שתף קטע נבחר

מסע החלומות נמשך: נוגעים בשמיים

משלחת של 26 ילדים חולי סרטן ממשיכה את מסע החלומות בלוס אנג'לס וכתבנו הרפואי ד"ר איתי גל, רופא המשלחת, ממשיך לדווח על קורותיהם. והפעם הילדים נוגעים בשמים, מרגישים כוכבים לרגע, מתפעמים מהנוצץ אך יודעים שאין כמו הניצחון במלחמה האמיתית - בחיים

אלונה אגס, אימו של אייל, רעדה מהתרגשות כשעמדה איתנו, במקום שבו בנה אייל היה לפני שנתיים. כבר תשעה חודשים שאייל איננו, והיא עדיין מסרבת לקבל ולהבין. חייו של אייל היו מחולקים לשני חלקים מאוד לא שווים: שלוש שנים לפני המחלה, ו-13 שנים וחצי בתוך מחלת הסרטן האיומה שרדפה אותו פעם אחר פעם.

 

 

אייל התמודד עם מחלת הסרטן בגבורה רבה. הוא לא התלונן. הוא היה מלא תקווה שזו תהיה הפעם האחרונה במלחמה נגד האויב האכזרי, במלחמה כל כך לא צודקת ולא הגיונית. אחרי ניתוח בגיל 14, אייל הפסיק ללכת אך תמיד האמין שזה זמני וההליכה תשוב. הוא המשיך ללכת לבית הספר למרות המצב. חרף המאמצים, הניתוחים, האשפוזים והטיפולים, חזרה המחלה ותקפה אותו שש פעמים עד שהצליחה לנצח אותו. אך בשביל המשפחה אייל תמיד יישאר הגיבור הגדול מהחיים.

 

כל פעם חיפשה אימו מילים להודיע לו שהבדיקות שוב לא בסדר. להודיע לו ששוב יצטרך לעבור ניתוח. והתשובה שלו תמיד היתה: "אימא, מה את דואגת? תראי שיהיה בסדר". הוא זה שנתן למשפחתו תמיד כוחות, אף פעם לא נותן להישבר ומקרין אופטימיות קוסמית שכזו.

 

לפני שנתיים ממש, הגיע אייל ללוס אנג'לס עם הקבוצה של "גדולים מהחיים" למסע החלומות, אותו מסע שאנו עוברים ממש כאן. מאותו הרגע חייו התמלאו בתקוות רבות, בחיוכים אינסופיים. הישראלים המחבקים בלוס אנג'לס לא הפסיקו להעמיס עליו מתנות, ואף שלחו אותו לנופש בבית מלון לפני הניתוח השישי, כאילו ידעו שיהיה זה הנופש האחרון של אייל.


נוגעים בשמיים ובמים. ילדי "גדולים מהחיים". צילום: לירן שטרית 

 

"אני יודעת שהוא נפטר מאושר" סיפרה אלונה, באותו ערב מרגש כאן בלוס אנג'לס שבו לא נותרה עין אחת יבשה באולם, "הוא הצליח לשכוח לזמן מה מהמחלה, ופשוט ליהנות מהחיים. הדבר הכי קשה בעולם זה לאבד ילד, אך אייל הלך לעולמו מוקף בהמון אנשים טובים, מלא חוויות חיוביות". וכך, תשעה חודשים לאחר מותו של אייל, החליטה משפחת אגס לשוב על עקבותיו של אייל בטיול החלומות האחרון בחייו, עמוס ברגשות הכי עזים שיש כשהם סוגרים את המעגל הסופי של בנם המנוח.

 

שיאים של התרגשות

ילדי החלומות של "גדולים מהחיים" ראו כבר הכל. הם הכירו את אייל וחברים אחרים לאשפוזים הממושכים שנכנעים למחלה האיומה בעודם מצליחים לנצח אותה. והם יודעים מהו ערכו של המאבק הבלתי נתפס הזה לחיים. ואולי מהסיבה הזו, הניצוצות העזים שאופפים אותנו מכל עבר נראים כאילו באו מעולם אחר. כאילו זיפזפנו לרגע קט בממיר הטלוויזיה בעוד סדרת דרמה של עשירים חסרי מנוח וממש תיכף נשוב לשגרת חיי היום יום הרגילה, בישראל הקטנה שלנו, רוויית המלחמות והצרות, אבל שאותה אנחנו אוהבים כל כך.

 

כבר לאחר הנחיתה בשדה התעופה בלוס אנג'לס ועד לדקות אלה ממש, עוטפים אותנו הישראלים בלוס אנג'לס מכל כיוון אפשרי. הם מרעיפים עלינו אוכל ללא היכר, מטפטפים לילדים תיקי מתנות, ודוחסים את הילדים לכל פארק אפשרי עד קצה גבול היכולת. רק שיחייכו בלי סוף.

 

קצת קשה לתאר בשפה העברית עד לאילו שיאים הגיעו רמות ההתרגשות בקרב הילדים. מדיסנילנד דרך אולפני יוניברסל, פארק רכבות ההרים העצום Six Flags, שייט ביאכטה מפוארת, טיסה פרטית במסוקים אישיים מעל שמי לוס אנג'לס, מסעי קניות, מסיבות ברביקיו, ועוד שלל הפתעות שאורבות לילדים בלי סוף מותירים על פניהם חיוכים בלתי פוסקים.

 

לא מעט חששות ליוו אותי טרם הנסיעה. טיסה ממושכת בת 15 שעות משדה התעופה בנתב"ג עד לשדה התעופה בלוס אנג'לס, נסיעות ארוכות, מזג האוויר המידברי השורר כאן אינם תנאים אידיאליים לילדים חולי סרטן. הצטיידתי בארבע מזוודות עמוסות בעירויים, תרופות, ציוד רפואי ואף תרופות לשפעת החזירים לכל מקרה. אולי זה האדרנלין המקנן בהם כעת, והאושר הבלתי נתפס הניכר על פניהם, אולי זה פשוט הכיף הזה ששומר עליהם מכל משמר. כך או כך, פרט לעניינים בריאותיים קלים פה ושם, לא נרשמו תקריות משמעותיות והטיול עבר בשלום מופתי.

 

הנה כי כן, הילדים המתוקים האלה מצליחים לשכוח קצת מכדור הכימותרפיה שבלעו כאן בבוקר ושיהיה עליהם לבלוע בערב, מהכוויות הצלקות או הנכות שהותירה השתלת מח העצם, או מהתותבת שגרמה לצליעה ברגל לשארית חייהם.

 

אבל בשארית היום, בחזרה בבית המלון, כשראשם מונח על הכר, מעבר לניצוצות שעוד מהדהדים, כשהאדרנלין מתחיל מעט להירגע וכשהעפעפיים צונחות מטה הם נזכרים שאת המתנה הגדולה באמת הם כבר קיבלו, הם עומדים לסיים עם המחלה. לפני שעות אחדות הם הצליחו כמעט לגעת בשמיים, ברכבת ההרים האימתנית בעולם. בעוד שבועות ספורים, בתום הטיפולים, יגעו שוב בשמיים כשיגידו, הפעם סופית: אני ניצחתי.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: לירן שטרית
עושים חיים בחו"ל
צילום: לירן שטרית
שוכחים מהמחלה לתקופה
צילום: לירן שטרית
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים