יכול להיות שלא תראי את ההודעה הזאותי שעכשיו אני רושם. אבל אם כן אז תדעי שממש נגעת לליבי בקטע שאת הולכת לבד לטקסים ב-7 שנים האחרונות, כמעט בכיתי שקראתי את זה! אני לא ממש טוב בלנחם אנשים אבל אני יכול להגיד לך שלפי מה שרשמת אני בטוח שהוא מסתכל עלייך מלמעלה וחושב עלייך ומדבר אלייך רק שאת לא שומעת אותו....

נסיכה יפה שלי מצטער שאת הבטחתי הפרתי הבטחתי שאשמור על עצמי אבל לא מספיק שמרתי עצוב נורא וקר לי,את חסרה לי כל כך הייתי נותן הכל רק בשביל לחבק אותך רואה שאת עדיין בוכה,שעוד לא חזרת לעצמך מתפלל בשבילך שתהיי חזקה,מקווה שתחזרי לחייך מקווה שאת לא כועסת עלי שלא חזרתי אלייך הזמן כמו עמד מלכת,קשה לי כל כך בלעדייך הלוואי ויכולתי לשבת ולספר לך את כל המ שאירע הלוואי ואת הגלגל לאחור היה ניתן להחזיר בחזרה אך הגורך מלמעלה נקבע ונגזר עליי לעזוב מתחנן בפנייך ילדה שתזכרי לי רק את הטוב בשארית כוחותיי ביקשתי שימסרו לך שאני אוהב, שגם בנשימותיי האחרונות רק עלייך אני חושב כל-כך הרבה חלומות ניפץ כדור של אויב שהצליח לחדור ת'שכפ"ץ,שהצליח לרסק את הלב אך את האהבה והרגעים היפים אפילו כדור לא יקח ואת זה אני נושא עימי,מהרגע שעזבתי אותך... *מוקדש לכל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ה' יקום דמם.

עמית, 8 שנית שאז עזבת אותנו, המומים, וכואבים עד עמקי נשמתינו. אוהבים אותך לעד ממשפחת אסולין הגדולה!

תשמרי עלינו מלמעלה זוכרת אותך לנצח זוכרת את הנסיעות הארוכות באוטובוס חזרה קו 10 מגן העיר לבת ים מדברות צוחקות את חסרה מאוד

אין ולו פעם אחת מאז היום הארור ההוא של אוקטובר 2000, בו אני מגיע לאזור הצפון ולא עוברת בי המחשבה לעבור בבית ג'אן. לפגוש את משפחתו וחבריו של בחור צעיר שמעולם לא הכרתי. אשר לולא היה מדמם למוות לחינם בקבר יוסף, דרכינו לא היו מצטלבות ככל הנראה לעולם. ואת זה לא עשיתי, כי לא אוכל להישיר בעיניהם מבט. יותר מחמש שנים אני נושא איתי את הבושה על הנעורים שנגדעו לריק. על הנער שלא עשינו די למנוע את מותו. על השעות הארוכות בהן דימם שם עד שלא יכול היה עוד. על כך שאני, הקטן, איני יכול לשנות בדיעבד דבר. עבורי, מדחת יוסף הוא גיבור. אתה איתי ובליבי תמיד.

אלמלא נפל בביר גפגפא במלחמת 1967 יש לשער שהיה היום נשוי עם ילדים ואולי גם סבא כמוני. אבל הוא היה בחור צעיר עם חיוך נפלא, קבוצניק ביישן מכפר בלום שבצבא מלא תפקיד של חובש. הוא היה בחור עם נשמה של פייטן, הוא לא פגע בזבוב ורק בקש לעזור לזולת. אבל כשהמצרים הפגיזו את היחידה שלו הוא נפגע ומת, וכל מה שנותר לי ממנו זה זכרון החיוך הצעיר והתמים. שמו היה ברוך . יהי זכרו ברוך.

