה היתה הקהילה צריכה לנהוג בתקופה שלפני קום המדינה. המסר של המייסדים ברור. ששיתוף פעולה ויחסי שכנות טובים יסייעו לישוב לאורך השנים. • בתקופות הראשונות בישוב נהגו לקיים ישיבות לתוך הלילה. בישיבות אלו החליטו המייסדים כיצד לקדם את הישוב תוך בחינה דמוקרטית של מכלול נתונים שלם. לכל תושב היה זכות הצבעה זהה ללא קשר לתפקידו או למעמדו הכלכלי. בחינה קפדנית של מכלול הנתונים בצורה בוגרת ואוביקטיבית יצקה יסודות מוצקים לישוב. היום אנו בוחנים כל פעולה מבחינה כלכלית בלבד. שיקול כלכלי הוא חשוב אך מאוד צר. המסר צריך להיות ברור – כאשר יש לקבל החלטה מהותית יש לשקול את מכלול הנתונים ולא להתבסס על הרווח הכספי בלבד.

על העליה מגרמניה. ראשוניה היו ציונים בעלי מודעות מפותחת שבאו כתיירים בודדים בשנות ה20-30 שלהם ובשנות השלושים של המאה הקודמת. מכירה שניים כאלה שלאחר בדיקת השטח הכירו באניה בדרכם חזרה לגרמניה. ולאחר שנישאו עלו עם בנם התינוק והשתתפו בהקמת עיר חדשה כאן.

פשוט מרגש לראות את ההיסטוריה של מדינת ישראל,ואת האנשים שהצעידו אותה עד הלום.נא לא לשכוח שחלקם אנשים מבוגרים,וקשי יום וזקוקים לך מדינת ישראל.(אל תעזבני לעת זיקנה)

ארץ ישראל היפה ...

הדמויות ולא על ידי, לכן כתבתי שנעזרתי בותיקים מן התקופה ההיא, לא נולדתי אז... חלק מהאנשים הכרתי מאוחר יותר אך לדעתי, רק מי שהכיר אנשים אלה בזמן הצילום [ולא לאחר שנים, כאשר הזדקנו ובד"כ השתנו] יכול לזהות בצורה סבירה, אך איני יכול להתחייב במלוא מאת האחוזים על חלק מזיהויים אלה, טעויות יכולות להיות. בכל אופן, אבדוק לכשיתאפשר, את יודעת, עכשיו שלאף שטונדה... אך תודה על האישור בדבר זיהויה של אהובה, איני יודע שם משפחתה. ויום טוב לך.

...כבר הייתם מליונרים מזמן !!!! נא לחשוב על התנאים שהיו למתיישבים אז - יותר נכון לומר מה שלא היה. נראה אתכם מקריבים תקופת חיים שלמה בלי כלום ואז תרוצו להתלונן על אדמות חינם. זו דרכו של עולם - מי שבא ראשון והוא חלוץ - אם במערב הפרוע של ארה"ב ואם בגליל או בעמק יזרעאל - אוכל הרבה חר... בהתחלה ואח"כ, אם עובד קשה ומשקיע כמו החלוצים, זוכה הוא וילדיו להנות מפרות השקעתם. כפי שכבר הזכירו לכם קודמי - גם היום יש מקום לחלוציות. לא מתאים לכם - אז לפחות שבו בשקט במקום לקנא ולקטר, ותנו כבוד לחלוצים שבזכותם יש לנו מדינה להתגאות בה.

רפי המבורגר?

