עוד מעט 40 שנה. כפליים מן הזמן שאותו הספקת לחיות. מי זוכר???

הכרתי את אורי כמאמן הכדור סל שלו במכבי רעננה ומיד הבחנתי לאחר אימון של עשרות קבוצות ומאות נערים ונוער שאורי הוא בחור מיוחד, תמיד התנדב לעזור, נעים הליכות, תמיד נתן מילה ועידוד לחבריו, בקיצור זו כנראה לא קלישאה- הטובים נלקחים מאיתנו, כנראה שהקב"ה רוצה את הטובים לידו ובעולם טוב וטהור יותר. יהי זכרו ברוך. ליאור ר

יהי זכרכם ברוך

אני בת 16.. אמנם קטנה אני חייבת לשפוך ולספר הלכתי לאנדרטה של חיל הצנחנים ושמעתי סיפורים על כל מיני חיילים...הסיפור שריגש אותי במיוחד הוא על רן שרעבי (ז"ל) שגילתי שלמד באותו בית ספר שאני למדתי ביסודי.. וישר רציתי לדעת עליו הכל.. אמרו עליו שהוא היה נאמן לחבריו והיה נותן מכל הלב.. תמיד היה שם בשביל הקרובים לו.. חייך בכל מצב.. ועוד הרבה סיפורים שמילאו את עייני בדמעות !!! כתבתי מכתב להוריו.. והזלתי דמעה.. אלוהים..למה לקחת את הטובים אלייך? לקחת ילד כזה (ועוד הרבה אחרים ..) מהעולם?? זו שאלה שלעולם לא אמצא לה תשובה הגיונית.... אז כל החיילים ונפגעי פעולות האיבה יהי זכרם ברוך! :(

אבנר,עברו כבר 33 שנים מאז אותו יום כפור ועדין אני זוכר אותך חד וברור. עברנו יחד את כל משובות הנעורים ,החלומות והתקוות. הספקת להתחתן ולעבור עם רעייתך הטריה לארה"ב ומשם הגעת בבהילות למלחמה. ולאחר מספר ימים נפלת והצטרפת לאחיך שנפל במלחמת ששת הימים ספרתי לך בהזדמנויות שונות כי הבן שנולד לי נקרא על שמך ,ובכן הוא התחתן לפני כחדש .וכך מעגל החיים ממשיך להתגלגל. אוך ,אבנר,אבנר תמשיך לשמור עלינו ממעלה נזכרתי, אתה זוכר את שאול, הקודקוד השלישי במשולש שלנו,ובכן לאחר הרבה שנים שהיה גרוש התחתן פעם נוספת והשבוע נולד לו הבן השני.כן השני, כשהראשון שלו בן שנתיים בערך. אז ביי ,שמעון

לזכרם של : אסף אסולין(מ"פ נוב' 95 גד' 890),עופר חרוש,אמיר הירשנזון,אבי הופמן,איתן בלחסן(מ"פ פלס"ר צנחנים),עומר שליט ואת כל הנופלים שאותם לא הכרתי אך ליבי איתם . אביעד

היום, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, כולי יושב בביתי ודומע, לא ייתכן שאבדו לנו 22,000 חיילים על מה- על ארץ הקודש! הסיפורים מצמררים אחד אחרי השני, מספרים על אנשים טובים, אנשים חייכנים, אנשים עפ שמחה בלב שכל רצונם היה לשמור על מדינת ישראל וקם האוייב שרודף אותנו מאז ועד עולם שרק פוגע בנו ופוגע ואנחנו אבדנו עצות מלעצור זאת, מה יהיה? האם יהיה סוף? גם אני הייתי חייל, שירתתי את המדינה בכבוד אבל לא כמו אחיי שנפלו, כל בוקר כאשר אני מתפלל ומניח תפילין אני מתחנן לישועה שתגיע השקט שישאר לעולם - מתי זה יקרה? האם זה יקרה? אלוקים, סלח לנו על עוונותינו אך די לפגוע בנו, בסופו של דבר - כולנו החיילים שלך! אתה המפקד העליון והרם שלנו, אנא ממך, נתתה חיים אל תיקח אותם תן לנו להתאחד כנגד אוייבנו ואמן ויום השיכרון הזה יהיה היום האחרון בו חללים ילכו לעולם ונזכור תמיד ונציין ביום זה את אלו ששמרו והגנו - יהיה זכרם לעד ולעולם!!!

