זה חייל שאני מכירה, ויש עוד חיילים שהם בוגרי בית הספר שלי!!!

רוני , אחי היקר , מתגעגעים ואוהבים . http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=515394

לכל מי שהכרתי ואינם אלעד שילה, רליק אורנן ,יובל גליק, חגי קושט, יונתן בגין, אורי קולטון ,קשה להאמין יהיה זכרם ברוך ונקווה שלא נצטרך לבכות יותר

ישמור עלינו

ירדו לי דמעות. תיהיי חזקה!!!!

בנצי בחור טוב לב ממחלקה 2 תמיד עוזר, תמיד חבר יהי זכרך ברוך

לפני 12 שנה נהרגת ואני כואבת ועדיין לא מאמינה אני צריכה להגיד הקול יותם נהרג ואז להבין שאתה באמת איננו גדלנו יחד בקיבוץ מגיל 0 בלינה משותפת בבית הילדים חמישה מהפעוטון של מירי כשגדלנו כל אחד הלך לדרכו הקים משפחה והתרחקנו אבל שתדע שאפילו שאני לא באה לאזכרה סתם כי אני לא קשורה לאבן אתה בליבי תמיד ונוח לי לחשוב שסתם אנחנו לא בקשר תמסור דש לאבא שלך שמואל לשי, גידי ואודי ולכל מי ששכחתי זוהרה לעולם לעולם לא נשכח דליה

בפעם הראשונה שאיתיך, זו הייתה פשוט פליאה. לא האמנתי כמה דימיון יכול להיות בין שני אנשים זרים לגמרי,בינך לבין אחי. לאחר זמן מה ביחידה הבנתי גם שאתם ממש דומים- אותה קשיחות, אותה בגרות, אותה רצינות ויחד עם כל זה אותה ילדותיות. לא הכרנו ממש, חוץ מהיחידה. אותו יום שישי שבו נודעה לי הבשורה, פשוט סרבתי להאמין, לא רציתי. כי אתה הוא דרור, אתה יודע, גדול, פיכח, חכם, בריא. איך לך, ככה סתם, בלי שום סיבה הגיונית. אתה מחשב הכל אז איך פה לא הצלחת לחשב, איך?!? אני פשוט לא מאמינה, זו פעם ראשונה שאני כותבת עלייך- אין לי מושג איך ולמה, אני הייתי חיילת ואתה היית כבר איש קבע, לוחם. עוד מעט אני אהיה בת גילך, ואתה, אתה תישאר דרור שושן, עם כל הפוטנציאל, החוכמה והשיגעון כמו של כולם. ( כמו מעריצה קטנה אני, בלי הגיון ובלי הכרות, פשוט הכרתי והערצתי ) אוהבת וחושבת בכל הזדמנות.

לכל המשפחות השכולות אני משתתף בצערכים;מי ייתן ולא תדעו צער,אני יודע אף אחד שלא חווה את השכל לא יודע מה זה באמת,תמיד תהיתי איך כאשר מסתיים היום העצוב הזה ומגיעות חגיגות יום העצמאות כולם שמחים וצוהלים ואתם מתקשים לשמוח אני אוהב אתכם גילי וובר שקד גבעתי 96

הייתי אז צעירה ממש, בכיתה ז', כאשר החלו הפיגועים באוטובוסים. קו 5 ועוד, והזכרון כבר מטשטש מרוב אסונות לאומיים כאלה. אבל אני לא יכולה לשכוח את משה שקדי, אותו לא הכרתי, אבל היה אדם טוב ואציל כמו סבא טוב שהיינו שמחים לאמץ...

כאחד ששירת עם דירהלי מקורס סיור ועד לרגע נפילתו יכול אני להעיד שאין די מילים בכדי לתאר את גדולתו ועוצמתו של האיש. יהי זכרו ברוך לעד.

