אני מחזק את ידך המשך בפעילותך החשובה אני נתקלתי בעבר בבנות ישראל טובות ותמימות שהולכות שולל אחרי ערבים זאת סכנה איומה למדינת ישראל

אנחנו חייבים לשמור על עצמנו חזק ואמץ הרב הראל

יש לה הרבה מזל שהוא אבא שלה. היא צעירה והכל עוד יכול להשתנות, אבל כשיש לה תמיכה שכזו, יהיה לה יותר בטחון לפעול אם וכאשר היא תרצה לצאת משם.

המקרה שלה הוא באמת נדיר, ולא רק בשל הקשר האמיץ שלה עם אביה, אלא בשל העובדה שהיא עדיין לא מוכה. יש אינספור נשים יהודיות בכפרים האלה שסובלות מהמנטליות הקשה, שבמסגרתה יש גושפנקה חברתית להשתמש באלימות פיזית ומילולית כלפי האישה, במיוחד כשאין לה גב- משפחה תומכת ודואגת מאחוריה.

אני מכירה אישה שנישאה בגיל מאוד צעיר לבדואי. היא גדלה בבית חרדי ויצאה בשאלה. גם היא הכירה את בעלה כשהיה חילוני והביאה עמו כמה ילדים, אך כעבור כמה שנים הוא הפך לאדם אחר והתחיל להכות אותה. "יד לאחים" חילצו אותה ואת ילדיה ושיכנו אותם באחת מהערים החרדיות.

הילדים הללו ממש מסכנים. כיום הם מבוגרים, ואחד מהם אפילו בקשר דהוי עם האב, אבל כל העולם שלהם מעורער. כשהזהות הפנימית שלך קרועה, ולא משנה אם מדובר בילדים שעדיין נמצאים בכפרים עם אם יהודיה, או מחוץ לכפר, אתה הופך להיות אדם תלוש.

הבן שלה, שהוא בן 27 בערך, סיפר לי שבנוסף לכל מה שמתחולל אצלו בנפש, מאוד קשה לו להכיר נשים. ברגע שהן שומעות שהוא חצי בדואי הן בורחות ומתרצות זאת בכל מיני תירוצים כדי לא להעליב.

בעניין הטראומה שעברה האישה הזו בגלל המנהלת- ובכן, אבא שלי גדל עם אימא קשה מאוד (שבעצמה עברה ילדות קשה כשאמה נפטרה והיא גדלה עם אם חורגת מרשעת ללא חום ואהבה), שהכריחה אותו לצום את כל הצומות בגיל 3 (דבר שלא מקובל אצל חרדים ודתיים) והיכתה אותו אם היא ראתה למשל שלא נטל ידיים. אם זה לא מספיק, לא זכור לו שקיבל אי פעם חיבוק או נשיקה, אבל בכל זאת הוא גדל להיות האדם הכי מדהים שהכרתי בחיי.

הוא לא התחתן עם בדואית או נוצרייה, ולהיפך, הוא שמר תורה ומצוות ואימא שלי שבאה ממשפחה חילונית די קילקלה אותו שלא בכוונה אחרי הנישואין.

עם זאת, אני מבינה שלכל אדם יש נפש שונה ורגישות בדרגות שונות, וכפי שאחיינית שלי אחת מאוד הסתדרה בבית ספר חרדי ואילו אחותה הרגישה מאוד מתוסכלת שההנהלה מציקה לה כל הזמן על אורך השרוול והחצאית. אחותי (אמה) קלטה את המירמור שלה ואת העובדה שהיא מתחילה להתרחק מהדת בגלל הדברים הללו שנראו לה קטנוניים והעבירה אותה לבית ספר ממ"ד.

מעניין ששם היא דווקא מאוד התחזקה וראתה שהרמה הדתית שם לא מספקת ותיגברה את עצמה בשיעורי תורה בערב מרצונה. לא בכדי כתוב: "חנוך לנער עפ"י דרכו".

ועניין אחרון- לירון, אני מכירה ים של יוצאים בשאלה, ולשמחתי לא הכרתי אפילו אדם אחד שכזה שהוריו ישבו עליו שבעה. להיפך, הם מתחננים שיבוא לבקר. המקרים הללו של נידוי וקריעה אינם נפוצים.

המקרה הנ"ל הוא קיצוני יותר ולכן הסלידה מובנת לי ולכן גם התנהגותו של האב מאוד מיוחדת בעיניי.

מקווה שיסתיים בטוב.  

כל כך הרבה סבלנות וסובלנות. הלואי על כולנו.

אני מאחלת למש]חה הרבה הצלחה, אולי באמת הבת שלהם תתפכח יום אחד ותבין שאין לה מה לחפש עם בדואי. יש הרבה יהודים טובים שאיתם היא יכולה לחיות.

חזק ואמץ

כמו שהרב הסביר בשורות האחרונות..התופעה שבני מיעוטים מבלים עם ילדות יהודיות.זה פשוט מביש.איפה ההורים? איפה החינוך?

יהודה אוהבים אותך ושה' יתן לך כוח

אכן, לא אחת אנחנו נאלצים לעמוד במבחנים קשים מאד.

לרב הראל אני רוצה להגיד -

אשרי בתך שזכתה באב כמוך.

אשריה שלא ויתרת עליה ועל ילדיה ואתה ממשיך יום יום ושעה שעה לפעול למענם.

מעטים האנשים שהיו מצליחים באהבתם ובחכמתם במה שאתה הצלחת - שבתך אינה צריכה לבחור בינך לבין בעלה, שהיא שומרת בדבקות על יהדותה ואינה פוסלת את האפשרות לחזור לחיות עמכם בעתיד, שהיחסים בינך לבינה ולבין משפחתה הם יחסים של אהבה וכבוד.

וכל זה בזכותך.

לא נכשלת.

אתה עומד בנסיון, ביחד עמה, ואתם תצליחו.

אילו כולם היו אנשי חסד ואמונה כמוך - היה לנו עולם נפלא.

כל הורה צריך לקחת את הבת שלו (וגם את הבן שלו) בתחילת גיל ההתבגרות (סביב גיל 12-13) ולהדריך אותם, בשיחה גלויה בגובה העיניים, איך בוחרים בני/בנות זוג.

משמעויות של בחירת זוגיות, מה חשוב יותר, מה חשוב פחות, קוים אדומים וההשלכות של בחירה גרועה. דוגמאות מהחיים לטוב ולרע זה תמיד טוב. בחירת בן/בת זוג צריכה להיות מודעת ובעלת ראיה הרבה יותר רחבה מאשר משיכה והתאהבות.

האלטרנטיבה היא לעמוד מול בת ה- 17 שלך שהבחור לא מתאים לה והיא בכלל לא תרצה לשמוע.

רק מי שנהנה מכל העולמות זה הבחור שלא ויתר על העולם שלו חי במקומו עם הדת שלו ולפי מנהגיו - ליבי על הילדים האלו שיאלצו לסבול בבגרותם

ו ל ב ח ו ר  !!!