ציון לשבח

בשיתוף מפעל הפיס

חוה טרייטל מוצאת דרך ללמד יהדות תלמידים דתיים וחילוניים כאחד, אמירה אבו מערוף מנסה להפוך כל שיעור למשמעותי, שרית זלצמן מלמדת את התלמידים שלה לעבוד בצוות ולהתמודד עם מצבי לחץ, רוית שחף הר חול פוגשת את התלמידים שלה גם בארוחת הערב בחדר האוכל בקיבוץ, ד"ר יוסף באומהקר התרגש לראות שתלמיד לשעבר שלו הוא היום מנהל חדר מיון, ורויטל אופיר עשתה מהפכה טכנולוגית בבית הספר - הכירו את שישיית המורים האחרונה מתוך ה-18 שעלו לגמר תחרות "המורה של המדינה". הזוכים יוכרזו בטקס שייערך ביום שני הקרוב.

עוד מורים שעלו לגמר תחרות "המורה של המדינה":

הכי טובים שיש

כיתת מצטיינים

"מורה שמפחד משינויים לא יכול להוביל שינוי"

המחנכת חוה טרייטל מבית-הספר קשת תלפיות-מזרח בירושלים נהנית כשהתלמידים שלה שואלים שאלות פילוסופיות

חוה טרייטל (41) ידעה כבר בגיל 19 שהיא תהיה מורה, אבל עברו הרבה שנים עד שעמדה לבסוף מול כיתה. "בשירות הלאומי לימדתי בכיתה א' בקריית-גת", היא נזכרת, "אבל בגלל שהייתי תלמידיה גרועה בבית ספר חשבתי שלא ייתכן שאהיה מורה. לקח לי הרבה זמן להבין שזה הייעוד שלי, וגם האימהות תרמה להבנה הזו".

עד שהגיעה להוראה הספיקה טרייטל לא מעט. היא למדה עבודה סוציאלית ועבדה עם ילדים בסיכון, השלימה שני תארים בפסיכולוגיה וחייתה עם משפחתה באירלנד. "במהלך התואר השני ילדתי את ארבעת ילדי והחלטתי להיות איתם בבית. פתחתי עסק ללימוד אנגלית לילדים, וכשהקטנה הגיעה לגיל הגן החלטתי לחפש את עצמי וידעתי שזה יהיה בהוראה".

בארבע השנים האחרונות היא מחנכת כיתה ד' בבית ספר קשת תלפיות-מזרח בירושלים, המשלב בין תלמידים דתיים לחילונים. בנוסף היא משמשת גם אחראית על תחום היהדות בבית הספר.

"העובדה שכילדה הייתי תלמידה שלא יכלה לשאת את המסגרת הבית-ספרית. היו לי המון שאלות פילוסופיות על החיים ולא מצאתי תשובות בבית הספר. היום, כשאני רואה שילדים שואלים שאלות גדולות בלי להתבייש, זה מה שקוסם לי במקצוע ואני מכוונת לשיח פתוח עם התלמידים".

מה האתגר הכי גדול של מורים כיום?

“חינוך הוא לא תהליך שבו אתה מעביר ידע מכלי לכלי, אלא מדגים את ההוויה הסקרנית שלך בכיתה בלי לשלוט בה. הסקרנות של הילדים נוכחות וצריך להזמין אותה לכיתה. האתגר שניצב בפני כל מורה הוא להיות מוכן לשינוי בעקבות מפגש עם תלמיד חדש. מורה שמפחד משינוי לא יכול לגרום לשינוי אצל התלמיד".

חוה טרייטל(צילום: אביגיל עוזי)

"כל תלמיד הוא פרח נדיר ומוגן"

המחנכת אמירה אבו-מערוף מבית הספר אלנור בירכא, גאה בתלמיד הביישן שהיום הוא סטודנט לרפואה

גם כשהייתה ילדה ושיחקה עם חברים, אמירה אבו מערוף תמיד הייתה בתפקיד המורה. היום, בגיל 47 ועם 25 שנות ניסיון בהוראה, היא עדיין רואה כל תלמיד כפרח נדיר ומוגן. "התלמידים הם כמו הילדים שלי", אומרת המורה לחשבון, שפה ומנהיגות מבית הספר היסודי אלנור בכפר ירכא שבגליל. "להיכנס לכיתה בעיני זה כמו להיכנס לשדה פרחים, ואני חייבת לשמור על כל פרח ולעזור לו לפרוח”.