הייתי מבקשת את כתובת האתר הנצחה שעשתה משפחתו של ליאור וישינסקי ז"ל תודה עמירה

אני יודעת שאותך לא מזכירים היום, אולי כי לא מתת מוות גיבורים.אבל היום כמו בכל שנה אתה לא יוצא לי מהראש. רק רציתי להגיד שאני לא שוכחת ולא אשכח את דמותך עם השיער הקצוץ והנובלס הנצחי והעיניים הטובות המאירות

של מיטב בנינו ובנותינו שנתנו את נשמתם למדינה שאנו חיים בה היום. אני מצדיע ובוכה את כאבכם ושלא תראו עוד צער. נזכור אותם לעד

זה היה עוד בוקר סתם בוקר 10.4.02 יום אחרי יום השואה עליתי לאוטובוס וישר נגשתי אליהן התעשבתי כמה שיותר קרוב כדי להיות ביחד לא עבורו כמה דקות לא הספקנו לדבר על מה היה אתמול קליק קטן פיצוץ לא רציני קטע בשניה אחד חיים שלמים שרק החלו. לא ניתן לתאר זאת במילים אך כל שנה שחולפת הזמם לא עושה את שלו הכאב רק הולך וגדל . אני חיה כל יום ומקדישה אוצו לזכרן רק כדי שהן יהיו גאות בי כמו שאני הייתח גאה להיות חברה שלהן

ארבע עשרה שנה בלעדיך וזה לא תאריך שחוגגים אלא חיים. חיים כל יום ,מבינים שהזמן לא מקל והאהבה לא נגמרת.תמיד תהיה האהבה הראשונה שלי ,אתה נשארת בן 30 ואני היום בת 40. גבר שלי,מצחיק ומוכשר עם גומות בפנים ובישבן. כל שנה אני בועטת לך במצבה וכל שנה הפרובוקציה עדיין לא משפיעה.אתה למטה ואני למעלה, מי יתנני איתך אהובי. הולכת לחגוג את יום הולדתי וכרגיל מרימה כוסית לשנינו. מחכה ומתגעגעת ותמסור דש גם לסבא שלי אוהבת א

אורי שלנו. פרח שנקטף בטרם עת אין מילים בפי ודרך להגדיר את הכאב שבליבי ויכולת לתאר את האדם שהיית... תמיד חשב על טובת חבריו ,דאג,תמך ואהב תמיד עזר לזולתו בלב שלם הלך אחר מטרתו... אורי , אנחנו אוהבים אותך וחושבים עלייך יום יום פה למטה מלאך שלנו... תודה על כל מה שנתת לנו בחייך הייתה לי זכות להכיר אותך ולחלוק איתך שנים מחייך בהתבגרותינו תודה אורי-על הכל לעולם לא אשכח אותך יהי זיכרכך ברוך!

מצדיעים לכל החללים ממלחמות ומפיגועים . מחבקים את המשפחות ומחזקים אותם למרות שברור כי שום נחמה לא תעביר את העצב הגדול שנוצר משכול זה. שנדע כי בזכות חללי המלחמות הללו אנו מתקימים קיימים ונמשיך להתקיים . יהי זכרם ברוך של הנופלים ונשמתם צרורה בצרור החיים. ושאף אחד לא יחווה עוד שכזה.

סבי, משה קמחי, היה רק ילד בן 29 כשנהרג בירושלים בשנת 48. אבי, מאיר, ממעט לספר על אביו, הזכרון עדיין כואב ושלא יאמרו שהזמן מרפא, האב איתו שיחק רק עד גיל 4...האב לו חיכה ימים חודשים ושנים, אך מעולם לא חזר הביתה, מעולם לא נכנס מהדלת, באותה הדלת ממנה יצא. וסבתא? סבתא בהירה המסכנה, אילו קשיים נאלצה לסבול על מנת לגדל אותך אבי ואת אחיך. אבא יקר בסך הכל בן 4 וכבר הצטרכת לטעום מטעם השכול, לנדוד ממוסד יתומים אחד למשניהו, לסבול רעב וקור. איזה עולם מוזר ואיזה צרוף מקרים מזעזע...אבא את מתנת יום הולדתך ה 4 לא תשכח לעולם, כן אבא יקר, ביום הולדתך במקום לפתוח עטיפות מתנות ולנשוף על נרות עוגת היומולדת, אביך נהרג. ואני, אני הנכדה למה דווקא ביום קבורתו השניה של סבא בהר הרצל למה בדיוק בתאריך זה 11 שנים מאוחר יותר אני נולדתי...איזה משמעות יש לסגירת המעגל? סבא יקר, גם אם לא הכרתיך אתה בלבי, ובנך מאיר כואב אותך כאילו אתמול הלכת.

