החייל הדתי שנהרג בתאונת דרכים

אני בן 18 וחצי, לפני צבא, מתכנן לשרת בשירות קרבי, כן...אני מורעל! כמה שהמדינה שלנו מושחתת ונמצאת בשפל המדרגה, אני אעשה כל מאמץ כדי להעלות את המורל שלנו. אתמול בערב הופעתי בעצרת המרכזית בעיר, במוזיאון "יד לבנים", הכסאות סודרו לפי משפחות שכולות וקהל שרוצה להיות חלק מהגוש הציוני. זו השנה השלישית שאני מופיע שם, אלה אותם הורים, אחים, אחיות שאני פוגש במשך 3 שנים. אני שואל לשלומם והם משיבים בחיוך חם, חיוך שבא מכאב, חיוך של געגוע. איך שגלגל מסתובב לו. הבטתי בכל אחד ואחת מהמשפחות שאבן ריחיים נפלה על ביתם, משקפי השמש שלא יכולות לעצור את הבכי, אמו של חלל אמיץ הולכת עם חולצה שבה מודפסת תמונתו של בנה האהוב, כמה שהמוות יכול להיות כואב ולא צפוי. רק מי שמבין את המוות יודע להעריך את החיים. בצפירה אני לא מביט מטה, אני מרים את ראשי כאות התגאות, למרות לכתם של בנינו אני מרגיש גאה על כך שהם עשו הכל בכדי שלנו יהיה טוב יותר, שאנחנו נקיים את דרכם כמו שהם התחילו בה. כל ענן הוא נשמתו של חייל וכל טיפת גשם היא דמו של חייל. שמשפחת השכול לא תגדל ולא תוסיף, ושחיילנו יחזרנו הביתה בשלום. יהי זכרם ברוך!

נפל ביום כיפור ובמקרה ניזכרתי שבהיותנו בני 16-17 בילינו במסיבות יום השישי באורט נתניה ורקדנו סלו ולאחר המסיבה היה מלווה אותי הביתה בלילה, זה קרה מספר פעמים אולי 5 או 6 ,אני זוכרת את פניו במעורפל,ואז יום אחד לאחר המלחמה שמעתי שנפל,בחור חמוד היה, חבל....פיספסנו אותו.....היום אני בת 50 ...כמה זמן עבר.....יכול היה להיות אבא...חבל עליך יגאל.....זוכרת אותך

הוא מת,נהרג במלחמה על כלום....וואלה?מיד לקחו אותי לשכנים,ומאז ועד היום ,זה הסוד הידוע הכי כמוס במדינה...שזיין לי את החיים ולו את המוות...תחזיקו מעמד אנשים...

נרצח בידי מחבל מתאבד בפיגוע בצריפין. יהי זכרו ברוך.

היה רוצה שיקרה. תהיה חזק. אני יודע שמי שלא יודע שכול קל להגיד אבל תהיה חזק. בשביל המשפחה הקרובה שלך, החברים שאוהבים אותך, הבן של השכן שמברך אותך לשלום, הכלב שמכשכש בזנב ושמח לראותך, הפריחה באביב, השמש, הים והגלים וגם בשביל אסף בנך שמביט מלמעלה ורוצה לראות את אבא שלו עומד על הרגליים זקוף חזה גם ברגעים קשים!!!

חן אנג'ל ז"ל נהרג במחסום ארז ב 8.6.03 חן היה בשירות מילואים השאיר אישה בחודש רביעי וילד בן 3. הוא הלך לשרת את המדינה ולמלא את חובתו ,הוא האמין בשלום ובדו קיום.מחבלים שחדרו למוצב הרגו בקרב 4 חיילים,חן בינהם.לאחר 5 חודשים נולדה בתו. לפני כחצי שנה הורידו את המוצב יחד עם כל ההתנחלויות שהיו שם,האדמה שספגה את דמו נמסרה לאלה שהרגו אותו.חן נהרג סתם.בלכתו הותיר לנו את הכאב הגעגוע הציפיה והצער.החיים בלעדיו אינם חיים.הוריו ,אחיותיו,ילדיו,ואישתו שתי משפחות שנהרסו,חלומות שהתנפצו. הזמן עובר והחיים נמשכים אבל אנחנו אנשי השכול אנשים חיים מתים.

כמעט ואין לי זכרונות מאחי,גם לא תמונות . לא היינו בארץ כשהוא נפל, לכן אכתוב מה שכתבו עליו: יוסף ויניק, נולד ב-23.2.27, בליטא, קובנו. עבר את כל נדודי הסבל של שנות המלחמה באירופה. אחרי המלחמה נפגש שוב עם הוריו. נפרד מהם זמנית והחל לעבוד בארגון עליה ב'.במשך שנה עבד באיטליה בתפקיד אחראי.עם בואו ארצה ב-1947, הצטרף מיד לשורות ה"הגנה" ושירת בחי"ש תל-אביב. עם פרוץ המהומות יצא לעמדות שבגבולות העיר. נשלח לקורס אלחוטאים. בגדוד מגדודי "גבעתי" שימש כאלחוטאי והשתתף בקרבות לפריצת הדרך לירושלים. בהקתפת משוריני ישראל על מבצר האויב בלטרון היה באחד מן המשוריינים אשר נפגעו במקום. פגז חדר למכונית בה שירת וקיטע את יד שמאלו, אך יוסף המשיך את שידוריו לבסיס במשך שעות רצופות עד שהגיעה אליו חולית עזר, וזו העבירה אותו לבית החולים בחולדה. ב-9.5.48 הוא נפטר, ובקשתו האחרונה מחבריו היתה שיביאו את הוריו ארצה. זו תרומתי הצנוע לזכור את אחי יוסף.

