עדיין מתגעגעת - לחיוך, לתלתלים הג'ינג'ים, להומור, לאנרגיה האינסופית. מתגעגעת להכל.

גודל ג'ורג' יום אחד הופיע על הסיפון בחור חדש, גבה קומה, כפוף במקצת, אולי סיגל את עצמו לעולמם של "הננסים" המשרתים על הספינות. הליכתו מדודה הייתה וניכר היה רישול מסוים בלבושו. בחור שקט היה ונימנה עם צוות המכונאים של האוניה. בתוקף תפקידו רוב הזמן תיפקד בבטן האוניה. שרות באוניה לא היה קל עברו וניתן היה לראות את זה בחזותו, תמיד היו לו מכות וחבורות על ראשו, סימנים למפגש בין הראש עם הצנרת או הבליטות השונות במסדרונות האוניה. ב 21/10/1967 נפגע משחתת אח"י "אילת" מפגית טילים שנורו מכיוון פורט-סעיד. רוב המכונאים נהרגו בפגיעת שני הטילים הראשונים היות והטילים פגעו בחדר דודי קיטור ובחדר תשלובת. ג'ורג' ניצל והגיעה לחוף מבטחים. לאחר תקופת נופש קצרה החליטה מפקדת החייל לנצל את קישוריו של ג'ורג' בתור מכונאי והוא הוצב במשחתת אחרת בשם אח"י "יפו", אחותה התאומה של אח"י "אילת". ביום השנה הראשון לאחר הטיבוע כונסו רוב אנשי הצוות, שניצלו, למפגש אזכרה שנערך בבית אבא הלל סילבר אשר בנוה שאנן. המפגש בין אנשי צוות האוניה היה מרגש, מאחר ואנשי הצוות פוזרו ולא התראו לאחר הטיבוע, אחדים הוצבו להמשך שרות ואחרים שוחררו מהשרות עקב מצבם הבריאותי. המפגש הונחה ע"י שחקן/זמר שמעון ישראלי. במהלך הטכס קם הקהל על רגליו (בערך ב 21:00) לדקת דומיה לזכר חבריו שנפלו. גודל ג'ורג' לא השתתף באזכרה, הוא הפליג על אח"י "יפו". ב 21/10/1968 ביום האזכרה ובערך בשעת הדומיה לזכר חברינו הנופלים, עלה ג'ורג' לסיפון האוניה מתוך חדר התשלובת. מעבר לכך אין עדות ראיה. ג'ורג' נישטף אל הים וגופתו לא נימצא עם היום. אף אחד ממשתתפי הכנס לא תיאר לעצמו שאנו עומדים גם לזכרו של גודל ג'ורג'. איני יודע איך להגדיר את העלמותו של גודל ג'ורג', דווקא בסיטואציה זאת, האם צירוף מיקרים או יד הגורל. יהיה זכרו ברוך.

כדי שמותם של 22,000 חללנו לא יהיה לשווא, עלינו החובה לדאוג לכך "שחיינו כאן בארץ, שרבתה דמם, יהיו חיים שפויים הוגנים (לנו ולזולתנו), חיים של חתירה לשלום והתחשבות באחר. אם לא נפעל כך, דמם אכן היה לשווא". ואת הצוואה הזו - כך אני מפרש את מותם - אני לפחות מתחייב בכוחי הדל לקיים!

ילד, גבר, מלאך. אין לי מלים אחרי מה שכתבו כאן כולם. הכל כל כך נכון, ונשמע כל כך בנאלי. נדמה לי כאילו היית מושלם מדי מכדי להישאר בעולם המוטרף הזה. לנצח תהיה צעיר, מדהים ביופייך החיצוני, אך עוד יותר, מדהים ביופייך הפנימי. לא שוכחת אותך. למשפחה הנהדרת - אתכם באבלכם. תדעו שאבישי חי בליבנו.

אבא של אסף. אני בטוח שבנך לא רוצה (או לא היה רוצה) שתצטרף אליו לפני הזמן. הוא רוצה שתייצג אותו כאן שתמשיך להיות אתה עבור מי שנשאר. שתאהב אותו מכאן.

התגובות , ואז הבנתי שמסך של דמעה אחת ענקית מפריד בין עיניי לבין מסך המחשב. שכלתי שני בני דודים בשנים האחרונות: סמל חיים בוקטוס ז"ל 1983 טור אבי נחום ז"ל 1989 ואם ליבי נקרע מאז אותם אסונות , ליבי ליבי איך אתם מצליחים לשרוד.

אין מילים לתאר את הכאב שמכה בלי רחמים כך פתאום. אין מילים לתאר אתהזוועה שבלכתך, ככה פתאום כבר יותר מארבע שנים ואין מנוח אתה תמיד איתנו . אוהבת ומתגעגעת.