בחור מופלא , אני זוכר שרצינו להשאיר אותך להדרכה אצלנו בבה"ד 7 אחרי קורס המפטי"ם אבל לא הצלחנו מיכוון שהתקן היה מלא . והצוות במדור מפטי"ם היה כל כך גאה לראות אותך מגיע לקורס ההכנה לקצונה קצת פחות משנה אחרי . זה היה טבעי שבחור עקשן שכמוך יישרת גם במילואים ויעשה הכל כדי לתרום עד לאותו מחבל ארור רכוב על אופניים שלקח אותך בשרות מילואים בעזה אזכור אותך תמיד משה רוט

הפעם הכאב הוא כפול ומכופל, כאב שלא יגליד לעולם על הנופלים ומהשנה הכאב יתעצם כי א"א ללכת לזכור אתכם במקום בו חייתם ובמקום בו נפלתם. הכאב גדול ואין לאן לברוח הלוואי שיגמר כי לא נותר בי כח...

כשהייתי בגן, לפני יותר מ 20 שנה, הלכנו לקטס בבי"ס היסודי הסמוך, לא ממש הבנו מה הולך, אמרו לנו שאלוהים קוטף את הבחורים הכי יפים, כמו שאנחנו קוטפים את הפרחים הכי יפים בשדה מאחורי הבית כשאנחנו מכינים זר לאמא. והמעגל נפתח... גדלנו קצת, והפכנו להיות הילדים בבי"ס היסודי שמקראים קטעים בטקס, ואז אמא הסבירה לי קצת יותר למה אבא כל כך עצוב שבוע שלם, וביום הזיכרון אפילו בוכה בשקט בשקט בחדר. היא סיפרה לי על מלחמת יום הכיפורים ועל ששת הימים ועל שלום בגליל ועל החברים של אבא שהיו איתו שם , והיום כבר אינם עוד. והמעגל הולך וגדל.... גדלנו והפכנו למדריכים בבני עקיבא, והנה אח של חברה שהלך לצבא ולא חזר, והשכנה שעלתה על אוטובוס ולא ירדה ממנו, וזה הפך להיות יותר ויותר קרוב. יותר ויותר כואב. ואיך מסבירים עכשיו את הדברים לחניכים ולאחים הקטנים? ואיך עומדים בזה כל שנה, עשרות שמות בטקס ביישוב, עשרות משפחות בוכיות, ראשים מורכנים, לאן הולכים כל הבחורים היפים? והמעגל הולך וגדל... ואנחנו ממשיכים בחיינו, מסיימים את לימודי התיכון והולכים לשרות לאומי ולצבא, ופתאום זה החברים שלך מהשבט, והחברה שארוסה הלך ולא חזר, זה אלו שרק בשבוע שעבר יצאת איתם לשתות משהו ורק לפני חודשיים הלכתם ביחד לטייל בשבילי רמת הגולן, ועכשיו...תלכי לבד? ולאן הם ילכו? והמעגל הולך וגדל... וכך עוברות להן השנים, ומי שנשאר כאן הולך ללמוד באוניברסיטה, ואת חושבת על זה שאמר שיבוא ללמוד איתך בטכניון, ואת זה הוא כבר לעולם לא יעשה, ואת יושבת על ספסל הלימודים לבד, בלעדיו. ויום אחד את שומעת ששוב היה פיגוע באוטובוס בירושלים, הלב דופק, מי נפגע הפעם? ואחרי כמה שעות מודיעים לי שהחניך שלי נהרג, זה שניסית להסביר לו רק לפני כמה שנים לאן הלך אבא של חניכה אחרת. והמעגל הולך וגדל... אלוהים, אני מבקשת ממך, שמור על בניך ובנותיך, ליבנו שסוע וקורע, ואיננו מסוגלים עוד. אנא, אל תגדיל את המעגל יותר.

הייתי לוחם במלחמת לבנון בצנחנים מאז לא בכיתי היום אני קורא ובוכה כמה עצב הסתרתי כמה כאב יש בי מחר יום חדש חוזרים לשגרה כמו במוצב אחרי תקרית לוחם לשעבר

נהרג בפעולת השייטת בלבנון.