ספרי על תלמיד שלא תשכחי.

“היה לי פעם תלמיד בכיתה א’ שהיה ביישן במיוחד וחסר ביטחון עצמי. לקחת על עצמי לעודד את הילד הזה, והיום הוא סטודנט לרפואה. בכל פעם שאנחנו נפגשים הוא אומר לי שזה בזכותי".

מה התכונה הכי חשובה למורה כיום לדעתך?

"קודם כל שיאהב את המקצוע שלו. מורה שלא אוהב את המקצוע לא יוכל לקדם את התלמידים ולגרום להם לשינוי".

במה שונים התלמידים של היום מאלה של פעם?

"הכל השתנה. הטכנולוגיה חדרה לבית הספר ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליה. ברגע שהכנסנו לכיתה לוח חכם ומחשב התלמידים הבינו שאני כמוהם. בהתחלה לא היה לי קל לבטל את ההוראה הפרונטלית ולעבור להוראה טכנולוגית, אבל אם יש רצון אפשר ללמוד כל דבר ולהצליח בו".

ומה האתגר הכי גדול של המורים היום?

"האתגר הגדול הוא להפוך כל שיעור למשמעתי. למשל כשאנחנו לומדים על הירקות, כל תלמיד מביא משהו ואנחנו מכינים יחד סלט וכך הילדים נהנים יותר ולא שוכחים את השיעור. בשיעור רגיל לא בטוח שהייתי מצליחה ככה. אחרי עשר דקות היה להם משעמם".

אמירה אבו מערוף (צילום: אביגיל עוזי)

"בכל רגע פנוי אני בבית הספר"

המחנכת רוית שחף הר חול מבית ספר גוונים בקיבוץ עין המפרץ מאמינה שהוראה היא שליחות ולא עבודה

לפעמים אתה נכנס למקום ובאותו רגע יודע שהגעת למקום הנכון. זה מה שקרה לרוית שחף הר חול (49), בת קיבוץ כנרת, כשהגיעה במסגרת לימודי ההוראה לבית ספר גוונים בקיבוץ עין המפרץ. מאז, כבר 22 שנה, היא מלמדת בבית הספר ואפילו עברה לגור בקיבוץ אחרי שנישאה לבן המקום.

שחף, מחנכת כיתות א'-ב' ורכזת החטיבה הצעירה בבית הספר, מתגאה שמעולם לא יצאה לשנת שבתון. "ההוראה היא בעיני שליחות ולא עבודה", היא מעידה. "בכל רגע פנוי אני בבית הספר ואפילו כשנאלצתי לעבור ניתוח וקיבלתי חופשת מחלה ארוכה, אחרי כשבוע ביקשתי מהרופא שיאשר לי לחזור לעבודה. אני אוהבת את הילדים, ההורים והצוות ואת מה שאני עושה".

קשה להיות מורה בקיבוץ?

"העובדה שאני מלמדת את הילדים של החברים הכי טובים בקהילה שלי, שאני רואה אותם אחרי הלימודים בחדר האוכל ובחגים, מאוד משמחת אותי. אבל צריך לדעת להיות מקצועי ולמצוא את הדרך להגיד להורים גם דברים קשים שלא תמיד נעים לשמוע.

"גם שיטת הלימוד בקיבוץ קצת שונה מבעיר. המורים יוצאים לטיולים בקהילה הקרובה ובקרבת בית הספר לפחות פעמיים בחודש כדי להכיר את הקהילה ולא רק להביא אותה אלינו".

במה שונים התלמידים של היום מאלה של פעם?

"כיום ההורים דורשים הרבה יותר אבל הם פחות זמינים לילדים. חוץ מזה לאורך השנים היו המון שינויים במערכת החינוך, והחוכמה היא לא להילחץ ולא לאבד את האני האמתי שלך ואת האכפתיות. אני מאוד מאמינה בקשר עם הקהילה, ואומרת להורים שהטלפון שלי זמין עבורם 24 שעות ביממה".

