החומץ "אוכל" את הקנדידה וקל מאד לגזור את הציפורניים הקשות
אחרי זה. לעשות שבוע כל יום ולהתפעל.

אומנם לא מדבק אבל בבריכה אין אחד שלא מסתכל. ללכת למסאז' זה מזמן מחוץ לתחום כי אף מטפל לא מוכן לנגוע בזה ואני בהחלט מבין את האנשים שנגעלים מזה.
אגב, גם לי לא נעים לראות את זה על אחרים למרות שלי יש את זה.
מאחל לו את כל הטוב שבעולם אבל בשלב מסויים הוא יגיע למסקנה בעצמו שאין מנוס אלא ללכת עם כיסוי ולפעמים במקרים קיצוניים גם בקיץ רק בכדי להמנע ממבטי האנשים.

תסתכל במראה ותראה שאתה שונה. עוד פעם דוחפים את הפוליטיקלי קורקט לפרצוף.

שמעו, זה לא הכי נעים ללכת למכון, להישתמש ב מכשירי כושר ו לראות קסקסים של עור יבש על המכונה. במישפחה שלי יש אתזה, ו אני יודע מה זה, לא נעים ל שני הצדדים.

למכון הכושר אני מביאה מגבת דקה ומכסה את המושב עליו מתכוונת להתעמל. הכי טוב לכולם.

אבל!! אם היא לא נעימה לעיניים, אם זה לא דבר אסתטי, לא חייבים "לתקוע" אותה לעיניים של אחרים. תבוא עם שרוולים ארוכים, מה הבעיה? תסתיר את ה"יופי" הזה מאחרים, מתוך כבוד אליהם!!

אתה נלחם עבור כולם. לא רק עבור חולי פסוריאזיס אלא עבור כל מי שזכויותיו נרמסות ללא סיבה! בהצלחה לך!!!

היום זה פסוריאזיס מחר זה כל מי שלא נראה כמו שהם חושבים או מתנהג כמו שהם חושבים

גדלת בדור של פריווילגיות אז כנראה אתה לא מבין, שבעולם צריך להתחשב. גם אתה צריך להתחשב באנשים אחרים שלא צריכים לראות בכח פצעים על עור של אנשים. זה שהפצעים לא מדבקים לא רלוונטי בכלל. בדיוק כמו שאנשים בלי עין לא צריכים להסתובב בלי רטייה או תותבת בגלל שזה "לא מדבק" .

בקשה לגיטימית להימנע מללכלך את מכשירי הכושר.

תתבע להם ת'תחת

איש בור

אף מנוי לא יודע עם יש לעינם אקזמה, פסוריאזיס או מחלה זיהומית ואתם לא מצפים מהם לשאול אותו מה יש לו. הם פשוט לא ירצו לשכב על אותו המכשיר עליו שכבו הפצעים של עינם. עינם רגיל לפצעים שלו ויודע שאינם מדבקים אבל צריך להבין שאחרים לא רגילים ולא יודעים.

לא נעים לראות? וואלה, לא חושבת שזה בכלל שיקול. לא מדובר בפגיעה משמעותית אסתטית, ומי שקשה לו להתמודד, דווקא לדבר על זה ולשקף את זה בציבור יעשה הרבה יותר דרך מאשר שאנחנו נתכסה ונתחבא ונסתתר.
שנים התחבאתי והסתרתי וספגתי אמירות בדיוק כמו זו בחדר הכושר והבעיה היא לא של החולים אלא של מי שלא מכיר ולא מבין - ולא מנסה להבין וללמוד.
היום לכל מי ששואל אני מלמדת ומסבירה, וזה בעיניי הרבה יותר מקדם.
אנחנו כחולים חייבים לעבוד גם על עצמנו לאהוב את עצמנו איך שאנחנו, עם פצעים או בלי, ולהתמודד ככל שאפשר. נכון, זה לא קל אבל זה הקלפים שקיבלנו.

תתבע אותם שדברים כאלה לא יקרו לאחרים חזק ואמץ

מנהל חדר הכושר צריך להתבייש.

עם כל הכבוד ושיהיה בריא אדון עינם, מי שבא לחדר כושר לא רוצה לראות את הנגעים האלה, או לשבת על מתקנים שעליהם נשארו חתיכות עור שנפלו משם.
אם חס ושלום לי היה את זה (יש לי מספיק בעיות משלי however), הייתי מתאמן עם בגדים ארוכים עוד לפני שהיו מבקשים ממני.
עינם מחפש תשומת לב המונית.

את ידיות ומקום ישיבה בכל חדר כושר באירופה. וכולם עושים! מה בעיה?

לא כל אחד דוקטור לרפואה וצריך לנחש מה זה ושזה לא מדבק....איזה תרבות של רגישות אובר נהיתה כאן...

אל תתבאס להרגיש שונה ושים ז על הכל

ואני מסכים עם כל מילה שכתב ירון מרחובות.
לא הולך עם מכנסיים קצרים כבר שנים, לא מסאז', לא בריכה, רק לים וגם אז עם מכנסיים ארוכים. זה לא נעים לקבל את המבטים מהסיבה אבל איני מאשים את האנשים מסביב. גם אני במקומם הייתי נרתע.
לגבי מכון הכושר, מתוך מאות מנויים יש להם חולה פסוריאזיס אחד. מבחינה כלכלית עדיף להם לוותר עליו במקום על כמה אחרים. פשוט וקל.

שני הצדדים . מורחים כי הבעיה שזה דוחה ומפחיד אנשים אחרים, זו לא אפליה פשוט אסטטיקה, כמו כל שרות אחר

הדרישה לכסות, ולשים מגבות בין המתאמן למכשירים במקומה, ללא קשר ישיר לפסוריאזיס.

סליחה, אבל אם הפצעים שלו דומים לתמונת התקריב הגדולה אז זה נראה פצעים פתוחים, דם. גם אם הפסוריאזיס עצמו לא מדבק, הרבה דברים אחרים עוברים בדם וזאת ממש, ממש הגזמה לבקש מאנשים לבוא במגע עם זה.