לומר לאב שכול שהבן שלו רוצה שהוא יגיע אליו וזאת לאחר שהאב כותב שהוא רוצה להיות איתו... אני מקווה שהאב לא ישמע בקולך. ולאבא של אסף רוזנברג - אל תשמע לאלה, תמשיך לחיות כי הבן שלך היה רוצה שתחיה למרות הכאב. ארי גל

גבר מדהים חכם, יפיפה, חייכן ומיוחד נהרג בתאונת דרכים במהלך שירותו. אתה בליבנו תמיד תמיד

כל שנה אני נכנסת רק כדי למצוא אותך. לפני מספר שנים ראיתי את געגועייך ומילותיך לא יצאו מליבי. כתבתי לך אז וביקשת להודות לי על המילים החמות. אני רוצה להודות לך. אני ברת מזל ולא איבדתי קרוב למען המדינה אבל בזכותך יום הזיכרון הוא בשבילי יום אחר. יום שבו אני , נערה צעירה, נזכרת בכל מי שנפל. אני מקווה שהתחזקת, שבחרת בחיים למען זיכרו של ילדך. נשאר לי לאחל לך רק טוב יותר ואת רגשותיי הכנים.

נפלה בחלקי הזכות נגדולה להכיר את אבידע שור מקיבוץ שובל. עלם גבוה ויפה תואר, נעים הליכות וצנוע, סמ"פ בסיירת צנחנים. היה לנו פעם קטע-קטע ביחד, אבל זה סיפור אחר. חגי מעיין היה סמל בסיירת. אני זוכר בחור בנוי לתלפיות, שקט ושקול. למעשה, שניהם כלל לא היו מתוכננים לצאת לפשיטה בביירות (אלא המ"פ של הסיירת). בקצרה, רק שניהם נהרגו שם אותו לילה. אבידע חטף צרור, ונהרג במקום. חגי חטף כדור במפשעה, ואיבד דם רב. אל הבסיס חזרו רק בגדיהם המגואלים בדם. מי שבסופו של דבר אישר את יציאתם המשותפת לפעולה, היה המפקד הנערץ, מח"ט הצנחנים אל"מ עוזי יאירי ז"ל, שנהרג כעבור שנים במלון סבוי בת"א. יגאל מודריק מר"ג., הסמב"ץ של עוזי, נהרג בחווה הסינית. יהי זכרם ברוך!

זיכרון של פנים, שם, סיפור אחד או שניים זה לא מה שנשאר, זה המעט שתמיד היה. רגשות אשם טיפשיים מציפים טומנים בחובם הרהורים ותהיות באופן פרדוקסלי- פחות על שהיה, יותר על שעתיד לבוא. מחוץ לחלון עץ גבוה בראשו אמיר ירוק וענף שחדל לצמוח ותחת חסותו גזע עבות שנפער בו חור חלל מלווה בכאב. השלכת מכוונת את העלים ובכך מנסה למלא את הגומחה אולי מתוך תחושת אחריות כי אתה מכיר בהשפעה על אלו שהשארת מאחור אילו רק היית מודע לדרך בה השפעת דווקא על בעלי הזיכרון היחיד.

נהרג בקרב, כמ"פ בסיירת שקד המיתולוגית, בעל עיטור המופת, צדיק וישר מאין כמוהו.

אני לא יכול לתאר איך זה לאבד בן אומרים שזה הכי גרוע שאב קובר את בנו כי אם אב קובר את אביו או סבו זו דרך העולם (ובעולם של ימינו מתים ממחלות וכו') אבל אב שקובר את בנו? רואים את זה בלויות של תאונות דרכים נרצחי טרור וחיילי צה"ל אני לא יודע איפה זה כתוב , אבל זה מאוד נורא (אני עכשיו בוכה ) ואפילו סבתא שלי שנפטרה בשיבה טובה בגיל 100+ בכיתי וסבא גם - שנמפטר בגיל 85 (זה היה מזמן) וגם כל דוד שנפטר פחות מ גיל 70 מסרטן אניח לא יודע איך מנחמים אתמול שמעתי ברדיו קול חי סיפור של המקרה של אבא מליל הגילשונים מ87 על מקרה בו נהרג בנו והאבא הזה מפ"ת הוא איש חינוך ובנו שנהרג היה קש לו עם זה , והוא מקים עמותת הורים שוב אני בוכה אז אני אסיים פה