גם היום אתה יכול לקבל אדמה בחינם בנגב שבי ציון נראתה בדיוק כמו הנגב היום, אולי יותר גרוע. לבוא ולראות את כל הטוב ולקנא ולהתבכיין בלי לדעת איך היה זאת עליבות נפש. אני מקווה שתעביר את תחושת ה "דפקו אותי" ותטמיע גם בילדך את תחושת הקיפוח, שהרי גם אצל הילדים שלי משהו יצתרך לעבוד בנקיון

בנגב היו שטחים רבים וגדולים שחלקם עובדו באופן מלא או חלקי ע'י ערבים פלשת'. הללו גורשו/ברחו והאדמות נותרו לא מעובדות. מדינות ערב הפעילו לחץ דיפלומטי בקרב המדינות השונות בדרישה שהפליטים/מגורשים/בורחים ישובו לכפריהם והצביעו על האדמות הלא מעובדות. כמעט אם לא כל האדמות הללו חסרו מקורות מים-בארות ואמצעי הובלה שלהם-משאבות וצינורות. בעיקר ניתן היה לזרוע על אדמות אלו חיטה ושעורה הגדלים על מי גשמים. לכן,כמענה ללחץ הערבי כל מי שיכול היה לעבד אדמות אלו קיבלן לתקופות קצרות,בעיקר לחורף. בהמשך תחילת שנות ה-50 החלה המדינה לישב על אדמות אלו עולים חדשים בעיקר במושבים ומעט קיבוצים. היישובים הללו קיבלו את האדמות כאדמות בחכירה קיצרת מועד(שזו חרפה ופשע כשלעצמן)וכל המעבדים דוגמת שבי ציון פינו מקומם. מכאן שהטענה כאילו רק היישובים הותיקים קיבלו אדמות מקורה באי ידיעה,במקרה הטוב ובזדון ורשע במקרה הפחות טוב. כמעט כל האדמות הללו שייכות לעולים שבאו באותן שנים. בשנות ה-50 הוקמה ע'י התאחדות האיכרים תנועה להתישבות שנקראה "מהעיר אל הכפר" .נעשתה תעמולה רבה שהניבה כמה יישובים ליד גדרה יפים וככל הנראה מבוססים ומאורגנים היטב. וזהו!!!!!!!!!! מיסטר 5 ובני מינו-אתה/ם מזיקים לבריאותכם כאשר ביטנכם מקרקרת משינאה ומשמה בלי לדעת את העובדות. כדאי לכם להקל על עצמכם את הנטל הנפשי הנורא של משטמת חינם ע'י פעולה פשוטה-ללמוד באמת וברצינות ובהגינות את ההיסטוריה הלא רחוקה. ניתן למשל להיכנס לאתר של גינזך המדינה ולחפש שם חומר על אותה תקופה כ'כ ניתן לבקר בסיפריות אוניברסיטאיות ואחרות כמו בית אריאלה בת'א,ספרית יד טבנקין באפעל ועוד. שם תלמד שההסתה הזדונית שאתה משכפל ומעצים הינה אומללה ורעה עבורך/כם ועבור רבים אחרים הקוראים ונכבשים כי נעים להרגיש שי ש מי שאשם במחדלינו וחסרונותינו.

הכל תמים ,טהור ופשוט. היום הטכנולוגיה והקידום הרסו אותנו והפכו אותנו למכונות. איפה הימים ההם שהכל היה כ"כ פשוט ויפה.

וניתן לברר אצלו. ז. היה בוגר מקוה ישראל ויליד 1924 ופרט שראוי לציין כי ליד גדר חצרו הפונה לים [בתוך חצרו], יש קקטוס אמריקאי [כן כן, אני יודע שכל הסברס משם... ובכלל, יש עוד סברס בשבי ציון, למשל, ליד הגדר של דולפין סמוך ליד בפגישת השביל המקביל לים עם "דרך הים"] מטופח ובחודשים אלה, יולי אוגוסט, ישנה בד"כ פריחה לבנה מדהימה בלילה, שווה לבוא ולראות. וטעות סופר שעלי לתקן, המגדל שמתחתיו היה המוסך, היה הסילו, מגדל המים הוא ליד המכבסה שליד בית שבתי וזכור לטוב יאיר. ושבת שלום לך.

מכירה היטיב את ז ופוגשת אותו לעיתים עד לפני שנים מעטות אימי עדיין חיה בשבי ציון ואני מבקרת שם לעיתים ומבלה רבות בחוף הים עדיין לא היתרגלתי לשום חוף אחר את ההערה שלי לגבי יוסף למברגר אפשר עדיין לברר עם מספר אנשים.