רוית שחף הר חול (צילום: אביגיל עוזי)

"כילדה הערצתי את המורה שלי"

המחנכת רויטל אופיר מבית ספר ביאליק בקריית ביאליק הכניסה לבית הספר טבלטים וספרים דיגטליים

רויטל אופיר עשתה מהפכה טכנולוגית בבית הספר שלה. כרכזת התקשוב היא הכניסה לכיתות טאבלטים וספרים דיגטליים. “הצלחתי לחולל שינוי”, היא מתגאה. “פחות ללמד עם ספרים ומחברות ויותר לחפש דרכים יצירתיות להעביר את החומר”.

אופיר (40), מחנכת כיתות א’-ב’ בבית הספר ביאליק בקריית ביאליק, מאמינה שהשימוש במסכים מקל על הילדים הקטנים את המעבר מהגן לבית הספר. כשלעצמה, היא תמיד ידעה שתהיה מורה. “רציתי להיות כמו המחנכת שהייתה לי בכיתה א’”, היא נזכרת. “אני מאוד אוהבת ילדים וחושבת שאני מצליחה להשפיע עליהם”.

שיטות הלימוד החדשניות מתאימות לכולם?

"אני מאוד מאמינה בשיטת הלמידה הזו, וראיתי לאורך השנים איך היא עזרה גם לתלמידים עם צרכים מיוחדים. השנה יש לי בכיתה תלמידה עם תסמונת נדירה, וצורת הלמידה הזו מאפשרת לה להיות ראש קבוצה ולהוביל תלמידים אחרים. חשוב לי שיהיו פחות ציונים ופחות לחץ, מה שיגרום לילדים להגיע מאושרים לבית הספר”.

מה התכונה הכי חשובה למורה?

"דוגמה אישית, להתייחס לכל אחד מהילדים ולהשתדל לא לפספס אף אחד. כשאני הייתי ילדה המורה הייתה דמות נערצת בעיניי".

מה הדבר שהכי חסר במערכת החינוך?

"שיקטינו את מספר התלמידים בכיתה ויגדילו את הכלים הטכנולוגיים. חשוב שההורים גם יכירו במקצוע שלנו. כשהיית ילדה למורים היה סטטוס טוב יותר וההורים פחות התערבו בעבודת המורה".

רויטל אופיר (צילום: אביגיל עוזי)

תחרות "המורה של המדינה" יצאה לדרך, זו השנה התשיעית, במטרה להוקיר ולתת כבוד למורים שלנו. גם השנה, בפעם השנייה, ייבחרו מורים במסלול המדעים ביוזמת חברת טבע - הנה שניים מתוך ששת המועמדים:

"לתלמידים יש תאווה לידע"

המורה לביולוגיה ד”ר יוסף באומהקר מאורט אבין ברמת-גן מרוצה כששואלים אותו שאלות שאין לו תשובה עליהן

ד”ר יוסף באומהקר (59) לא ישכח את המפגש הלא צפוי עם תלמידו לשעבר. “לקחתי את אמא שלי לחדר מיון”, הוא נזכר, ”ומנהל המיון התורן היה תלמיד שלי לשעבר. זו הייתה פגישה מאוד מרגשת והתמלאתי גאווה".

במקרה אחרי קיבל באומהקר, מורה לביולוגיה וביוטכנולוגיה מאורט אבין ברמת גן, זימון לטקס סיום קורס טיס מתלמיד לשעבר שבחר בו כדמות משפיעה. “גם כשאני הולך באוניברסיטה אני מאוד שמח לפגוש תלמידים שלי לשעבר”, הוא אומר.

מדוע בחרת להיות מורה?

“במהלך לימודי התואר השני לימדתי בתוכנית לנוער שוחר מדע באוניברסיטה. אחר כך המשכתי לתואר שלישי, ואחד הסטודנטים שלמדו איתי סיפר שהוא עומד לסיים לעבוד בבית ספר ושאל אם אני רוצה להחליף אותו. שמחתי על ההזדמנות ואחרי סיום הדוקטורט החלטתי להישאר כמורה. מעבר ללימוד בבית הספר אני גם מעביר קורסים באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטה הפתוחה, אבל אורט אבין הוא הבית”.