מחזור תותחנים אוגוסט 2000 זוכר אותכם לעד! תמיד תהיו חסרים לנו...

אי אפשר לשכוח את הגבורה, את ניסיון ההצלה של נחשון וקסמן ז"ל שלא צלח ולקח גם את ניר. זוכרת תמיד.

במהלך קורס הקצינים שלי עשיתי עליכם ערב של מורשת קרב . נפגשתי בין היתר עם משפחותיכם ושמעתי את סיפורכם האישי . התרגשתי לגלות עד כמה רז נלחם על מנת להיות החייל הכי קרבי שאפשר . למרות דעותיו האידיאולוגיות הוא לא יכול להימנע מלתרום כמה שיותר והגיע למקום הכי רחוק שהוא רק יכל . ולגוני גיבור ישראל שהוא לא היסס לרגע וביטל את כרטיס הטיסה לאמריקה ורץ לעזרת חבריו להילחם שכם אל שכם למען המטרה שבה האמין . היום בצפירה חשבתי על כולכם הלוחמים האמיצים ועליכם המשפחות , מקריבי הילדים שלמרות כל הכאב לדעתי עליכם להיות גאים בילדים שחונכו לתרום כמה שיותר ובחרו לשרת בסיירת גולני. יהי זכרם ברוך

כבר ארבע שנים עברו, היום אתה צריך להיות בן 26, אתה צריך שבת איתנו על כוס קפה לספר על לימודים, על בעיות עם החברה ולהתלונן על אבא שעדיין לא מבין אותך. ארבע שנים עברו ועדיין לא החלטתי מה לכתוב על הקבר, הרי אף שורה לא תתאר את החלל שנוצר, אף שורה לא תתאר את האדם שהיית, אז שנארת רק עם ההגדרה היבשה של צה"ל. כל פעם שאני עולה לקבר אני מספר לך מה עבר עלינו לאחרונה, אבל בתכלס היית צריך להיות נוכח בכל האירועים. התחתנתי מאז שנהרגת ואני רק מתנחמת בזה שלאמיר יצא להכיר אותך ולדעת על מה אני מדברת והוא ידע כמה אתה חשוב לי. אפי שלי אני מתגעגת אבל ממשיכה לחיות מחכה כבר לראות אותך בגן עדן תמסור ד"ש לאמא אוהבת דבורה

אני שולח לך חבוק חם ואוחז בידך בימים כואבים וקשים מנשוא אלו משה טלבי . אבא של סמ"ר יוסי טלבי ז"ל שנפל בקלקיליה 19.6.2002 יהי זיכרם של בנינו ברוך

"ועדיין אני מצפה לשובו,תלתלי שיבה של זהב על ראשו,ואם בשעה ארבע יבוא אתחיל להיות מאושר בשעה שלוש."(יהונתן גפן) אבא שלי היה צריך לחזור מהמילואים בשעה ארבע אך מאותה שעה שהלך למילואים חיכינו שיחזור וככל שהשעה הייתה קרובה היינו מאושרים יותר ובחמש הייתה דפיקה בדלת אני אמא ושני אחיי רצנו לדלת וצעקנו אבא בא ושאחי השיג את כולנו ופתח לדלת נהדף בחוזקה אחורה מהבהלה ואמא מיד ידעה ואמרה "בעלי במילואים מה קרה"? ומאז כמו אצל כולם הכל השתנה זה כמו חור שחור עמוק ללא תחתית הזמן לא עושה את שלו כמו שאומרים אלא הזמן מלמד אותנו לחיות יום יום עם הכאב הגוש הזה שיושב כל הזמן על הלב ואיך שפוקחים עיניים בבוקר נזכרים ומרגישים במחנק בגעגוע שיותר חזק מהשכל הנפש הגוף שובר את כולך שמתגעגעים אפשר להרים טלפון לחכות לבואו אך להתגעגע למישהו שהי ואיננו רק מי שחוו זאת יודע מה זה ועד שפוקחים עיניים אחרי שכל הזמן מתעוררים בלילה ומתפללים לפחות לחלום ולראות אותו בחלום אך גם זה לא קורה לי ואני זועקת אבא זאת שני תופיע לי כבר בחלום תחבק אותי חזק כי אני כבר לא יכולה בלעדייך ועדיין הוא לא מחבק אותי אז אני הולכת לקבר ויושבת שם שעות זה מין שלווה זה גן עדן כזה של מלאכים ואז אני חולמת בשבילך אבא למה שלא הגעת ורצית גם בשבילנו ותומכת באמא שלא יודעת מנוח מאז וחיה בשבילנו באחותי שחייה באופן מושלם שתתגאה בה ובאחי הכי חזק ומדהים התופס את תפקיד הגבר בבית לא יודעים אפילו איך אנחנו ממשיכים ולמה וכל יום זיכרון עוצרים אותנו מכרייך ומספרים לנו עוד קצת כל שנה משהו אחר המוכיח את מה שידענו על תלתלי הזהב שהיו לך שכנרה היום כבר היו מתחילים להלבין ועל טוב ליבך ונתינות ללא תנאי ופשוט על היתך אדם מדהים מעבר להיתך האבא והבעל ללא התחליף אתה בין המתים אבל חלק ממך חי אני בן החיים אבל חלק ממני מת. שני בתך

