הגדת פסח של ילדי העובדים הזרים
"אמא יצאה לטייל איתי ולא ספרה לאף אחד שהיא בורחת", "אבא שלי היה קפטן בצבא אריתראה, הוא ועוד כמה קצינים החליטו לברוח" - אלו הם חלק מסיפורים שנכתבו השבוע תלמידי העובדים הזרים בהגדת פסח. וגם - כך נראה ליל הסדר בבית מיחא לפעוטות וילדים עם לקויות שמיעה
גם לילדי העובדים הזרים בדרום ת"א יש הגדה לפסח: תלמידי כיתות ד' בבית ספר תל חי ותלמידי כיתות ד' בבית ספר הירדן- המורכב מילדי עובדים זרים, שנפגשים מדי מספר שבועות קיימו סדר פסח משותף, במסגרת תכנית "חברותא" של עיריית ת"א-יפו ומטרתה לחבר בין בני נוער מרקעים שונים בעיר.
בפעילות שהתקיימה בבית הספר, נלקחו ערכי ההגדה – חרות, איחוד המשפחה, עצמאות והעליה לישראל - הגדת פסח היהודית חוברה לחייהם של בני העובדים הזרים בתל אביב. כל הילדים כתבו מהו חופש בשבילם, מה זה לשבת מסביב לשולחן, איך לעזור לזולת ולקבל את השונה – חכם תם ורשע, וחיברו את הגדת פסח מחדש, מנוקדת מבטם.
רגעי החירות שתיארו הילדים בהגדה שנכתבה לקראת פסח:
תסמין: "אבא שלי היה קפטן בצבא אריתראה. הוא ועוד כמה קצינים החליטו לברוח. הם הלכו במדבר והגיעו לארץ ישראל. אמא השאירה בבית את שני האחים שלי. אני הייתי בן שנה וחצי. אמא קשרה אותי על הגב ועם תיק קטן ביד היא ברחה. דוד שלי הבריח אותנו בלילה עד אסמרה. משם התחלנו ללכת ברגל. הלכנו שנה וחצי במדבר. בדרך קיבלנו מכות, סבלנו מרעב חום וקור. הלכנו בלילה וישנו ביום. במשך הזמן הזה לא התרחצנו בכלל. זחלנו דרך גדרות תיל, טיפסנו על סלעים והיינו פצועים ומדממים. כשהגענו לגבול של מדינת ישראל היינו עייפים וחולים".
בת אל: "אבא ואמא החליטו לעזוב את אתיופיה ולעבור לישראל כי היה להם שם רע. במצרים התחלקו לשתי קבוצות גברים ונשים. היה מחסור באוכל. ישנו בשקים על האדמה. כמעט ולא התרחצנו וסבלנו מקור וממחלות".
מריק: "אמא יצאה לטייל איתי ולא ספרה לאף אחד שהיא בורחת. היא התחרטה וחזרה לקחת את אחותי בת הארבע. אני הייתי בן שנה וחצי. מאריתראה הגענו לאתיופיה. אמא עבדה וחסכה כסף כדי לשלם לנהג ערבי שייקח אותנו לגבול מצרים. במצריים היינו כמה חודשים. הגענו לים סוף ומשם בסירה רעועה ומפחידה שטנו במים והלכנו הרבה ברגל. אותי הרכיבו על הגב כדי שלא אטבע. השוטרים במצרים נתנו לנו מכות כדי שנעבור מהר את הגבול. הגענו עייפים וצמאים. בגבול חיכו לנו אבא ודודים והם לקחו אותנו לשכונת התקווה. כיום אבא עובד בסופר ואמא עובדת במעדניה. כולנו מרוצים".
"במצריים היינו כמה חודשים. הגענו לים סוף ומשם בסירה רעועה ומפחידה שטנו במים והלכנו הרבה ברגל"
סנוויט: אבא הגיע הראשון לארץ ישראל מאריתראה. אמא ואני התגעגענו אליו מאוד. אמא הרכיבה אותי "על הגב ואז התחלנו לצעוד מאריתראה לסודן. בסודן נעצרנו ונזרקנו לבית ישן שהיה חשוך ומפחיד, היינו בו כמה שבועות. הצלחנו להשתחרר ושוב הלכנו במדבר. שוב תפסו אותנו. הגברים קיבלו מכות קשות. אבא שלח כסף כדי שנשתחרר ונמשיך בדרך לארץ ישראל. הדרך הייתה קשה ומפחידה. היה קר והיינו רעבים, צמאים וחולים. את ים סוף חצינו בסירה ולארץ נכנסנו בשקט בשקט כדי שלא יתפסו אותנו. בארץ חיכו לנו דודים שעזרו לנו להסתדר".
במסגרת התכנית, מתקיימים מפגשים בין בני נוער בתיכונים מקצוות העיר: ילדי פליטים עם ילדים מבתי ספר בצפון העיר, חילונים עם דתיים, ערבים ויהודים, מהדרום ומהצפון ועוד ועוד.
"הצלחנו להשתחרר ושוב הלכנו במדבר. שוב תפסו אותנו. הגברים קיבלו מכות קשות"
תכנית הלימודים מבססת את ערכי הדמוקרטיה כציר מארגן של כל העשייה החינוכית בבית הספר. מעבר לשיעורי האזרחות השבועיים הנלמדים בכל הארץ, משובצים מספר שעות שבועיות ללימודי דמוקרטיה כשיעורי חובה, מורחב העיסוק בסוגיות אקטואליות שעל סדר היום הציבורי, מתנהל שיח דמוקרטי פתוח בנושאים שנויים במחלוקת, וניתנים לתלמידים כלים תיאורטיים ורטוריים לביסוס עמדה מגובשת. כל אלו מאפשרים לבני הנוער בעיר להשמיע את עמדתם אף אם אינה מתיישבת עם הקונצנזוס.
כך נראה ליל הסדר שהתקיים בבית מיחא, עמותה לילדים ופעוטות בעלי לקויות שמיעה:
בית מיחא, עמותה לילדים ופעוטות בעלי לקויות שמיעה, היא מסגרת חינוכית שיקומית שמטרתה לתת מענה טיפולי וחינוכי לילדים עם לקות שמיעה מגיל הלידה ועד הכניסה לבית הספר.
החזון החינוכי של העמותה הוא להעניק לכל ילד עם לקות שמיעה את הכלים לרכישת תקשורת, שפה, התפתחות ושוויון הזדמנויות למצוי הפוטנציאל הטמון בו ולשילובו המלא בחברה.
לפנייה לכתב/ת 