היה היה פעם בחור אחד שלא היה מחייך הרבה-- היה קצת רציני- קצת עצוב- לקח הכל ברצינות- הכל על הכתפיים אבל כשהיה מחייך- זה היה כל כך מהלב וכל כך אמיתי- שכולם עשו הכל כדי שיחייך- זה לא תמיד עבד אבל באמת היה שווה לנסות- אתמול לפני שלוש עשרה שנה בדיוק עלה יובל על מוקש בלבנון- ובתוך שניה הכל נגמר- כל החלומות- כל היופי- וכל מה שיכל להיות העניין הוא- שהיה לו כזה חיוך יפה ונדיר- פנים כל כך אמיתיות שעד היום קשה להאמין שהוא לא נמצא- למרות שאני יודע שהוא איננו אני לא באמת מאמין אני לא אתחסד ואגיד שאני חושב עליו כל יום- הזמן עובר וגם אנחנו אבל היום אני חושב על מה שיכול היה להיות- עם כזה כישרון- עם כזו יכולת- עם כזו אהבה- מה היה יוצא מזה בסופ? איזו חברה היית מקים- איזו אשה היית נושא- איזה מין דבר היית ממציא- יובל רטיג היית השראה לכולנו תהא נשמתך צרורה בצרור החיים

פורש את הידיים אל אלוקים שבשמיים בתקווה שייתן למדינתו אור, רוצים רק שקט בלי כאב ואמא דואגת על חיילנו היקרים רק תשמור !!!!

לא שוכחת. את החיוך, את הקול, את השיחות..

דיי למלחמות...דיי לכיבוש..דיי לפיגועים

בן הדוד של אבא שלי, יליד מצרים, שעזב ללא ידיעת הוריו את הבית ועלה למדינה שבדרך, הוגרל ממש כך,בקיבוצו נחשונים, לתגבר כוח, ונפל בקרב חוליקאת בשנת 1948 בחור שלא הזיק לאיש מימיו, מה שאנו מכנים הנסיך הקטן, קבור היום בכפר ורבורג וכמעט אין איש עולה על קברו בזכותך דוד יקר שלי אני וילדי וכולנו פה.

זוכר ומתגעגע לניר, יאן, שי, מורן, עומרי, גיא, זיו, וחן.

עופר מילים אחרונות שלעולם לא תשמע נכתבות בדמעות שלעולם לא תדמע ולעולם לא תוכל לספר לי, על מה חשבת באותה נשימה אחרונה, ומה הרגשת? ומה עוד רצית להספיק לעשות? ולמען מה עוד רצית לחיות? והשאלות לא מרפות ולא ירפו לעולם רק זיכרון נשאר ואתה נעלם.... לעופר בן דודתי האהוב שנרצח על קידוש ה' והמולדת תבוא נשמתך צרורה בצרור החיים

לכם אחיי הגיבורים, אזיל דימעה בכאב! אתם הקדושים והטהורים נפלתם בגבורה ועל קידוש השם. בדמכם השקיתם את רגבי האדמה. לכם אחי ואחיותי היקרים מגיעה השלוה והנחלה כי בנפשכם הקרבתם את הקורבן הגדול שאפשר לדרוש מאדם ואתם נתתם את כל ישותכם והוויתכם על ארצנו. וביום ההוא יתקע שופר גדול בעיר ואתם תהיו בראש התהלוכה לנצח!

ובאיבחת פטיש יקפיץ אותנו סדר היום הלאומי לחגיגות העצמאות. אף פעם לא הבנתי איך אפשר לעבור באחת מהיגון הצורב והמצטבר (ראיתי היום כל כך הרבה סרטי נופלים בטלויזיה, גם פה ב-ynet, ודמעתי כל הזמן) להילולות שמחה (מלאכותית או אמיתית). ובכן, בשלהי יום הזכרון, בואו נחליט שמותם לא היה לשווא. ולא נומר זאת כעוד קלישאה ריקה, אלא כהנחייה: דאגו שחיינו כאן בארץ, שרבתה דמם, יהיו חיים שפויים הוגנים (לנו ולזולתנו), חיים של חתירה לשלום והתחשבות באחר. אם לא נפעל כך, דמם אכן היה לשווא.

הכתיבה שלך והסיפור שלכם הצליחו לרגש אותי ואחרים עד מאוד. אשמח לדבר איתך אם תרצי. god speed.