מה עושה מורה למורה טוב?

"מורה צריך לגרום לתלמיד להיות אחראי על הישגיו ולדאוג שהוא ירצה לדעת. בית ספר הוא בית ספר לחיים, ותלמיד צריך להיות אחראי על מה שהוא עושה בחיים. חלק מהאחריות של התלמידים היא לשאול כשהם לא מבינים מה שאני מלמד, כי לפעמים הנושאים מאוד לא קלים, וגם לבקש שיעורי תגבור ולבוא אליהם”.

ספר משהו על שיטת הלימוד שלך

“כשאני הייתי תלמיד היה משהו מאוד תועלתי ויישומי בהליכה לבית ספר. היום יש תאווה לידע ורצון טהור להשיג אותו. היחסים בין מורה לתמיד יותר פתוחים, ובמקום שיהיה חכם אחד על הבמה, המורה הופך למתווך דיון וזה דבר מדהים. כשתלמידים שואלים אותי שאלות שאין לי תשובה עליהן אנחנו מנסים למצוא את התשובה ביחד”.

ד"ר יוסי באומהקר (צילום: אביגיל עוזי)

"רוצה להוציא את התלמידים מאיזור הנוחות"

המורה לרובוטיקה שרית זלצמן מקריית חינוך למדעים ברחובות פיתחה עם תלמידיה מקל נחייה אלקטרוני לעיוורים

התלמידים הראשונים של שרית זלצמן (45) היו כמעט בגילה. “אחרי התיכון הלכתי לעתודה צבאית, ולמדתי בתוכנית מיוחדת ששילבה תואר בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה עם תעודת הוראה”, היא נזכרת. “אחרי הלימודים הייתי מורה חיילת בת 20 - קרובה מאוד בגיל לתלמידים החיילים”.

מאז לא הפסיקה זלצמן ללמד והיום היא מרכזת מגמת המדעים בקריית חינוך למדעים ברחובות, מתמחה ברובוטיקה ומנחה פרויקטים. בנוסף, היא מנהלת את התוכנית למצוינות במדעים וברובוטיקה בעיר.

"יקר הלימוד שלי הוא מבוסס פרויקטים", היא מסבירה. "לצד החשיפה לטכנולוגיה, התלמידים שלי לומדים לעבוד בצוות, להתמודד עם מצבי לחץ ולעמוד בלוחות זמנים. בכל שנה הם יוצאים עם תוצרים שרובם מגיעים לתחרות. עד היום היינו בלא מעט תחרויות בינלאומיות, בין השאר בסינגפור, בהולנד ובסין".

מה נותנות התחרויות תלמידים?

"אנחנו עובדים במשך חודשים במעבדה על כל פרויקט, ואני רואה אצל התלמידים שלי תהליך: הם מתחילים סגורים, ולאט לאט הם נפתחים ומתחילים לשתף. חלק מהפרויקטים שלנו מכוונים לעזרה לקהילה, כמו מקל נחייה אלקטרוני לעיוורים שזכה להערכה עצומה בטכניון, חגורת שמע לחירשים, משמרות זה"ב רובוטיות ואפילו מערכת להאכלת חתולים ולניקוי החול שלהם.

“הנושאים מאוד פתוחים. המטרה היא שהתלמידים יפעילו את הראש ויהיו יצירתיים. אני רוצה להוציא אותם מאיזור הנוחות שלהם לאיזור האתגר כדי שיגיעו רחוק בחיים. אני כל הזמן משתדלת להוות מודל חיקוי עבורם. חשוב לי גם להוריד את המחסום הטכנולוגי שיש לחלק מהבנות מהתחום, כדי שלא יחשבו שזה תחום גברי".

מה התכונה הכי חשובה למורה כיום לדעתך?

"צריך לב רחב להכיל את הילדים ולאפשר להם להיות יצירתיים ולא לקבע אותם. הלמידה היא רוחבית".

שרית זלצמן(צילום: אביגיל עוזי)

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף מפעל הפיס, הסתדרות המורים וחברת טבע