לא חייל בודד. חייל של כלל עם ישראל
"בעוד לי יוצא להגשים את החלום ואת החזון שלי, רבים מאלפי החיילים הבודדים שעושים עלייה בעצם השנים האלה, מתמודדים עם אתגרים משמעותיים, המקשים על שירותם ובעיקר על היכולת שלהם להישאר בישראל לאחר השחרור מצה"ל". טרי ניומן, חייל בודד לשעבר, בטור אישי בו הוא מבקש להירתם למען החיילים הבודדים
'חייל בודד' הוא ערך ישראלי. הוא מעורר את הרגש הפטריוטי שלנו, הוא גורם לנו לומר 'כל הכבוד'. אנו, כאזרחי המדינה, "מתים" על תרומת החיילים הבודדים, אך בה בעת, עושים כל כך מעט למען אלה הזקוקים מאוד לתמיכתנו כדי להישאר כאן, לבנות את חייהם בישראל אחרי השירות הצבאי.
החיילים הללו הם לא רק ערך של כבוד, אלא נכס לאומי, המשיב רוח רעננה בעם ישראל ונכס לעתיד המדינה. לכן חובתו של עם ישראל לשרת אותם.
אני הייתי חייל בודד וזה היה לפני כמעט 10 שנים. כיום, כשאני כבר בן 35, נשוי, אב לשלושה ומתגורר בתל אביב, אני רתום כולי למען חיזור הנכס הלאומי של חיילים בודדים. זאת חלק מדרכי הציונית, להירתם ולרתום אחרים למען חזון חיזוקם של החיילים הבודדים שלנו, אלא העולים לבדם לישראל ואלה שבאים מישראל עצמה, החרדים למשל.
נולדתי באנגליה ושם גם העברתי שני שליש מחיי. למדתי מזרחנות באוניברסיטת 'אוקספורד', שימשתי כראש לשכה בבית הלורדים האנגלי, ובחרתי לעלות לישראל ולשרת בצה"ל. לצערי, המערכת הצבאית לא ניצלה בצורה מיטבית את כישוריי וייעדו לי תפקיד של מפעיל צמ"ה (ציוד מכני הנדסי). אך כיום אני ממשיך באותה מקצוע בשירות המילואים, ועושה זאת באהבה גדולה.
הסיפור הזה שלי, גרם לי לקדם שרות איכותי ומועיל לדורות הבאים של חיילים בודדים. לכן אני מעריך מאוד היום את השינוי בצבא, כאשר צה"ל השתכנע לקבל חיילים בודדים ליחידות מובחרות. זאת הדרך – ואנו בתחילתה.
הסיפור שלי אחרי שחרורי שונה משל רוב החיילים הבודדים העולים. אני, לשמחתי, הצלחתי להתקדם בתחום העסקי. אני מכהן כיו"ר דירקטוריון של קבוצת TSD, שמחזיקה בחברות הבנייה המודולרית ישראמרין ו-Model House.
זכיתי בזכות לבחור תחום עיסוק, הבנייה המודולרית, כחלק מאמונתי שעדיין אנו מצויים בשלב בניין הארץ. בתוך כך אני זוכה ביום יום לקדם פתרון מהיר למצוקת הדיור בישראל באמצעות הטכנולוגיות עליהן אנו שוקדים למען כלל הציבור הישראלי.
בעוד לי יוצא להגשים את החלום ואת החזון שלי, רבים מאלפי החיילים הבודדים שעושים עלייה בעצם השנים האלה, מתמודדים עם אתגרים משמעותיים, המקשים על שירותם ובעיקר על היכולת שלהם להישאר בישראל לאחר השחרור מצה"ל.
חיילים בודדים שעלו "מורעלים" נוטשים כי לא הסתדרו לאחר שחרורם מהצבא
בדיוק בסוגיות אלה עסק דיון בוועדת הקליטה והעליה בכנסת לא מכבר. שם הציג נציג משרד הקליטה נתון קשה לעיכול על שיעור העזיבה של חיילים בודדים עולים את ישראל. יצחק אוחנה אמר שם שבין השנים 2010-2016, עזבו את הארץ בין 18-25 אחוזים מהחיילים הבודדים בכל שנה. הרי זה מטורף, חיילים בודדים, שעלו ארצה "מורעלים" על השירות בצה"ל – נוטשים כי לא הסתדרו בשירות או לאחר שחרורם מהצבא. זה לא יעלה על הדעת.