הכרתי את גילי שנהרג עם בנך, והטראומה הזו זכורה לי היטב. אני לא יכולה לשפוט אותך, אין לי זכות!!!. לי אין אמא, מגיל צעיר אין לי אמא, ואני גם רואה לפעמים שהחיים חולפים ויש תחושה כל הזמן של חסרים. אבל- צריך להמשיך לחיות בשביל רגעים יפים ואולי לחשוב שהם למעלה נהנים. אני כעת בוגרת וגדולה- אבל עוזר לי לחשוב כמו ילדה קטנה. ילדה שילדותה נקטעה. תהיה חזק, אל תשבר. אני איתך בדמעות ובכאב. חיבוק חזק ממני אליך. מילדה בלי אם -לאבא בלי ילד.

פגשתי אותך בחופשה שלך כשבוע לפני שנהרגת החלפנו מספר מילים וקבענו שנתראה בקרוב....ובקרב על הבופור נהרגת.

הבן שלך למד איתי בשכבה במבשרת ובכיתה ברנה קאסין, אני גם שכנה - גרה 2 רחובות מעליכם, רציתי לומר שאני חושבת עליו בכל שנה, אהבתי אותו מאוד, הוא היה כל כך מצחיק ויפה, פגשתי אותו לפני ששב לשרת, ככה במקרה בעיר, ביום שישי בערב, הוא סיפר בגאווה שהוא חוזר לצבא, אני אמרתי לו שעוד יש לי אצלו קלטות שהוא הבטיח להקליט לי רוק כבד - כי זה מה שאימא שלו שומעת... (כך לפחות זכור לי...) הבן שלך היה כל כך מיוחד לא היה אפשר לומר עליו מילה אחת רעה. פשוט מלאך.

את אורי הכרתי בקורס מש"קים. בחור לעניין, כל כך חביב ותמיד חייכן. ידעתי שמדובר באדם מיוחד אך מעולם לא ייצא לי להכיר אותו לעומק. אני זוכר אותו כאילו זה קרה אתמול. תמונתו של אורי ניצבת לנגד עיניי לא רק ביום הזיכרון אלא גם במהלך כל השנים שעברו. יהי זכרו ברוך. למשפחתו של אורי אין לי דבר מלבד לאחל לכם כל טוב ושרק תדעו אושר. זהר דורון היה חברי לצוות 2. ביליתי עימו קו או שניים במוצב שני ובמרג' עיון וגם אימונים ברמת הגולן. זהר היה בחור כל כך מיוחד ואמיתי. תמיד חייך ותמיד היה מוכן לעזור לאחרים. תמיד אזכור אותו לטובה ואבכה את מותו הטראגי. יהי זכרו ברוך. אומרים שאלוהים תמיד לוקח את הטובים שבבני האדם. אורי וזהר הם ההוכחה הקיימת לכך. אורן שפירא.

איזה ילד!!! שגדל להיות בחור שכמוהו באמת שלא יצא לי לפגוש. תמיד הייתה קרוב אלי, תמיד התעניינתי בשלומך ומה שקורה איתך. גם עכשיו אני מתעניין ואני מבטיח שגם אמשיך כי אתה תמיד תהיה חלק ממני, חלק מאיתנו לא ניתן לך ללכת מליבנו... תשמור עלינו מלמעלה... אני לא אוהב לדבר בקלישאות אבל במקרה שלך התגשמה הקלישאה הכי גרוע אתה ועל זה אף אחד לא יכול לחלוק הקרבתה את חייך למען אחרים. אני קורא לכל מי שקורא את השורות האלו להקדיש מזמנו לזכרו של אורי ז"ל

hi sweety, im feeling what u feeling and u need to b strong for your perents. the time doesnt help... its make it worse.. belive me.. i know.. talk to me if u want, ortal- idit's sister

רבקה! קשה היה להתוודע לכרטיס הכניסה שלך לאתר ההנצחה כאן. אבל הסתרת, יותר ממה שגילית. נדמה לי, שביום הזה אנו משפחה אחת מורחבת, כדי שנחלוק זה עם זה את רגעי השבר. ספרי נא מהו "המוות המיותר", "הכאב", "הנחמה". חידותייך פוצעות את הנפש.

לזכרו היפה והאמיץ של ירון שנספה בתאונת אימונים.