"לקום מהשבעה על בנך זו פעולה שנראית בלתי אפשרית"
מדי שנה נפטרים בישראל ממחלות כמאה ילדים. כתוצאה מכך משפחות רבות מתפרקות, הורים מתגרשים ואחים הולכים לאיבוד. פסי מונק, מייסדת עמותת "קמים", הצליחה לקום ומיד אחר כך אפילו לעזור להקים אחרים. לקראת יום התרמה לעמותה שיתקיים מחר (ה'), היא משתפת בסיפורה האישי
אני, שעד לפני שבועיים הרגשתי כי החיים לגמרי בשליטתי, וורקוהלית שעובדת עד שעות מאוחרות בתור ואת חשבון מנהלת כספים בכירה, חשתי שבזה הרגע נגמרו לי החיים. עברו מאז כמעט 8 שנים ועדיין, הרגע הזה צרוב בלבי כאילו קרה אתמול: החיים שלפני, המחלה, החיים שאחרי.
שמי פסי מונק ואני אמא לארבעה ילדים נפלאים. גבי השני מבין ילדיי. ילד יפה תואר, גבוה לגילו, מוכשר וחינני. כשגבי חלה נלחמנו. חיינו כעשרה חודשים בין כותלי בית החולים כשאנחנו עטופים בהמון עמותות שרצו לסייע לגבי ולנו ועשו עבודת קודש. החור השחור נוצר כבר בשבעה. נציגי העמותות השונות הגיעו בכדי להיפרד מאתנו.
"איך לא הצלחתי לשמור עליו"?
יום אחרי, נותרנו למעשה לבד, ללא תמיכה נפשית וללא תמיכה כלכלית. התסכול שלי כהורה היה עצום: "איך לא הצלחתי לשמור עליו"? היו ימים, שלא היה לי חמצן. המאבק לשרוד את הרגע היה נראה לי בלתי אפשרי. החלטתי לחלק את היום לדקות ולנסות לשרוד אותן. כל יום שחלף היה עבורי הצלחה.
למרות הכל, גמלה בלבי ההחלטה כי אני אקום, אחזור לחיים ואשתדל למצותם עד תום למרות שלא היו בידיי כלים כיצד עושים זאת. שבע שנים עברו מאז שגבי נפטר, המון תהפוכות, מעבר דירה, החלפת עבודה. לפני שנתיים, כשחשנו כי אנו מסוגלים להעניק לאחר, החלטנו, בעלי ואני, לעשות מעשה.
המציאות נראתה לנו הזויה. הרמנו את עמותת "קמים" – המסייעת למשפחות שאיבדו ילדים ממחלות, בהתנדבות מלאה. החלטתי לעזוב את משרתי כרואת חשבון ולהתמסר לחלוטין לעמותה.
טרם מותו, גבי הותיר לי צוואה ברורה, וכך היה: חודשיים לפני פטירתו חזרנו מטיפול הקרנות בארה"ב. מצבו הפיזי הורע. מיד כשחזרנו עשו לו בדיקת סיטי שהראתה שהמחלה התפשטה. למרבה הצער ברגע אחד באותו היום גבי איבד את התחושה מהמותניים ומטה. הגידול התפשט למערכת העצבים.
הצוואה: תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה
הרופא זימן אותי לחדרו ואמר מילה אחת: חודשיים. עם בשורת האיוב הזו חזרתי להוספיס בתל השומר כשפניי חתומות. אסור שהילד ידע. אסור לאבד תקווה. בחדר היו החברים. עשו שמח - חול המועד סוכות. גבי שכב במיטתו, סובל פיזית ובעיקר מנטלית, מודע לחלוטין למצבו. לעת ערב, כשהחברים הלכו ונותרנו שנינו לבדנו בחדר גבי ביקש לדעת מה היו תוצאות בדיקת הסיטי.
אני כמובן לא העזתי לספר לו את האמת. אמרתי שאין הרעה בסיטי.
שעה לאחר מכן אמרתי לגבי שברצוני לצאת מהחדר להתפלל תפילת ערבית. גבי חשב שנותר לבדו בחדר. הוא לא ראה שנעמדתי מאחורי הווילון כך שאוכל להשגיח עליו לפי הצורך.
פתחתי את הסידור, ושמעתי את גבי נושא תפילה בקול רם.
הסתכלתי עליו. הוא נעץ מבט בתקרה. ואמר: "ריבונו של עולם מקובלני מבית אבא שאדם צריך תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה, אז אני רוצה לומר לך תודה בורא עולם. תודה שעשית שאין הרעה בסיטי." אין לי מושג מדוע גבי בחר להתפלל באותו ערב בקול. אבל את שאמר אנצור בלבי
כל עוד אני חיה.
מדי שנה נפטרים בישראל ממחלות כמאה ילדים (80% מהם ממחלת הסרטן). רוב ההורים לא מסוגלים לחזור למעגל העבודה ולמעשה מרוששים כלכלית, זאת לאחר שנים של מאבק וטיפולים ניסיוניים למען הבראת הילד. כתוצאה מכך משפחות רבות מתפרקות, הורים מתגרשים ואחים הולכים לאיבוד.
עמותת קמים הוקמה לפני כשנתיים והיא העמותה היחידה המסייעת למשפחות שחוו אובדן ילדים ממחלות. עבור המשפחות, הסתייעות בקמים פירושה קרש הצלה לחזרה לחיים. עבור התורמים למען המשפחות מדובר בהשקעה של כסף חכם. במקום לממן את דמי האבטלה והשלמת ההכנסה ניתן לעשות טיפול מונע ולתרום להליך הבראתי למשפחות.
העמותה פועלת בשני אפיקים: האחד - סיוע נפשי למשפחות בשתי שנות האבל הראשונות טיפול פסיכולוגי מסובסד ומגוון פעילויות חברתיות להורים, לאחים ולעיתים גם לסבים ולסבתות. עלות סל הפעילויות לנפש בלבד הוא 3,000 שקלים לשנה.
ליום ההתרמה שיחול מחר, יום חמישי ה- 20/7/17, שתי מטרות חשובות: לחשוף את העמותה בפני הציבור כדי שמשפחות נזקקות תדענה שיש כתובת, ולגייס כספים כדי שהעמותה, בה אין מקבלי משכורות כלל, תוכל לסייע לכמה שיותר משפחות לשוב לקו החיים.
- לפרטים נוספים ותרומות לעמותה לחצו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
