זאת לתעודה
במסגרת מבצע "לאסוף את השברים" נמסרה ליד ושם תעודת הוקרה שקיבל מאיר קרמיאל מעובדי המפעל אותו ניהל בגטו לודז’
בשיתוף יד ושם
"במלאת שלוש שנים לקיום בית הבורסקאות ולכבוד שלוש שנות עבודתו המסורה למעננו ולמען משפחותינו בזמנים הקשים ביותר של חיינו בגטו, כשי וכביטוי לתודתנו העמוקה ולזיכרון לעד, מהעובדים והצוות של בית הבורסקאות מס' 1”.
במשך יותר משלוש שנים עבד קרמיאל כמנהל המפעל. בזמן הזה נספו אשתו ובתו הצעירה פרידה ממחלות, והוא נותר לטפל לבדו באילנה. לאחר חיסול הגטו הצליחו האב וילדתו להישאר בלודז', וכך שרדו. "נשארתי לבד עם אבא. את כל השאר הרגו במלחמה", מספרת אילנה. לאחר העלייה לארץ היא נישאה וילדה בן ובת. בנה, סגן יורם הימלפרב ז"ל, נפל במלחמת ההתשה יום לפני שחרורו מצה"ל והוא בן 21.
מהבת חניתה יש לה שני נכדים. באחרונה מסרה אילנה את התעודה שקיבל אביה ליד ושם. "אבי הציל את האנשים והמשפחות ששמותיהם בתעודה. איבדתי את כל משפחתי בשואה, ואבא היה הגיבור של חיי. ניצלתי יחד איתו, הייתי מפקחת במשרד הביטחון 30 שנה והקמתי משפחה לתפארת".
"אבי, שגריר משפחה ציונית מושרשת וידועה בנתינה, מוסר וערכים גם בזמן של אימה, רעב ורציחות בשואה, דאג לזולת למרות הסבל האישי והיה מוכן להקריב את חייו", אומרת אילנה. "כדי להציל אנשים מהמוות, הציג בפני קציני גאסטפו שהיו אחראים על הגטו ומחנה העבודה בלודז', שגם אליו נשלחנו אחרי סלקציה, את הצורך בהקמת מפעל לעורות ובתמורה הבטיח להם עשיה מהירה של מעילים מעור עבורם. אבי נתן להם רשימת אנשים שיעבדו במפעל. בתשובה לפנייתו, לקחו את אבי לבית קברות והכריחו אותו לחפור לעצמו קבר ולהיכנס לתוכו תוך שהם משביעים אותו שהמעילים יהיו מוכנים תוך חמישה ימים. אבי הסכים לכל התנאים. העבודה החלה עם קבוצת האנשים שהיו ברשימה שאבי נתן לקצינים הגרמנים. היה ברור שאבי מסכן את חייו".
אילנה מוסיפה כי "לאחר מכן לקחו את אבי בשנית לבית הקברות ושם אחרי עינויים קיבל ארכה לעוד עשרה ימים להכנת המעילים. כך נמשכה העבודה גם במחנה וכך הצליחו אנשים לשרוד וניצלו ממוות בטוח. במשך הזמן נספו אמי ואחותי. אחרי חיסול הגטו בהיותנו במחנה בלודז׳, עברנו תלאות ובעצם היו אלה כל התנאים של מחנה ריכוז למרות שזה היה נקרא מחנה עבודה כביכול".
אילנה מספרת כיצד "בסוף ברחנו והתחבאנו בתעלות ביוב בחורף קשה ביותר, כמעט ערומים ובתת משקל כי נודע לנו שקציני גסטאפו באים להרוג אותנו. שהינו בביוב זמן רב עם משפחות שניצלו עקב גבורתו של אבי. בסוף יצאנו מתעלות הביוב בתקווה שכבר יהרגו אותנו ואז מצאנו טנקים רוסים עם חיילים אשר עזרו לנו וטיפחו בנו תקווה. כך נגמרה המלחמה. אבי היה הגיבור שלי ושל כל אותן משפחות אשר אותן הציל".
בשיתוף יד ושם
לפנייה לכתב/ת 