אחד ממנהלי מוסכי הרכבת משנות הששים והשבעים שירת עם אבינו בחיל הים. שמו הוא סא"ל תורפ מהנדס חשמל מפולין יליד 1906 ~ אם איני טועה ששירת כמהנדס בחיל הים ואולי אם איני טועה אף בצי הבריטי וכמובן היה חבר הגנה. כל טוב אבי

שאלי נא אותו, כפי שכתבתי, שמעתי את הדברים מפיו, יחד עם עוד סיפורים, לפני שנים רבות, אשמח לעדכון למייל. או את בתו ח. שגרה שם או את הבן הקבלן, [החתן איש החינוך, לא שם]. שאלתי היום עוד פעם מישהו משם על העניין, שמכיר את הדמויות הפועלות, הוא לא מכיר את הסיפור אך הוא גם לא זוכר שיוסף למברגר ז"ל עסק בדברים אלה, אך אני לא הייתי שם... וטוב שאנשים משתתפים ומספרים את אשר אצלם, כך אולי יתבררו העובדות לאשורן לטובת הצעירים. ושבת שלום לך.

הוא נהרס לא בגלל הטכנולוגיה אלא בגלל המזרחיים והערסים שהשתלטו לנו על המדינה מאז 1977. הערסים הם בעצם ערבים בני הדת היהודית ש"בזכותם" אנחנו משתלבים במרחב מבחינה תרבותית, מבחינת השחיתות, הטמטום והבערות וגם מבחינת תחושות הקיפוח. הם בכיינים ומרגישים דפוקים בדיוק כמו הפלשתינאים...

לקיבוצניק 23- שטחי הפלחה בנגב שעובדו זמנית ע"י פלחי שבי-ציון, למשך מספר שנים, בתחילת שנות ה-50 היו שייכים אז, ושייכים גם היום, למושב שובה, שנוסד בשנים 1950-51 ע"י עולים מלוב ותוניסיה. הסיבות לכך הן אלה שהזכרת, וכן שלאנשי שובה לא היו אז עדיין הידע החקלאי ולא הכלים לעבד את כל השטחים הגדולים שהוקצו להם. האיזור היה אז מוכה מסתננים ומחבלים שבאו מעזה והעבודה בשדות היתה מסוכנת. כמו שהזכרת, לאחר מספר שנים קיבלו חקלאי שובה את כל השטחים לעיבוד.

ההכללה הנבזית שלך נובעת ממוח גזעני, כמקובל אצל האשכנזים. הם למדו משהו באירופה. ערסים? תראה את יהודי צרפת, אליטה משכילה בכל התחומים, ותבין מה קרה ליהודים המזרחים בישראל הגזענית שיצרו הוריך. חכמי יהודי המזרח כתבו את התלמוד הבבלי והירושלמי, בזמן שאבותיך הכוזרים גנבו זה מזה. וצודק פרופ' שלמה זנד: רובכם בכלל לא יהודים.

השלג היה בפברואר 1950 . אולי הוריך הגיעו בנובמבר 1949 ועיגלו את התאריך לשנת 1950. אם הם אכן הגיעה לנהריה בנובמבר 1950 הם מקסימום שמעו על השלג אך לא ראו אותו. אתה מוזמן לדפדף בקישור הבא לחודש פברואר ולראות את עומק השלג באזורים שונים בארץhttp://docs.lib.noaa.gov/rescue/cd383_pdf/LSN3703.PDF

השלג בשבי ציון ירד בתחילת חודש פברואר שנת 1950 ולא ב1951, בשנה זו בעיצומו של השלג נולדה בתי הבכורה נעמי. חברת משק ותיקה מאוד

מכירה היטיב את ח. היא בת כיתתי ולי אישית זכור היום שבו היתגלו העתיקות אבא שלי יוסף למברגר היה מראשוני הטרקטוריסטים של שבי ציון.

בתמונה נמצא גם מנקו ברלינגר רבקה עולמי פאני ברלינגר