הם כל כך יפים וצעירים - בני כמעט תשע עשרה או עשרים... גם אחרי 10 12 שנה הם צעירים - וכך ישארו - כמו תלמידי בית ספר שטרם בגרו בצילום שחור לבן -עוד מעט ייכנס המורה עם הבחינה ואתה הנער , כן אתה עם החולצה תגיש אותה ותצא לחיים , תצא לצבא ותשרת אפילו את המדינה אחר כך בשבעה, וביזכור, ובכינוסים יגידו עליך רק דברים טובים וגם אחרי עשור , או יותר אם חבר או ידיד בך ייזכר יעלה בזכרונותיו נשכחות רצונות, אכזבות, ופנטזיות , וואי כך היינו , יפים וצעירים, תמימים ממש כמו אז ..בני עשרים סוף שנות ה 70 ש' בגן הילדים, הוא היה ה"מסמר" והתווכח עם ק' ועם מ' על סטראסקי והאץ' מי יותר חזק ממי, מי יותר מוכשר ומי עשה מה.... על זה הם היו מתווכחים שעות, והם כשובבים היו על הברזלים והמתקנים. שובב, כי שובב רואה את הסדרות האלו בערב , ולא הולך לישון ב 8 ! לראות סדרות כאלו זה ... אסור , זה "למבוגרים"... (ק' - היה אומנם הגאון ואחותו ד' הייתה מצטיינת דיקן במשפטים. מ' - למ' נדפק המוח - כנראה אחרי השירות הצבאי, מנער יפה תואר, לוחם חי"ר ואתלט הפך לסכיזופרן , מה שקורה להמון בנים צעירים ומוכשרים) ש' התגייס לשיריון והיה קצין מצטיין. שירת בלבנון .... יום שישי , ערב שבת, עוד מעט השבת תיכנס - תחילת החורף , שעות הערב והדימדומים, ס ... אמק עוד שבת בבסיס המחורבן אי שם ברצועת עזה, עם כל מיני חיילים ערסים ובנות שנראות ג'יפה. איזה שירות מעצבן, איזה מקום נורא, מה רע בקריה? אני נמצא ליד פקידת הלישכה, פקידה רעה, נראית כמו גבר, שיער מקורזל, ממשוקפת ומגעילה אח שלה הגיע למילואים אלינו - נראה כמו פיצה - כל הפנים שלו עם מוגלה וחטטים, אחותו נראית קצת פחות נוראה ממנו.אבל רעה.... אני לא יודע למה החיילים חיבבו אותה ? היא מעדכנת את אחד הקצינים התורנים שהייתה התקלות בלבנון, קצין צה"ל בשיריון נהרג במקום טיל סאגר פגע בו. שאלתי אותה אם יש לה את השם, היא אמרה לי , זה הוא..... בטוח זה הוא זה השם הייחודי.. אומנם לא היינו חברים, אבל ... הצבא יודע קודם לכולם (אז לא היו פלאפונים) לעדכן את אמא ? חבל על השבת . ההלוויה ביום ראשון.