I LIVE IN GERMANY BUT I'M ISRAELI ''ARABIC'' I WNNAA TO GO BACK IN ISRAEL CAZE I REALLY LUVVVVVVV ISRAEL YAAA I REALLY DO AND I DON'T CARE ABOUT WHAT HAPPEN THERE BETWEN ARABICS AND THE ISRAELI ARMY ALL THAT I KNOW IT THAT I LUVV ISRAEL I WNNAA TO STAY ISRAELI I DON'T WNNAA TO BE JUST ARABIC I WNNAA TO BE ISRAELI ARABIC PLZ AND I HOPE THAT THIS WAR STOP'T ISRAEL IN MY HART ALAWYS THATX FOR ALL OF YOU

אני קורא את מה שכתבה ע. וכל הכאב האישי שלי מחיי הפרטים עולה ומציף אותי. זה ביטוי האהבה הכי עוצמתי שנתקלתי בו בחיי. האם באמת יש אהבה כזו שלמרות שממשיכים בחיים ומביאים ילדים עדיין הרגש המקורי ממשיך לקונן?

בפסח שנה שעברה, קיבלנו טלפון. בשיחה נאמר לנו שציקי אולי נהרג ואני ישר חשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות ואם זה היה באמת אז לא היו אומרים לנו "אולי" אבל אז הגיעה הידיעה בחדשות והצעקה שיצאה מגרוני היתה כל כך חזקה. אני הכרתי אותך רק מספר חודשים, וגם בהם לא היינו מאד קרובים אך המעט שהכרתי הספיק בכדי ליצור בי חלל עמוק בפנים שבתחילה לא הבנתי מהו אבל אז הבנתי שזה החלל שהשארת בי. ועכשיו עברה שנה ואנחנו כולנו התבגרנו ואתה נשארת בן 23.

3 מאותה כיתה...זוכרת אתכם ונזכור לנצח.

נפל במאי 1948 באיזור לטרון בדרך לירושלים

אנחנו מתייחסים אליהם כאל "הם". אני מתכוונת שאומרים חללי מערכות ישראל, וכל חייל הוא עולם ומלואו. לכל אחד יש סיפור משלו, לכל אחד יש משפחה. אני נורא עצובה מזה שהם מתו, ולא זכו לראות את מה שהם עזרו לקיומו בעצם, בזכותם יש לנו מדינה, והם מתו למענה ולא זכו לחיות בה. אולי זה לא יעזור בהרבה אם אני אכתוב את זה, אבל רק אם הם יחזרו לחיים כדי לראות את מה שהם עשו, ונוכל להודות להם על כך שהקריבו עצמם למעננו.... ובבקשה: תהנו תשמרו ותאהבו את הארץ שלנו, כדי שמותם של החללים לא יהיה לשווא!

קרן,אחי נהרג באותו ארוע יחד עם אחיך במוצב מגן 12 בעזה ,חן אנג'ל שמו,הוא היה בתוך המוצב ונהרג אחרון אחיך היה הראשון. אחי היה בחתונה שלי אך לא יכיר לעולם את ביתי שנולדה לפני שנה.ולא יכיר את בתו שנולדה 5 חודשים אחרי שנהרג. אני מזדהה איתך עם הכאב והחוסר והגעגוע והידיעה שהוא לא ישוב לעולם ולא יחווה איתנו את האירועים שקורים. אני מזדהה עם הקושי להמשיך לחיות , ליהיות חזקה ולתמוך בהורים כפי שכולם מצפים אך לא מבינים שגם לנו הכוחות מועטים. הדר אנג'ל

לא הכרתי אותך אישית למרות ששירתנו בבסיס ביחד . הגורל הפגיש אותי עם משפחתך ושמעתי עלייך כל כך הרבה. עצוב לי שאני מכירה אותך רק מהסיפורים כי את נשמעת לי כבחורה מדהימה . יהי זכרך ברוך .

יהי זכרו ברוך

מי יתן ונשמתך תהיה צרורה בצרור החיים

יניר אתה חסר. החברים

רוצה לדבר אלייך אבל לא יודע לבחור את המילים תיאור הכאב שלך כל כך חד ומוחשי כואב לי לו זה רק היה עוזר לך במקצת לזכרו של אחיך

לא מכיר אך המכתב מעיד על גדלותו - איזה אדם נפלא, אציל נפש

שמתי לב ששמו של שי נפקד מהרשימות הרבות המופיעות כאן, החלטתי לתקן את המצב. שי נהרג באסון המסוקים ,לא הכרתי אותו היטב בשנותיו האחרונות , אלא כנער שהיה "מזדנב" אחרינו הגדולים יותר. ילד שמש עם חיוך תמידי וצחוק גדול. יהי זכרו ברוך.

תודה מכל לב מאחל לך כל טוב שימרי על עצמך שימרי אבא של ארז

לזכר כל החללים ובימיוחד החללים הדרזוים.. תמיד תישארו בלב... אוהבים אותכם... אני מדליקה נר לזכר החחלים שנפלו בכפר שלי.. אבוסנאן..

חלפו כ 18 שנה מאז קופחו חייך באותו יום ארור. קצין ומהיג יחיד סגולה אתה. לנצח תישאר חקוק בליבי כדוגמה למופת יושר וטוהר מידות. חברך לנשק

לדוד שלא הספקתי להכיר לזכרך נר נדליק, במשפחתנו הגדולה תמיד יהיה חלל חסר, אותך אנחנו לא רואים בחגים אבל אתה בליבנו לעולמים, סבתא עדיין כואבת וגם האחים בליבנו תשאר בני הגיבור לעולמי עולמים. יהיה זכרך ברוך ונשמתך צרורה בצרור החיים.

רופא ואדם למופת תמיד בליבנו