דוד יקר תמונות תמונות, אתה מביט אליי מבעד לדמעות אבק השנים לא מחק את זכרונך הכאב חד וכואב ואין נחמה סבא וסבתא שביכו את מותך וודאי חובקים עכשו אותך ואנו כאן, לבד בנך גבה וגדל הוא בגילך עכשו הילדים שהכרת עכשו הם אנשים ויש כבר כל כך הרבה שלא הכירו.. דוד יוסי לו יכלו מילים אלה להגיע אליך שם רחוק ללטף אותך ולומר לא שכחנו לא נשכח

בעלי מורה שהתוודע לסיפורו של נתן אלבז ז"ל הגיבור, והקדיש אתמול שלוש שעות לזכרו עם השיר, הסיפור, תמונות, מורשת קרב ועוד. 30 תלמידים אתמול אמרו משניות לעילוי נשמתו וכן תהילים. אנא צרי קשר - חיפשנו קרובי משפחה - rachelic@mdais.co.il

כשאני שומעת את כולם אומרים: "שלא תדעו עוד צער" אני חושבת לעצמי, מה הם בכלל מבינים? מה זה עוד צער? יש עוד צער? יש כאב גדול יותר מכאב על מי שאיננו עוד? מכאב על איש צעיר שהלך סתם כך, כי מישו מעבר לגבול החליט בדיוק אז להרוג מישו. יש? תענו לי, יש?? וכל שנה, אני קוראת את התגובות, ורוצה לכתוב, שהלואי ולא יהיו חדשות בשנה הבאה. אבל אנחנו יודעים שיהיו, כי הארץ הזו, מחירה דם.

אשמח אם תאמר את שמך

לאחותו של גיא.רק רציתי להגיד תודה, תודה על ששיתפת אותי ואותנו בכאב שלך, תודה שהראת לנו ולו בקצת, מי זה גיא, ותודה שחדרת לי כל כך עמוק ללב. משתתף בצערך, עד כמה שניתן. ונזכור את כולם.

המשפחה הוציאה ספר לזכרה של מעיין, שנהרגה בפיגוע בנחלת שבעה בירושלים ב- 10.10.94. הספר מופיע באתר: maayanlevi.info

היה רב היישוב-נצר חזני-שפונה בהתנתקות. נרצח בפיגוע טרור לנגד אישתו וילדיו. היה אדם מדהים שכולם אהבו.חסר לכולנו. יהי זכרו ברוך.

דוד ז"ל שירת במשטרת ישראל כ-20 שנה בעת ביצוע צו חיפוש החליק במדרגות ונפגע בגבו ונאלץ לעבור מס' ניתוחים לאחר הניתוח האחרון לא עמד ליבו בעומס ודוד נפטר מדום לב. דוד היה בן 44 במותו והותיר אחריו אשה וארבע ילדים אשר משרתים כולם במשטרת ישראל וממשיכים את דרכו הטובה של אביהם שזכה לא פעם אחת לקבל תעודת מצטיין ממפקדיו.

אתי טלאור נפגעה בפיגוע ביריד הספרים בקהיר לפני 20 שנה. אתי היתה עובדת השגרירות הישראלית בקהיר. עברו כב ר 20 שנה ואין ניחומים.

מילים לא יכולות לנחם אנחנו שולחים לך חיבוק גדול , שאולי אולי יחזק ולא במעט ,,,,,,הלוואי שתוכל למצא נחמה ואולי החיים עם מה שנשאר מהם ינחמו אותך ילדים נוספים נכדים , תהיי חזק גם בשביל אסף , הוא בטח היה רוצה שתמשיך בשבילו .

אתה עדיין מתווה לי את הדרך בה עלי ללכת. כל כך הרבה היה אפשר ללמוד ממך על נתינה ואהבת הארץ. איש יקר, חבר. אני לא אשכח את הפעם האחרונה בה ישבנו ביחד ואכלנו שוורמה, החלטת שאתה רוצה ללמוד לאכול חריף אז שמתי לך והיית אדום כל כך שאי אפשר היה לא לצחוק. שנשמתך תשמור עלינו.