גליתי שלי יקרה אם המכתב הזה יגיע אליך סימן שקרה לי משהו. היום בבוקר קיבלנו הודעה שהמבצע המתוכנן מאתמול יתבצע בעז"ה היום. אמרתי לך שהמבצע השתנה והוא לא מה שהיה צריך להיות – לא רציתי להדאיג אותך יקרה שלי. היה לי מאוד קשה לא לספר לך את האמת אבל העדפתי את זה מאשר תשתגעי מדאגה – "משנין מפני השלום" – גם השלום הנפשי של האדם אותו אתה אוהב יותר מכל עלי האדמות. אהובה שלי אני מרגיש שמצד אחד אין דבר שאני רוצה בעולם יותר מלהיות איתך, לאהוב אותך ולהקים איתך בית ומשפחה, אבל מצד שני אין דבר שאני רוצה יותר מלצאת למבצע הזה ולהכות את הנבלים האלה מכה כזו גדולה כדי שלא יחשבו אפילו לעשות עוד פיגוע או אירוע חבלני ויקחו בחשבון שכל פעם שיעשו זאת נכה אותם במקום הכי כואב שיכול להיות ונהיה מוכנים לשלם את המחיר. אני מוכן להיות המחיר הזה. אל תכעסי עלי אהובתי אבל ברגעים כאלה הרגש הכלל ישראלי שלך הוא זה שאמור להוליך אותך ועליך להלום ברשעה כאילו אין לך חיים פרטיים – "בצבאות דוד היו נותנים גט כריתות לפני יציאה למלחמה" (תסתכלי ב"לאמונת עתנו" חלק ד`). יפה שלי, אני אוהב אותך כל כך והצער היחיד שלי הוא העובדה שאת תצטערי ושאני לא אזכה להיות זה שיגרום לך להיות מאושרת. הרי אין דבר בעולם שמגיע לך יותר מאושר. לכן אני מבקש מקסימה שתהיי` מאושרת! שתשמחי, שתאהבי ושתפרחי – כי כך ראוי לך. אני תמיד אשגיח עליך מאיפה שאני אהיה ואדאג שתיפגשי עם אדם שיסב לך אושר יותר ממני. חמודה אל תשכחי – הכל לטובה ואם זה מה שבחר רבוש"ע אז זה מה שצריך להיות. לנו נשאר רק לקבל זאת באהבה. אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך ותדעי שהדבר שנמצא לי בראש תמיד, זו רק את, גם ברגעים האלה וגם אני בטוח שברגע שיקרה לי מה שקרה, את תהיי הדבר האחרון שעליו אחשוב ואפרד מהעולם בידיעה שהייתי הכי מאושר שיכול להיות וזה בזכותך. תחשבי על זה שהפכת אותי לשמח ולמאושר שבאדם והבאת אותי להשגות שכל חיי רק חלמתי להגיע אליהם. אני אוהב אותך יקירה ומודה לך על כל הטוב והאושר שהשפעת עלי בזמן שהיינו ביחד. בעצם לא היינו ביחד אלא אנחנו תמיד יחד גם מלפני שבאנו לעולם וגם לאחר שנפרדנו ממנו אנחנו יחד. תזכרי את זה יקרה שתמיד תמיד אנחנו יחד הרי שורש נשמתנו אחד. "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" – הכל לטובה גם זה, אני מבטיח לך שאיפה שאני נמצא זהו המקום הנפלא ביותר שקיים, אני לא סובל ולא מצטער, הצער היחיד שלי הוא על הצער שיגרם למי שנשאר – לך למשפחה ולחברים. תפיצי את הבשורה יקרה – "אין יאוש – תמיד להיות בשמחה" זה מה שאני מבקש ממך גם אם זה קשה. אני יודע שממך אני יכול לבקש זאת בגלל שאני מכיר את השמחה והאושר הטבעיים שקורנים ממך תמיד ושבהם כל כך התאהבתי והם מה שמשכו אותי אליך בהתחלה כשראיתיך לראשונה. יקרה שלי, אהובה שלי, אני אוהב אותך ותמיד אוהב, רק תבטיחי לי שתמשיכי הלאה ולא תתני לסדום לנצח – את המנצחת וכך צריך להיות וכך נכון שיהיה. אוהב אותך לעד ולנצח נצחים ותמיד נמצא איתך גדי

כל שנה , כל השנה זוכרת וכואבת את לכתך בטרם עת. והיום יותר מבכל יום כואבת עוד יותר. מזילה דמעה על מצבתך ( בכל שנה מאז אותו יום ארור עולה לקברך) ודמותך החייכנית והצעירה היא החרוטה בזכרוני. יהי זכרו ברוך.

ובהם חברי הטוב שלמה הלפרין ז"ל שנפל בקרב המיותר שלא נחקר בעיר סואץ, יגאל פסו ז"ל , יהושוע ויאטר ז"ל, דרור בן ארויה ז"ל שנפלו בקרב החרמון שגם הוא לא תוחקר כהלכה והיה רווי מחדלי תכנון וביצוע ולשכני מחיפה ובן כתתי אורי עקביה ז"ל שנפל בקרב הבלימה ברמת הגולן . לזכרם ולמען חיינו אנו מצווים שלא לתת לפוליטיקאים המושחתים חדלי המעש והאמת להמשיך לשקר לנו ולעשוק אותנו !