לזכרו החייל אמיץ מוקיר חייליו אשר נפל בקרב בסוג'וד בכ"ן שבט תשנ"ד והציל רבים במקומו יהי זכרו ברוך

זוכרים ואוהבים

הכרתי את דורון חודשיים לפני האסון ,חבר אמיתי.

www.lior-vishinsky.com האתר יעלה רשמית לאוויר, בהתאם לדבריה של אסנת וישינסקי הבוקר, ביום השנה לנפילתו.

את השם שנתנו לו אביו ואימו כמעט כולם מכירים ( אפילו בלי שביקש או רצה...) אבל חשוב שתדעו שמעבר לשם המוכר ליאור היה משהו מאוד מאוד מיוחד...! אדם רגיש, צנוע,יפה מבפנים ומבחוץ , אוהב את החיים, את חבריו , ואת משפחתו - אומנם מעצם קירבתי אליו אינני אוביקטיבית מספיק ,אך אני בטוחה שאחרים שהכירוהו ולו לרגע קט- יוכלו להעיד כי נשבו בקסמו האישי...! ואנחנו שנשארנו לחיות בלעדיו המומים, כואבים ולא מאמינים מודים על הזכות הגדולה שנפלה בחלקינו ! ומשהו מעט אישי- ליאורי! אני זוכרת לפני שנתיים מעט לפני שעולמינו חרב עלינו גם אז היה יום הזכרון וליבי היה עצוב אך לא האמנתי שהשכול יגיע כל כך קרוב לסף ביתי. אני משוועת לעוד הזדמנות אחרונה להגיד לך את כל הדברים שלא הספקתי ואילו רק הייתי יודעת... הייתי אומרת! שתדע שגעגועי אלייך לא נותנים לי מנוחה! אוהבת עד אין קץ מירב

מי שחווה את האובדן הנורא מחפש בכל עת את הדרך להמשיך ולהנציח...! ביום שישי 19.5.06 ( כ"א באייר) - במלואת שנתיים לנפילת ליאור יעלה לאוויר אתר אינטרנט לזכרו www.lior-vishinsky.com נא כנסו והכירו את האדם הנפלא והאהוב!

ביולי 82 אני בבירות עם גולני, כאשר סמל הצוות קורא לי ולטרי לצפות על העיר מהסוללה ורוברמו ללכת לנגמש לדבר בקשר,ברגע האחרון הסמל מחליף ביני לבין רוברטו,(אני בוגר קורס מכיים ורוברמו מתנדב מארגנמינה לא)ברגע שרוברמו מגיע לסוללה הוא מקבל כדור בראש מצלף סורי,רוברטו פצוע אנוש ומפונה לתל השומר שם הוא שוכב בהכרה מלאה אך משותק בכל גופו, רוברטו נפטר כעבור חודשיים ב 7 לספטמבר שזה בידיוק יום ההולדת שלי יובל תודה רוברטו ליסמן זל,

מה ידענו אז, היינו בנות 19, ופתאום נהרג לנו ספי שאומן המג"ד הכי מדהים והכי חם , אבי גבעתי עם החיוך החם והזקן והגודל שקראנו לו גבע חובב טבע, וצור מאור, גבוה עם חיוך מבוייש, וקוברינסקי יוסי מגשר שידע הכל על פרחים, ועודד שוורץ מאשקלון - הבחור הכי שווה בגדוד , ואמיר בנימיני מפתח תקווה...שיש לו אח תאום, ורוני לוי סבג מאילת , מנסה לזכור אתכם כל שנה אומרת את שמכם בלב בצפירה. היום אני כבר בת 44 , אם לשלושה ויודעת שאתם אף פעם לא תהיו. קק"ש 1982.