בישראל משרתים כיום כ-6,500 חיילים בודדים. הבעיות שלהם הן דיור, הכנסה בלתי מספקת, בדידות, תנאי שירות לא שווים לחבריהם הצברים, ריחוק מהמשפחה ומהחברים מבית ועוד ועוד ועוד.
לא הכול שחור – יש יוזמות לשיפור המצב. לדוגמא, מתקיימת פעילות של פורום ממשלתי, עמותות וקרנות מהמגזר השלישי למציאת פתרונות למצוקות שלמעלה. יתרה מזאת מתחילה לנוע יזמה של הקרן לקליטת חיילים בודדים להקמת 100 יחידות דיור ברמת אביב. יש יוזמה להכפלת דמי הקיום החודשיים לכ-2,500 שקלים לחודש. ותכנית למימון לימודים אקדמיים, הכשרות מקצועיות, בחינות פסיכומטריות, קורס בעברית על חשבון הקרן ועוד. סך כל התקציב שהשקיעה הקרן בשנים האחרונות עומד על כ-46 מיליון שקלים.
אבל, למרות כל האמור לעיל, חיילים בודדים רבים יורדים מהארץ. הם עוזבים כי הפתרונות שאנו מציעים להם חלקיים ואינם נותנים מענה כולל להתמודדות הקשה שלהם פה, בתקופת השירות ולאחריו. כל אחד מאתנו צריך לעשות מעט למען אלה שמוותרים על נוחיות חייהם בניכר ובאים לכאן לשרת את המולדת.
מה ניתן לעשות עבור החיילים הבודדים?
אני מתייצב כמתנדב, יחד עם חברת ישראמרין, לסייע לאחי הצעירים החיילים הבודדים, עולים ותיקים. בין היתר אנו משתפים פעולה עם 'הבית של בנג'י' - פרויקט ערכי ברעננה, הנותן להם בית במהלך השרות והכוונה וייעוץ אחריו. אשתקד הקמנו עבורם קומה נוספת שמגדילה את הבית ל-75 חדרים ואנו בעיצומה של הרחבת מרכז ההכוונה שלהם.
דוגמא אחרת היא TLV Internationals, אותה הקמתי עם שלושה שותפים לפני כתשע שנים: מעל 25 אלף חברים, חיילים בודדים בעבר ובהווה, שומעים הרצאות, נפגשים, מדברים ולומדים לעומק את החיים הישראליים לקראת הפיכת מדינת ישראל לביתם. זה המעט שאנו עושים וזה משמח מאוד את החיילים הבודדים. היה משמח עוד יותר אם עוד רבים וטובים היו נרתמים לקדם את עניינם ויישובם בישראל.
מה עוד ניתן לעשות? למעשה הרבה מאוד. ברמה הממשלתית יש להגדיל את התקציבים המושקעים, לסייע להם במציאות פתרונות תעסוקה, דיור והשכלה. אנו כחברה ישראלית צריכים לקלוט אותם בתוך הקהילות שלנו. האחריות על החיילים הבודדים חלה על מדינת ישראל. אמנם העמותות והקרנות תומכות ויתמכו, אך האחריות הגורפת היא של ממשלת ישראל. הטעם הוא שהם מהווים גשר אל העם היהודי בתפוצות, הם חלק מהמהות הציונית עליה הוקמה מדינת ישראל והופקדה ממשלת ישראל.
אני מבקש משרי ממשלת ישראל להטמיע תובנה חיונית המובילה את עבודתם של המתנדבים, הארגונים והעמותות הקיימת, ומובילה גם את מעשי באופן אישי: הכינוי חייל בודד הוא הגדרה שעלינו לשנותה לחייל של כלל עם ישראל. לא רק הוא בא לשרת את עם ישראל, אלא עם ישראל צריך לשרת אותו, על הקרבתו, על פועלו הציוני. הרי החיילים הבודדים הם אנחנו.
הכותב, טרי ניומן, הוא יו"ר TSD אחזקות והשקעות וחברת ישראמרין, חייל בודד שעלה מבריטניה, שם שירת כיועץ בכיר בפרלמנט הבריטי.